פסיקת הכבשים

ביום א' הקרוב יתחילו כל הפקולטות למשפטים במדינת ישראל לשכתב את ספרי הלימוד במשפט ציבורי. אם עד היום הם לימדו כי בראש פרמידת החקיקה במדינת ישראל אנו מוצאים את הכרזת העצמאות, מתחתיה חוקי היסוד, חוקי הכנסת הרגילים, חקיקת המשנה ותקדימים משפטיים, החל מפסק הדין של בג"ץ ההתנתקות השתנתה הפירמידה לחלוטין: בראשה עומדים עתה "שיקולים לאומיים-מדיניים-ביטחוניים מן המעלה העליונה" של הממשלה והכנסת. הכרזת העצמאות כלל לא מוזכרת בהחלטת הרוב.

שיקולים אלה, שהם פוליטיקה צרופה ("פוליטי" באנגלית זה "מדיני" בעברית), כונו על ידי שופטי בג"ץ "שיקולי-על" והם עומדים מהיום מעל חוקי היסוד של מדינת ישראל. בשמם ניתן לפגוע ברכושו של כל אזרח, בחירותו ממאסר ומעצר, בחופש הביטוי שלו, בחופש התנועה, בחופש הדת, בחופש העיסוק ובכל זכות אזרח אחרת. מעכשיו הכל כפוף לפוליטיקה. גם בתי המשפט.

ואכן פסק הדין של בג"ץ עבר ונחתם בדיוק כמו החלטות הכנסת: הוא אינו מיוחס לאיש. עשרה שופטים עליונים חתמו, כאיש אחד, על פסק דין של ה"קואליציה". פסק דין אחד שמשתרע על פני למעלה מ – 250 עמוד ללא כל הסתייגות, הערה, ערעור, דעה שונה או השגה, ולו קטנה ביותר. פסיקת הכבשים. ה"קואליציה" דברה בקול אחד, התיישרה בקו אחד. כולם מול שופט יחיד באופוזיציה. 10 חילונים מול דתי יחיד. 10 שמאלנים מול ימני אחד.

נראה כי את פסק הדין כתב הנשיא ברק, וכל השאר היו לא יותר מ"חותמת גומי" לפסיקתו. אך לא הרבה יודעים כי מאחורי הקלעים נעשה כאן "תרגיל" מתוחכם הרבה יותר. 12 עתירות, שהקשר ביניהן היה רופף או לא קיים, אוגדו לעתירה מפלצתית אחת. מספר העמודים הממוצע בפסק הדין על כל עתירה הוא כ – 20 עמוד בדעת הרוב ו – 6 עמודים בדעת המיעוט. בהתחשב בכך כי כמחצית מהפסיקה הוא תיאור עמדות הצדדים, הרי מספר העמודים לעתירה הינו ממוצע ואף פחות מכך. ואולם, מאחר ומדובר במסמך המכיל למעלה מ – 300 עמוד, מעט מאד אנשים יקדישו את הזמן הנדרש לקרוא ולנתח אותו. כך נמנעים מביקורת עיניינית בקלות.

ואולם מי שצולל לעמקו של פסק הדין, ומכיר את הנסיבות שבו הוא ניתן, אינו יכול שלא להתקומם.

מילא שהשופטים סירבו לבקר בגוש קטיף (כנראה כי תושבי גוש קטיף מעניינים אותם הרבה פחות מהפוליטקה "המדינית הבטחונית"). ואולם, מתן חצי שעה לטיעון לכל עותר, גם אם עתירתו היתה בת מאות עמודים, הוכיחה כי פסק הדין הוחלט הרבה לפני שהם פתחו את הפה.

ואולם, קביעת פסק הדין שהשיקולים הפוליטיים עומדים מעל לכל חוקי היסוד, מבלי לקבל ולו תצהיר אחד מהמדינה, הפוליטיקאים או אנשי מערכת הביטחון, לגבי אילו שיקולים הביאו לבניית תכנית ההתנתקות, מה היה תהליך קבלת ההחלטות ועל מה השיקולים האלה מתבססים – כל זאת צריך לקומם כל אדם.

איש אינו יכול לשמוח מפסק דין זה של בג"ץ. מי שתומך בהרמת השיקולים ה"מדיניים בטחוניים" לדרגה אחת מעל לכל חוקי היסוד וזכויות האזרח, ימצא מחר את עצמו במדינה מושחתת פוליטית וחסרת כל הגנה משפטית לזכות הקניין, לחופש הביטוי, העיסוק והחירות ממאסר. במובנים רבים, פס"ד מועצת חוף עזה נ' ממשלת ישראל סותם את הגולל על "המהפכה החוקתית" של ברק ומחזיר אותנו לימי שלטון מפא"י החשוכים, כשכל המדינה התנהלה על בסיס של פוליטיקה ופרוטקציה.