|
ההיסטוריה היהודית עשירה בגירושים, ונראה שעם השנים הפכו גירושי היהודים ליותר ויותר רצחניים ופוגעניים. המאה האחרונה הגיעה לשיאים לא שערום אבותינו ואבות אבותינו. חידוש נוסף אפיין את גירושי המאה הקודמת בכך שיהודים השתתפו בביצוע הגירושים אם כקאפואים ויונדראטים אשר פעלו תחת מכבש לחצים אדיר של רצח וחיסול , ואם כ"אידיאליסטים" אשר סוממו באמצעות אידיאולוגיות של סוציאליזם ואחוות עמים.
גירושים אלו עמדו במבחן המשפטי והיו חוקיים לעילא . הגברת דויטש ("יהודי לא מגרש" הצפה כ"ט אייר תשס"ה 7.6.05) מציעה שלאור ההיסטוריה היהודית על ישראל להימנע מלציין שאין לגרש יהודי. לצורך זה היא נעזרת במושג גר. גלישה בשו"ת בר-אילן מלמדנו שבמסורת היהודית קיימות כ – 15,000 (חמישה-עשר אלף) התייחסויות למושג גר. כמו כן קיימים המושגים "גר צדק" ו"גר תושב". כלומר, המושג גר כולל בתוכו אופציות שונות . ארץ ישראל שייכת לעם ישראל כלומר ליהודים. עובדה זו מופיעה חזור ושנו במסורת היהודית . היהודים הם בעלי הבית בארץ ישראל והגויים אורחים רצויים או בלתי רצויים. אם גוי מפוצץ אוטובוסים ורוצח יהודים הוא אינו רצוי. אם הוא תומך בפועל או בשתיקה במעשי נבלה אלה הוא אינו רצוי. אם גוי משנה או פוגע באופי היהודי של מדינת ישראל הוא לא רצוי. מכיוון שכל הנ"ל אינם בעלים, בעל הבית צודק אם הוא מגרשם מביתו. באשר ליהודים המצב שונה. יהודי הגר בארץ ישראל גר בביתו, על כן כל גירוש מביתו הוא לא צודק ולא לגיטימי , אלא אם גזל אותו מיהודי אחר. לא כל שכן אם הגרוש מבוצע על ידי יהודי אחר. את זאת בא מטבע-הלשון " יהודי אינו מגרש יהודי " להדגיש. העוקב אחר הטיעונים של שני הצדדים בסכסוך הישראלי-ערבי מבחין היטב בין שתי הנחות היסוד: הערבי טוען - כולה שלי. הישראלי (בניגוד ליהודי) טוען – הצילו ! הצילו ! בטחון ! בטחון ! אם היעד הוא בטחון, בירובידז'אן, אוגנדה ושאר רוחות השמיים אולי יענו על הדרישה ביתר יעילות וכלכליות . זכותנו על ארץ ישראל אינה מעוגנת לא בהחלטות חבר הלאומים, לא בהצהרת בלפור ולא בהחלטת האו"ם. מבחינה פרקטית ניתן להשתמש בגיבובי המילים שנוצרו על ידי הגופים הנ"ל אשר חילקו נחלות לא להם בין המתגוששים אך כמובן שאין לגישה זו תוקף של צדק. הפן החוקי תקף בסך הכל ברמה של חוקי המאפיה דהינו כל דאלים גבר ורכישת החסות של ה"סנדק" התורן. " יהודי לא מגרש יהודי " הוא מטבע לשון ראוי.
|
