|
או: האנטי-אימפריאליזם הפושע הרעיון האנטי-אימפריאליסטי עובר כחוט-השני ברעיונות השמאל, אך הוא משמש את פעולתו של השמאל בעד העריצות העולמית וכנגד האנושיות. אחת הדוגמאות לכך היא המדיניות שמפעיל השמאל בתקשורת שבאמצעותה הוא מסקר את המאבק המתחולל בעירק בין משחרריה, האמריקאיים, לבין הבוגדים בעם, המתנגדים להם.
איך פועל השמאל בשירות העריצות? למשל, בחדשות הבוקר של אחד הימים האחרונים נמסר כי "1200 איש נהרגו בהתקפות המורדים בעירק בחודשים האחרונים". ידיעה מסוג זה איננה דיווח תמים, אלא חלק ממסע תעמולה אכזרי, ציני ולא-מוסרי נגד שחרור עירק על ידי ארה"ב ונגד הנסיון להביא יותר חופש לאיזור המזרח התיכון, הנגוע בדיקטטורה. מסע זה, המכוון, למעשה, נגד זכויות האדם בעולם כולו, הוא חלק ממלחמה כלל עולמית בת עשרות שנים בין כוחות שהם למען האדם ורווחתו וכוחות שמכוונים נגדם. במקום טוב באמצע בשורה הקדמית של המלחמה נגד האדם נמצא השמאל העולמי, אשר, בצורות שונות, תוקף את מדיניותה של ארה"ב בדיוק בתחום שחרור העולם, שבו היא עוסקת מאז מלחמות העולם. תקיפה זאת היא אחד מראשי המפלצת אוייבת האנושות, אשר תומכת בעריצויות, החל בקומוניסטיות והסוציאליסטיות של מזרח-אירופה וכלה באלה של המזרח-התיכון. מבלי לומר זאת ישירות, מזמין השמאל התעמולתי, השולט בתקשורת, את פעולות התהו ובהו המתרחשות בעירק, מאז נצחונה של ארה"ב, כדי להכחיש נצחון זה ולבלום את המעבר של העריצות העירקית למצב של חופש. כלאחר יד הוא קורא לפושעים "מורדים", מה שמעניק להם את מה שמעניק התואר "לוחמי חופש" לרוצחים הנלחמים נגד ישראל, ובו בזמן הוא מתנער מאחריות כלשהי להמשך הלוחמה בעירק, על אף שהוא זה המלבה אותה על ידי התעניינותו הרבה בנושא, והעלאתו על נס של כל רצח חפים מפשע כמעשה המרמז על התנגדות עממית. חשוב לכל שפוי לדעת שהדיווחים מאירועי עירק טבולים בשמחה לאיד נסתרת של אלה הנושאים באידיאולוגיה העתיקה של האנטי-אימפריאליזם. אידיאולוגיה זו עוסקת מחד בהתרעה על רווחיה (הכמוסים-כביכול) של ארה"ב ממלחמתה בעירק (נפט, כמובן...) – ובביכוי אבדן חיי אדם ורכוש של אמריקה במלחמה ה"אימפריאליסטית". ואם חפץ מישהו בהבנה טובה יותר של הבעיה, כל מה שהוא צריך לעשות זה להחיל את כל הטיעונים התקשורתיים האנטי-אמריקאיים שאנו שומעים היום נגד האמריקאים בעירק, על המתקפה האמריקאית שנערכה נגד הנאצים במלחמת העולם השניה; נתאר לעצמנו, למשל, אמירה כמו "הקרבות באירופה עדיין נמשכים. על אף שהאמריקנים טוענים שהפלישה מוצלחת, יש הטוענים כי הכוחות הנאציים עוד רחוקים מלהתמוטט ויש לשאול האם היטלר כה גרוע כפי שהאמריקנים, מטעמים פוליטיים שלהם, רוצים שנאמין. זה נכון ששוחררו מספר מחנות ריכוז, אך האם זה שווה את חיי כל אלה שנהרגו בנחיתה בצרפת, במיוחד כשאנו זוכרים את תפקודם המרכזי של האינטרסים הכלכליים האמריקנים השנויים במחלוקת שנמצאים ביסוד הפלישה לאירופה?" רבותי בתקשורת השמאלנית, מי שהיה אומר דברים כגון אלה היה קרוב מאד למאסר ולהוצאה להורג על בגידה – בדיוק כמו שהיה מחוסל ללא משפט בגרמניה הנאצית וגרורותיה של אז, או בעריצויות של היום, שבהן איננו שומעים את קולות האנטי-אימפריאליזם, אלא אם כן הוא מכוון למדינות האוייב... אך, ישאל השואל, האם אמריקה ועניניה כולם טהורים כתכלת הרקיע? בודאי שלא. אלטרנטיבה מסוג זה היא בדיוק סוג המלכודת שרק חסרי נסיון נאיביים יפלו לתוכה. למשל, ביום שבו נכתבים דברים אלה מבקרת שרת החוץ האמריקנית אצל ראש הממשלה הישראלי כחלק ממדיניות דריסת האינטרס הישראלי לטובת הרוצחים הערבים. ממש באותו יום מותקפים חיילי צה"ל בדרום על ידי רוצחים ערביים שחלק מהם לובשים את מדי ה"פאתח". האם יש למישהו אשליה שאין קשר בין הפגישה הפוליטית עם הבכירה האמריקנית לבין התקפה הזו שנערכה באותו יום על חיילי צה"ל ב"ציר פילדלפי"? הרי מדובר בבירור בהצהרת כוונות מתואמת בין הפלשתינים לאמריקנים נגד ישראל! ושומה על השואף לצדק לדעת להבחין בין האמריקני המשחרר לזה האחראי לכך שפולארד הנבגד עדיין בבור הכלא. וזה, בתשובה לשמאלנים מסויימים, בדיוק כמו העובדה שזה נכון שיש בעמנו רוצחים ובוגדים – אך אין הדבר מצדיק את השמדת העם כולו. במובן זה, האנטישמים והשמאלנים האנטי-אמריקניים שווים זה לזה בכוללנותם הפושעת.
|
