החברה הבתר-מתועשת ובעיותיה

אסיה אנטוב

מבוא

היום מקובל לקלל את האוליגרכיה הישראלית ולקרוא לבניית מדינה מתוקנת בעלת חוקה,  ולהפרדה בין דת למדינה  בדומה לארצות הברית ומדינות אירופה המערבית. אך פילוסופים, מדעני החברה ופסיכולוגים החוקרים את המדינות האלו ואת החברה המפותחת הבתר-מתועשת שבהן, מצביעים על בעיותיהן הרבות.

אמנם, ישראל מתמודדת עם בעיות מיוחדות הקשורות הן לסביבתה העוינת  והן לעובדה כי  התפקיד המרכזי בהקמת המדינה שיחקו ציונים-סוציאליסטים אשר דחקו את כל השאר לעמדות משניות. אך למרות ייחודיותנו כעם וכמדינה, עלינו ללמוד לקח מטעויות  של אחרים, כלומר לנסות להבין מה הן הבעיות שהחברה הבתר-מתועשת פותרת בהצלחה ואלו חסרונותיה הם המשך הגיוני של יתרונותיה.

2. התפתחות החברה הבתר-מתועשת

2.2  הפילוסופיה ההומניסטית

דיון בנושא החברה הבתר-מתועשת מתמקד בראש ובראשונה במדינות אירופה המערבית ואמריקה הצפונית. לא במקרה החברה הזאת התפתחה בתחום שליטתה של "יהודו-נוצרות1". ביהדות ערך חיי אדם משתלב עם רעיון של שינוי ושיפור העולם הפיסי שלו. הדת הנוצרית ירשה את השאיפה היהודית לסדר העולם המשופר. התפשטות הנוצרות בעולם הביאה להתפשטות הרעיון של ערך נפש כל אדם כי נפש – קניינו של הבורא. לכן זכויות האדם היו בלתי נפרדות מחובותיו כלפי הבורא.

הפילוסופיה ההומניסטית גרמה למהפכה בכיוון הנגדי ממהפכת קופרניק באסטרונומיה. אדם הוצב במרכז העולם וסביבו הסתובבו אלים מכל הדתות והכתות. נפשו וגופו של אדם קיבלו את הערך העצמאי.  אדם קיבל את הזכויות הבסיסיות והטבעיות בלי שום קשר להשתייכותו לדת מסוימת. הזכויות הוענקו לכל אדם באשר הוא ללא התייחסות למוצאו, כישוריו, השכלתו  ומאוחר יותר ללא קשר לגילו, מינו ולאומו. ושמירה על זכויותיו הופקדה לא לידי ה"רשות אלוהית" אלא לחוזה החברתי. כמובן, ההכרה בזכויות הטבעיות של בני אנוש אינה מבטיחה לבעלי הזכויות חיים ארוכים ושלווים ללא רעב ומחלות, אך זוהי ההתחלה של הצדק החברתי והחופש הדמוקרטי.

2.3 המהפכה התעשייתית

  האפשרות לא למות מרעב ומחלות נוצרה כתוצאה מהמהפכה התעשייתית. עם שינויים בתפקידי הכנסייה הנוצרית הפוטנציאל היצירתי של בני אנוש ירד "משמיים ארצה". ההישגים המדעיים, פישוט  והתמחות  בתהליכי היצור גרמו לגידול משמעותי ביצור ובסופו  של דבר הובילו ליצור המוני. כך נולדה החברה המתועשת. כתוצאה מתהליכים האלה אדם הפך ל"בורג במכונת היצור". המוני אנשים הוצאו מסביבתם הכפרית  והתרכזו בערים הגדולות. אך על חסרונותיה של המהפכה התעשייתית אנו נדון בשלב מאוחר יותר. כעת  נדגיש כי לראשונה בהיסטוריה האנושית הוצבה והושגה מטרה חשובה: להעניק לכל אדם את התנאים החיוניים לחייו. השינוי התפיסתי הזה גרם לגידול טבעי ורציף באוכלוסייה. ב- 200 שנים האחרונות כמות תושבי כדור הארץ גדלה מ- 850 מיליון ל- 6 מיליארד.

התנאי ההכרחי ליצור המוני היינו צריכה המונית. בירושלים, לא רחוק מהר הבית חשפו ארכיאולוגים בית מגורים עתיק. במקום מרכזי בתצוגה הארכיאולוגית ממוקמת שם אסלה מאבן. בתקופת הבית הראשון בית המגורים הזה השתייך לאדם עשיר ומיוחס. נדרשו  2500 שנה והמהפכה התעשייתית על מנת להעמיד את המכשיר הזה לרשותו של כל אדם.

היצור ההמוני מאפשר גרסאות שונות של אותו המוצר. מכוניות עממיות ומכוניות יוקרה לעיתים קרובות מיוצרות באותם המפעלים. אם התעשייה הייתה מייצרת רק מכוניות יוקרה, היא הייתה פושטת רגל במהירות. כל מוצר חדש עובר תהליך של שיפור עד שיוכל לספק את הביקוש ההמוני. היום העני השיג את בן המלך. לעני יש טלוויזיה קטנה  ולבן המלך – מקיר לקיר, אך הם צופים אותם סרטים.  

בחברה הבתר-מתועשת מוצרים ושירותים לעשירים מהווים רק קצה הקרחון, כאשר תשע עשיריות ממנו מהווה היצור ההמוני. כך גם חגורת הבטיחות של העזרה החברתית לעניים מגינה על העשירים מפני משברים תקופתיים ביצור.

2.4 דמוקרטיה

המשטר הדמוקרטי מאופיין בחופש העיסוק וברווחה החברתית. ביוון העתיקה הדמוקרטיה באה לידי ביטוי באסיפות כל האזרחים המבוגרים החופשיים. החברה היוונית העתיקה הייתה מסורתית, והמסורת השתנתה בקצב כל כך עיטי, שהעדר שינויים נחשב כמצב האידיאלי. בחירת האזרחים הייתה פשוטה ואחראית מכיוון שהם עצמם סיפקו את התמיכה הכספית והצבאית להחלטותיהם.

היום רוב המדינות הדמוקרטיות הן מדינות לאומיות שאזרחיהן קשורים פחות או יותר למסורת, היסטוריה ומטרות משותפות. ארצות הברית חורגת מן הכלל הזה, לכן הבעיות של החברה הבתר-מתועשת ושל התרבות ההמונית בולטות בה במיוחד. באירופה בעיות כאלה מכונות "אמריקניזציה".

3. המאפיינים הייחודיים של החברה הבתר-מתועשת

3.1 רמת החיים גבוהה

התקן הגבוה של חיים – בולט לעין בחברה הבתר-מתועשת המסוגלת לספק לכל חבריה  מזון, מגורים, שירותי בריאות, בידור וכו'. המגורים יכולים להימצא בשכונת עוני או באזור יוקרתי, אך בכל דירה יש מים, חשמל, טלפון ומערכת ביוב. האוכל יכול להיות ממסעדה יקרה או מתלושי מזון של לשכה סוציאלית, אך תמיד בשבע. רמת הבידור נע מאופרת סבון עד לאופרה אמיתית. כמובן, רמת החיים כוללת את טיבם של יציבות פוליטית, הגנה משפטית,  סביבה אקולוגית, חינוך וגורמים רבים אחרים. כל זה אי-אפשר לקנות  במדינה הלא מפותחת אפילו בכסף רב. לפיכך, רמת החיים של מובטל במדינה מתועשת גבוהה מזו של רודן של "רפובליקת בננות". לפני שאפתח את הדיון על חסרונותיה של החברה בתר-מתועשת ברצוני לציין, כי הישגי הציביליזציה כמו ירידה בתמותה בקרב הילדים, הארכת תוחלת חיי האדם, חינוך יסודי לכולם, הפחתת האלימות והגנה על חופש הפרט ראויים לכל שבח.

3.2 חופש מוחלט, העדר כיוון והעדפות  ברורות

החברה הבתר-מתועשת קוראת לעצמה "חברה חופשית". אדם בחברה כזאת הוא חופשי לחלוטין. הוא אינו תלוי באלוהים, במלכים או בכוחות הטבע. אין מערכת הערכים המקובלת על כולם. הפילוסופיה פוסט-מודרניסתית מתעקשת לבטל את כל הערכים המוחלטים. ההגבלה היחידה של האדם היא מידת החופש של שכנו. לפיכך, החופש מוגבל  אך ורק על-ידי החוק הפלילי. הדת, המסורת והמוסר הם עניין בחירה אישית. כל צורך האנושי שלא נאסר על ידי החוק יכול להגיע לסיפוקו.

הציביליזציות הקודמות כפו על אנשיהן את סולם הערכים שלהן דרך החינוך. לעומת זאת, החברה החדשה קונה את האדם בהבטחת גן עדן עוד בעולם הזה. ואנשים משתלבים ברצון רב בחברה כזאת חוץ ממיעוט מזערי. אלו למשל מחוסרי בית כה אהובים על הביקורת האנתי-בורגני: הם היו יכולים לקבל מגורים ועזרה סוציאליים אך אינם חפצים בכך. כל השאר (ובעל השורות בכלל) רואים את החברה הבתר-מתועשת כמושכת מספיק.

3.3 העדר ערכים מוחלטים וקיום צריכה מוחלטת

שמירה על תקן החיים הגבוה וסיפוק הצרכים של כולם דורשים  יצור המוני. היצור ההמוני דורש את הצריכה ההמונית. העיקרון של החברה הבתר-מתועשת הוא "אני צורך = אני חי". כלי תקשורת המוניים, פרסומות ואווירה חברתית כופים על אדם תפקיד הצרכן. פילוסופים כמו סארטר מכריזים כי אין ערכים מוחלטים והבעיה העיקרית של האדם היא בעיית הבחירה האישית (בניגוד ללקיחת אחריות). פסיכולוגים כמו פרויד, מכריזים כי העיקרון החשוב ביותר  של האדם הוא – עיקרון העונג (בניגוד לריסון יצרים). כלכלנים כמו ובר מעודדים את האדם להתפרנס יותר ולצרוך יותר (בניגוד לאתיקת החסכנות והצניעות הפרוטיסטנתית2).  הפילוסופיה הפוסט-מודרניסטית מפתחת תפיסה חדשה – "תחייה, ותן לאחרים לחיות" ומעלה על נס את ערך הפשרה, כלומר – יכולת לוותר על כל עיקרון למען אפשרות של דו-קיום. לאחר מלחמות העולם הראשונה  והשנייה התברר כי בלי ערך של פשרה בני אנוש לא ישרדו. יחד עם  זאת, אותו הניסיון הוכיח כי מי שאין לו ערכים אחרים חוץ מהישרדותו גם אינו בר חיים.

3.4 הצרכים הבסיסיים.  אי-סיפוק של הצרכים הייחודיים

כאשר הכל נשיג, הבעיה המרכזית היא בעיית הבחירה. לדוגמא הבעיה הזאת הקשה עד מאוד את חיי העולים החדשים מברית המועצות לשעבר. השווקים מציעים בראש ובראשונה את מוצרי הצריכה ההמונית, ובדרך זו הצרכים הבסיסיים מסופקים על חשבון הצרכים הייחודיים יותר. היהדות מלמדת כי " אם אין קמח – אין תורה". אך הכלל הזה הוא בלתי הפיך, כלומר השפע הכלכלי לא גורם לשאיפה לידע באופן אוטומטי. לשם כך יש להעמיד את  ההשכלה בראש סדר העדיפויות. (לפי ניסיון המחבר, לפחות לשני דורות של יהודים מתבוללים ערך ההשכלה קיים לפחות בתת-מודע). את הספרים החכמים מוצאים לאור בכמות המתאימה לאנשים שמוכנים לשלם עליהם. אך הספרים האלה, בניגוד ליוגורטים, אינם זוכים לפרסום בכלי התקשורת ההמוניים. יעילות הפרסום היא גבוהה כל כך שדרכה ניתן לשכנע כל אדם לרכוש את ספרו של שפינוזה. אך המטרה ללמד כל אחד לקרואו ולהבינו אינה עומדת על הפרק. צריכה של ההשכלה ושל פיתוח המחשבה מהווים מטרה פרקטית מיידית, כלומר סטודנט מוכן לשלם שכר לימוד גבוה על השכלתו אשר תבטיח לו מחר עבודה רווחית.

אך אי-אפשר להרוויח על כל סוג של צורך. ישנן צרכים אשר נכפים עלינו, כמו למשל צריכת מוצרי יוקרה. ועם זאת, אי אפשר להרוויח על הצורך בידידות. לא כל צורך ניתן לספק על-ידי צריכה, ובמיוחד כאשר מדובר בצרכים נפשיים. אמנם השוק מנסה לספקם בכל דרך האפשרית, אך אי-אפשר למכור תוצאה כאשר החשיבות היא בתהליך עצמו. למשל, פסיכולוגים וסקסולוגים אינם נלאים מלהסביר כי ההתרכזות בתוצאה הסופית מכניסה להם וליצרני וויאגרה רווח טוב, אך אינה מספקת את הצורך הנפשי באהבה. "כבר אין ספק שבחיי החברה שלנו אהבה אימהית, אהבת אחים, אהבה ארותית – היא תופעה  נדירה. מקומה תופסות כל מיני פסוודו-אהבות".(Erich Fromm)

אדם שיש לו "הכל" אינו מסוגל להבין את תחושת האי-סיפוק שלו ומנסה לדכא אותה בכל כוחותיו. וזוהי התחלתן של בעיות נפשיות רבות. העדר מערכת הערכים ותוכן החיים גורם לתחושת דיכאון, ולעיתים להתאבדות. ניתן לומר שאנושות ובמיוחד התרבות המערבית הצליחה מאוד ביצירת גן עדן עלי האדמה, אך האדם לא תמיד מרגיש נוח בגן העדן הזה. ננסה לברר את הסיבות לכך דרך ניתוח התרבות הבתר-מתועשת.

4. תרבות ההמונים

התרבות בחברה הבתר-מתועשת היא מוצר הכפוף לאותם הכללים ששולטים במוצרים אחרים ומכוונן לצריכה המונית. התרבות ההמונית היא לאו-דווקא אופרות סבון. החברה הבתר-מתועשת מפתחת את התרבות החדשה המשפיעה על הצרכן.

נדון בהבדליה של התרבות החדשה והתרבות הקודמת.

4.1 הצרכן הוא מלך ואפילו אלוהים

"הקונה הוא המלך" – זה לא רק סיסמא של פרסומות. זהו המעמד האמיתי של הצרכן בחברה הבתר-מתועשת. "הסביבה המקיפה את האדם מלידתו אינה מחנכת אותו לריסון עצמי. להפך, היא מעוררת את תאבונו עד לאין-סוף".(Hose Ortega)

  חופש הצרכן אינו מוגבל.  היצרנים מנסים לבדוק דרך הסקרים את כל רצונותיו של הצרכן ולספקם באופן מיידי.

כשמדובר בצריכת התרבות, הצרכן מרגיש לא רק מלך אלא אפילו אלוהים. הומניסטים מיקמו את היצור האנושי במרכז העולם והוא מרגיש חופשי לחלוטין בחברה נטולת מסורת ומערכת הערכים.

כלי תקשורת נותנים לצופה אפשרות "לדעת הכל" ולהרגיש "נוכח" בכל מקום. פוליטיקאים טוענים כי בקולו של הבוחר תלוי גורל העולם כולו.  הישגים מדעיים מאפשרים ליצור אדם בתנאי מעבדה ו/או לפוצץ את כדור הארץ כולו. היכולות הללו גורמות לצרכן הרגשה של התנשאות עד כדי שליטה אלוהית.

4.2 חוסר ההבנה של מורכבות הציביליזציה ושל שבירותה

השפע הכלכלי מתקבל כמובן מאליו, לכן חסרונותיה של הציביליזציה בולטים במיוחד. פעם רק  נהג במקצועו ידע לנהוג ברכב,  רק איש מחשבים – לעבוד במחשב, רק מנהיג – לנהל  וכו'. היום מחשב, רכב וזכות הבחירה הם בגדר נחלת הכלל. שימוש במכשירים נעשה פשוט, לפעמים רק לחיצת כפתור מספיקה כדי להפעילם. הקלות הזאת גורמת לביטחון מופרז של הצרכן.

היום אדם כבר אינו זקוק לחסדי הטבע. להפך, הוא הבין כי הטבע זקוק לחסדיו. אקולוגיה ושמירה על הסביבה הנקייה משגשגות, כי אוויר צח הוא גם מצור, וניתן לשווקו. אדם חיי בנואוספירה (noosphere) בסביבת פעולתו, בציביליזציה. בימינו קל יותר לקנות תפוח בחנות מאשר לקטוף אותו מעץ. עם זאת בן אדם לא טורח לחשוב שקבלת תפוח מתאפשרת בגלל יחסי גומלין בין מערכות שונות כמו חקלאות, מסחר, מערכת הבנקים, תקשורת, מדינה וציביליזציה כולה. היום משבר הבנקים באסיה ישפיע על מחיר התפוח בישראל יותר מאשר כוחות הטבע כגון בצורת בארץ. ודוגמא נוספת:  לא מזמן צפו לסוף העולם לא בשל המבול אלה בשל באג 2000.

ככל שהמערכת מורכבת יותר, כך היא  שבירה יותר ויותר זקוקה להגנה  מפני טיפשים למיניהם (fool-proof). פעם תפקיד ההגנה היה מוטל על התרבות, הדת והמסורת. אך היום, בשל היותן מוצרים – הן אינן מסוגלות למלא את התפקיד ההגנתי. כמו כן, צורך בהגנה על הציביליזציה טרם הוכר על-ידי הציבור הרחב.

באו נראה מי היום מסוגל להגן על הציביליזציה.

4.3 התמחות ומומחים

במקרה של תקלה צרכן פונה למומחה. ההישגים המדעים והטכניים גרמו להתפתחות תופעת ההתמחות, ובמצב החדש הזה כל מומחה עוסק בתחומו הצר ואיש אינו מסוגל לראות את הדברים בפרספקטיבה רחבה. "פעם אנשים היו משכילים או לא משכילים, אך אין לשייך את המומחים לאף אחת מין הקבוצות הללו. אין לקרוא להם משכילים כי חוץ מתחומם הספציפי הם  אינם יודעים דבר. יחד עם זאת, אי-אפשר לומר שהם אינם משכילים כי הם מקצוענים מצוינים בתחומם". (Hose Ortega)

טכנאי מחליף חלקי חילוף בלי להכיר את העבודה של כל המנגנון. מדען אינו מסוגל לחשוב בצורה מדעית מחוץ לתחום התמחותו המדעית, רופא מטפל רק במחלות מסוימות ובמקום החולה רואה בפניו את תוצאות בדיקותיו, פוליטיקאי דואג לפופולריות בקרב הבוחרים במקום לפתור את הבעיות המדיניות. והנזק נגרם למנגנון, למדע, לחולה ולחברה כולה אשר נהיית דומה לחולה סכיזופרניה שמתמקד בפרטים אך אינו מסוגל למצוא קשר ביניהם בתמונה הכוללת של העולם. בספרות מדעית צץ מושג חדש: "חברת חשיבת צד שמאל" (Vadim Rotenberg)

4.4 צמרת אינטלקטואלית

פעם הצמרת האינטלקטואלית הנהיגה את החברה. בחברה בה כל אחד מרוצה מעצמו בצורה מוגזמת ורואה את עצמו כאלוהים אין מקום לצמר. צרכנים מטעם המדע התרבות והפוליטיקה  תופסו את מקומה. "עשיית ההיסטוריה האירופאית בפעם הראשונה נעשית בידי אנשים מן השורה. העדר האינטלקטואליות מאפיין את זמננו". (Hose Ortega)

במדע אפורים דחו מבריקים עקב אובדן המבט הכולל על המדע. "המדע האמיתי הוא ידע המכיל את השיטות ואת הגבולות שלו". (Karl Yaspers)

אובדן המחשבה המדעית גרם לחוסר עניין במדע באופן כללי. אנו שואפים לצרוך את הישגי המדע מבלי לדעת את התהליכים והשיטות המדעיים שמביאים לאותם ההישגים. ההישגים  המדעיים מתקבלים על-ידינו כאמת מוחלטת שאין להטיל בה ספק. האמונה המוחלטת במדע החליפה את האמונה הדתית. "אנו מבינים הכל, יודעים לתקן כל תקלה טכנית, מאמינים בדמוקרטיה כצדק החברתי היחיד בדרך לחרות המושגת על-ידי רוב הקולות". (Karl Yaspers)

  מדענים רבים למרות כל בקיאותם והשכלתם לא תמיד מסוגלים להעריך את עבודת עמיתיהם. במדעים מדויקים בהם אמות המידה ברורות יותר, המצב הוא סביר. אך במדעי הרוח שולטים צעקנים, ואלא שמוכנים למשרת מזמיני אידיאולוגיות למיניהם.

"מי ששואף לפעילות רוחנית חייב לעסוק בהרגעת המון כלשהו. שתיקה חדלה להיות הצורה והעשייה של חיינו. חייבים להופיע, להרצות, לנעום ולהתפרסם".  (Karl Yaspers)

אובדן הצמרת בתרבות בא לידי ביטוי באובדן מערכת הערכים. "התרבות הקודמת הייתה אוסף האיסורים שגרמו ליצירת הערכים."  (Herbert Markuse)

  התרבות החדשה הפוסט – מודרניסטית אינה מתכוונת לכפות מערכת הערכים על אדם אלא קונה אותו ב"אושר".

"איש אינו יודע מה קורה במציאות. המכונה הענקית של השכלה ובידור מאחדת את כולנו במצב של חוסר מודעות כללי. ומכיוון שידע כללי לאו דווקא גורם לאושר , אדם מרגיש מאושר עקב חוסר המודעות הכללית".

"בעלי כשרון לבלוט ולהתפרסם מבלי להיות שונים מאחרים מהווים את האליטה הפוסט-מודרנית. אליטות שואפות לקיצוניות לשמה". (Hanna Arendt)

פוסט-מודרניזם מכיר את זכותו של הזולת לכל מעשה, בתנאי שהוא אינו נוגד את החוק הפלילי. להיות קיצוני נעשה יותר ויותר קשה. אם המעשה מותר אז הוא אינו קיצוני, אם אסור– זה יכול לגרום לבעיות עם המשטרה. הפתרון הוא חיפוש סטיות התנהגותיות חדשות ומאבק על הרחבת הנורמות הקיימות.  בין סטיות ההתנהגות בולטים במיוחד סטיות מיניות וטרוריזם. אודות האליטה הקיצונית השמאלנית הסוטים המיניים כופים על הרוב את דעותיהם. "תופעת הטרוריזם התפתחה לפילוסופיה חדשה מסוג 'אקספרסיוניזם פוליטי'. אנשי הצמרת הביעו נכונות לשלם בהרס הציביליזציה על המופע הנדיר בו אנשי השוליים נאבקים על מקומם בצמרת. ההתנהגות הזאת מלמדת על  ניתוק מהמציאות בשילוב עם הביטול העצמי החולני של הצמרת" – כתבה חנה ארנדט (Hanna Arendt)  ב- 1950 על האינטליגנציה הקיצונית השמאלנית התומכת במשטרים טוטליטריים. אך הלקח לא נלמד, והפילוסופים השמאלניים הקיצוניים הפוסט-מודרניסטיים שוב תומכים בארגוני טרור. השמאל הפוסט-מודרני בכלל ובישראל בפרט תומך בטרור כ"אמצעי לשחרור" ובכך מתמזג עם משטרי הימין הקיצוני והשנוא ביותר והופכים לרמקולים שלהם.

4.5  כלי תקשורת המוניים כספק העיקרי של תרבות ההמונים

כלי התקשורת ההמוניים משמשים אליטה בחברה חסרת צמרת. ספקי מידע ובידור במקור, הם תפסו את השליטה על המוחות והלבבות של ההמון. הם מהווים תחליף לקשרים ידידותיים ויחסים משפחתיים, להשכלה ולתהליך המחשבתי. כלי התקשורת ההמוניים כאילו יוצרים מציאות מדומה מקבילה. הרדיו, העיתונים והטלוויזיה הם בעלי יתרון מפני המציאות, מכיוון שהם מסוגלים למלא את כל  הזמן שלנו במידע בלתי מוגבל בכמות ובאיכות. המידע אינו ממוין לפי חשיבותו ומבוסס על מגבלות הקליטה של הצופים והקוראים. מקסימום מידע נדחס במינימום זמן. כאמור לעיל, אודות כלי התקשורת הצרכן מרגיש יודע הכל, נמצא בכל מקום בעולם ומתקרב ליכולת השליטה האלוהית. אך להבדיל מהבורא הצרכן מוגבל בזמן ובכוח. בנוקדת זמן מסוימת מנסים לדחוף כמה שיותר מידע, לפיכך כל מידע מקבל מינימום זמן. לכן כלי התקשורת ההמוניים לא נוטים להסברים ולהוכחות ארוכים.  הצרכן דורש – "בקיצור!" ומקבל סיסמאות וסטריאוטיפים.

במשל מסופר על מלך שאסף את החכמים הגדולים בממלכתו וביקש מהם לספר את ההיסטוריה העולמית. החכמים השתדלו מאוד, אך המלך דרש תשובה קצרה כך שיהיה מסוגל לקרא אותה. בסופו של דבר, אחד החכמים מסר למלך פיסת נייר בה היה כתוב: "אנשים נולדו, חיו ומתו". הבעיה של תרבות ההמונים היא לא העדר מקצוענים, אותם היא יכולה להשיג בקלות, אלא דרישה של השליט המוחלט שלה – הצרכן שמתגמל אותה באהבתו הגדולה, בהסכמתו לפעול ללא דופי בתפקיד "רוכש האושר" ומעמיד אותה במקום הצמרת שנעלמה. 

4.6 מניפולציות בדעת הקהל

צופים רבים של סרט אמריקאי "הזנב שמכשכש בכלב" הופתעו לגלות כי השערוריה סביב ביל קלינטון בפרשת מוניקה לוינסקי היא שיחזור כה מדויק של הסרט. הסרט מספר על מלחמה וירטואלית המבוימת בהוליווד שמטרתה להסיט את תשומת הלב הציבורית מן הרומן הנשיאותי. המלחמה מתרחשת רק באולפן, אך הצופים מאמינים במראה עיניהם. ובמציאות פרשת לוינסקי הובילה למלחמה אמיתית נגד יוגוסלביה, אם אותן תוצאות הבל. אמנם כמות הדם שנשפך לא היה הבל כלל וכלל.

קודם דובר כאן על מה שמתרחש במדע בהקשר לפרסומו בתקשורת ההמונית. עבודה מדעית גדולה ורצינית מצטמצמת עד למאמר במגבלות המקום בעיתון ובכך הופכת לדוגמה של קיטש. אך קורא יהיה בטוח כי למד את הבעיה המדעית לעומק. הקורא מתרגל לחשוב בתבניות המוכנות מראש. המדע הופך להיות אליל והצרכן מוכן "לבלוע" כל שטות תחת כותרת "המומחים טוענים כי…".

  על המומחים כבר דיברנו. תנו לכלי תקשורת את המומחים "המתאימים" ומחר דעותיכם יתקבלו כאמת מוחלטת.

למרבה הצער גם השכלה הפכה למוצר הזקוק לביקוש המוני. משפחה איבדה את תפקידה כמחנכת. הקשר המשפחתי מוגבל לעיתים קרובות עד לצפייה קולקטיבית בטלוויזיה. את התפקיד של הפצת הערכים המקובלים לקחו על עצמם כלי התקשורת המלמדים אותנו את הסטריאוטיפים בהיקף הרחב – מסטריאוטיפים עסקיים עד לסטריאוטיפים רומנטיים. (Herbert Markuse)

בהיעדר האידיאלים מטרת החינוך הצטמצמה עד להקניית ידע קונקרטי אשר ניתן לשווק. לאדם אין זמן לחשוב – צריך לצרוך.  אך מצד האמת, לצרוך זה לא מספיק, אפילו את הספרים החכמים ביותר, מכיוון שבחשיבה כמו באהבה חשוב תהליך עצמו ולא רק תוצאותיו. ההשכלה הכללית לא מכוונת לחנך אישיות. כי החברה המודרנית אינה זקוקה לאנשים חושבים. היסטוריון הולנדי יוהן הייזינג כותב:  "בחברה עם חינוך חובה, חופש ביטוי מוחלט וחלוקת העבודה, אדם  פחות ופחות נתקל בתנאים בהם נדרשת ממנו יכולת לחשוב בצורה עצמאית."

  אדם שלא מסוגל לחשוב יקבל שקרים בקלות יתרה. "טוב, אך יש עובדות" – יגיד הקורא. 

"יש שקר, שקר חצוף וסטטיסטיקה" (Ilf and Petrov). כלי התקשורת אינם משקרים. הסקר הסטטיסטי שנערך ב- 12.00 בדיזנגוף – סנטר קבע כי 90% נשים מבזבזות 90% ממשכורותיהן על איפור ותכשיטים. זאת עובדה ויש להבין זאת כך: בזמן מסוים ובמקום מסוים נמצאות רק נשים עם נתונים הנ"ל. אך הבנת העובדות בצורה נכונה דורשת מחשבה עצמאית.

כל ידיעה מלווה בפרשנות שניתן לרכוש בכל הטעמים. (למרבה הצער, התקשורת בישראל אינה ממלאת אף את הדרישה המינימלית של אובייקטיביות. בחירת  החדשות והגשתן נעשית בצורה לא אובייקטיבית וכל פנייה לבית משפט על כך נידחת על הסף. בתי משפט לא מעונינים להתעמת עם כלי התקשורת ועל כך מתוגמלים על-ידם בחוסר כל ביקורת).

דעות אישיות אינן נחשבות כלל, ולא בשל איסור. יותר פשוט לבחור דעות מוכנות.

4.7  שלטון השחקנים

בהיעדר האידיאלים בחברה הבתר-מתועשת הפוליטיקאים איבדו את כושר המנהיגות שלהם. הם אינם מסוגלים לקבוע מטרה ולהוביל את האנשים להשגתה. היום הצלחתם תלויה בתכונה אחרת – כשרון המשחק.

כל אדם המנותק מהמציאות ומרוצה מעצמו, שלא התרגל לחשוב באופן עצמאי אלא לקבל את המידע המסווג מכלי התקשורת ההמוניים זכאי לבחור את מנהיגו. בפוליטיקה פועל אותו עיקרון הצריכה. קולו של הצרכן הוא כוח הקנייה שלו, והצרכן ישלם על המועמד האהוב עליו ביותר. אם כלי התקשורת מעונינים במועמד מסוים, אפשר לומר שתוצאות הבחירות ידועות מראש. במצב ניטרלי הבוחר יעדיף את שחקן טוב לעומת אדם חכם, כי החכם לא יבטיח הכל בטווח המיידי, הוא ינסה לבסס את דעותיו ואם הוא גם הוגן, הוא ידבר גם על מגבלותיו. השחקן, לעומתו, יקריא את אוסף הסיסמאות שכתבו עבורו יועציו או ינגן בסקסופון כמו קלינטון.

בזמננו הדת והמסורת אינם משפיעים על תודעת האנושית. "אדם מודרני מעורב בקונפליקט תמידי בין מודע לתת-מנודע, בין רוח לטבע, בין ידע לאמונה אשר נעשה חולני מרגע בו תודעת כבר לא מסוגלת לדכא את היצרים. אוסף האנשים שנקלעים למצב כזה מתלכדים בתנועה המונית, ובמהירות ימצא מנהיג עם אחראיות מינימלית ותאוות שלטון מקסימלית". (Karl Yung)

הכוחות הקולקטיביים הלא מודעים מעניקים עוצמה רבה למנהיג כזה, כפי שקרה עם היטלר. כאשר התבוסה במלחמת העולם הראשונה והבעיות החברתיות הביאו  את הגרמנים להיסטריה המונית, הוא זכה בשלטון למרות שמהצד היה נראה כליצן היסטרי שלא ראוי אף לתשות לב.

4.8 התנערות מאחריות

הבוחרים מאצילים את האחריות על המנהיג הנבחר. המנהיג מצדיק את מעשיו ברצון הבחורים והבוחרים מצדיקים את מעשיהם בהוראות המנהיג. במשפט ניורנברג נאצים ניסו להצטדק בכך שמילאו את הפקודות; היטלר שלט בשם העם; והאזרח הפשוט אמר: " מה כבר יכולתי לעשות?".

"אירופה איבדה את מוסריותה. אדם דחה את המוסר הישן לא על מנת להיצמד לחדש, אלא כדי להישאר ללא מוסר. ואם מישהו מדבר על "המוסר החדש" – אז בטח יש פה איזה תרגיל". (Hose Ortega)

חופשיים מכל המגבלות ומצורך לחשוב, הבוחרים אינם מסוגלים לתאר לעצמם את כל תוצאות התנהגותם של המנהיגים הנבחרים על ידם. בלבם הבוחרים מקווים שהמנהיג "יודע מה הוא עושה". להלן דוגמת המחשבה הטיפוסית במקרים האלה: "רבין – אלוף, הוא לא יפקיר את ביטחוננו" או "נאבקנו קשות עבור ביבי, כניראה לא הייתה לו ברירה…". צורת החשיבה הזאת מזכירה את הלוגיקה ה"נשית": "בחרתי בו כי הוא יפה, ואם בחרתי בו, אז הוא גם חכם, טוב לב וניתן לסמוך עליו". כיוון שהחברה ההמונית מזכירה בחורה לא חכמה והיסטרית, אזי בחירת המנהיג יכולה לגרום לשני מצבים קיצוניים:
המנהיג הנבחר מרכז את כל השלטון בידיו והופך את המדינה לטוטליטרית.   תעמולה וטרור המוני מסוגלים לשתק את התנגדות העם.

המנהיג לא ממש מנהל את העניינים, עוסק יותר ב"כיבוי שריפות", והמדינה מתפרקת. "לא יודעים לאן הולכים כי לא הולכים לשום מקום ולא מבחינים בדרך. המנהיגות עוסקת בהתמודדות עם בעיות יום-יומיות עד שהם נעשות בלתי פתירות." (Hose Ortega)

התסריט הראשון מאיים על רוסיה, השני  - על ישראל , ושניהם מסוכנים לציביליזאציה כולה.

5. רפורמות בחברה הבתר-מתועשת – החזרת תחושת האחריות

אכן, החברה הבתר-מתועשת יצרה את האדם החדש. זהו ברברי, "הילד הגדול" שמשחק בנשק ההשמדה ההמוני ומאיים על ציביליזאציה שהולידה אותו. אגב, זכות הבחירה הכללית  או ניסיונות בגנים האנושיים לא פחות מסוכנים מפצצה אטומית. אדם חש את הסכנות, ובניסיון להשתחרר מהפחד דורש "צעצועים" עוד יותר מסוכנים. חופשי מכל המגבלות, אדם מרגיש את ריקנות ומנסה למלא את החלל ב-"כאילו ערכים" המזכירים לו את הערכים האבודים. הדת, הכבוד, האהבה, הרצון ללמוד – המתואמים עם הדרישות המודרניות לחופש ותענוגות, הפכו לניגודים של עצמם. קיימת תחושה שאדם מזהם כל דבר שהוא נוגע בו. אידיאולוגים בני זמננו דוחים אותו. "הומניסטים דחו את הבורא והחליפו אותו בבן-אדם, פוסט-מודרניסטים דוחים גם את האדם   (Shalit).

לאדם בחברה המודרנית יש הכל, כמו לילד המפונק, אך חסרה לו תחושת האחריות. היסטוריה מלמדת שאי-אפשר להגביל את האדם במשהו נגד רצונו, אי-אפשר לדרוש מהאדם "לחזור לטבע"  (והטבע כבר אינו מסוגל לספק את הצרכים הבסיסים של כמות כזאת של אנשים). לא מוסרי ולא יעיל להגביל את החופש או את הצריכה בכוח. האפשרות היחידה לרסן את "הילד עם הפצצה בידיו" היא לחנך אותו להיות אחראי.

"הרוח הבריאה של דמוקרטיה תיראה חד-צדדית בתור חרות ללא אחריות. מימוש החירות חסרת אחריות מאיים להפוך לאנארכיה. הנני נוהג לומר, שלפסל החרות האמריקאי יש להוסיף את פסל האחריות." (Victor Frankl)

על מנת להשיב את האחריות שי לחדול מהפחד מפני רעיונות וערכים שמעל קיום והישרדות. אמריקאים קלטו זאת לאחר מכת אחד עשר בספטמבר שסיכנה את קיומם, והם הזדקקו באופן דחוף לרעיון מלכד. סכנת הקיום בישראל היא הרבה יותר חמורה . לפי-כך, העדר הרעיונות הפוסט-מודרניסטי הרבה יותר מסוכן אצלנו.

כאן מפורטים כמה מהערכים הקלאסיים שהצילו אותנו במשך כל ההיסטוריה האנושית.

5.1 הדת

קיימת בדיחה על מלכת אנגליה שהחליטה להתחרות בצרפת – מולדתה של "אמנת זכויות האדם" הראשונה.  היא ביקשה מהלורדים שלה לחבר את  "אמנת מחויבויות האדם". "הוד מלכותך" – אמר ראש בית הלורדים – "זה בלתי אפשרי, הבעיה היא שהאמנה הזאת כבר קיימת ושמה – תנ''ך".

אכן, במשך תקופה ארוכה אחריות מפני הריבון שבשמיים או בתוכנו היוותה את החוק המוסרי. האדם המודרני כבר לא חי לפי מסורת, הוא יכול לבחור לו את הדת לפי טעמו ולפי צרכיו לטוב ולרעה.

אם הדת נבחרת כמוצר לסיפוק צרכים מסוימים היא לעיתים קרובות הופכת לאמונה תפלה או לעבודת אלילים. למשל, אמונה עיוורת בשכל האנושי והמדע, כפי שצוין לעיל. הדת מקובלת היום כאוסף מתכונים לבריאות הפיסית והנפשית, או כסימן של יוקרה או שייכות לקבוצה מסוימת. הדוגמה לכך היא יהדות רפורמית המגדירה את עצמה כ"מספקת את הצרכים הדתיים של בני אדם". ההגדרה הזאת בדומה להגדרה המקובלת אחרת, לפיה דת היא פילוסופיה בלתי מחייבת – לא מלמדת את האדם להיות אחראי.

אך יש הבנה אחרת.

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם ולכל אחד ואחד מאתנו יש משימתו האישית בעולם הזה. אישית, זאת אמרת אף אחד חוץ ממך לא יכול לבצעה, כל אדם הוא עולם שלם. הבנת המשימה האישית הזאת וביצוע זה לא קל, זה לוקח בדיוק את כל החיים. לא יותר ולא פחות. כל חיי האדם כפופים למשימה זו, הכל ללא שארית. ללא משימה זו וללא ביצועה חיי אדם מאבדים כל משמעות. הדת היא עמוד השדרה של כל פעולתנו.

יהדות רואה את הדת כמערכת מוחלטת של ערכים ומצוות. את המצוות יש לעשות ולהבין ושני הצווים האלה חשובים (אף על פי שהעשייה קודמת ככתוב: "נעשה ונשמע" שמות כד:ז). להבין את מעשיך כדי לעשות יותר טוב. ולעשות, כדי להבין מדוע אתה עושה זאת. עשייה חסרת מחשבה של הצד החיצוני של המצוות גורמת בהכרך לסוג זה או אחר של עבודת אלילים (לפעמים תהליך זה לוקח כמה דורות אך התוצאה המרה תמיד כזאת). מאידך ניסיון להבין את המצוות ללא קיומן חסר משמעות כמו ניסיון ללמוד שחיה בבריכה ריקה ממים. "אני לא רק עושה בהתאם למהותי אלא גם מהותי משתנה בהתאם למעשי" (Viktor Frankl)

ביהדות יש גם תרופה לעיקרון של "תפוקה בכל מחיר". ביהדות העיקרון הזה מוגבל על ידי מושגים כמו "צדקה" שהולידה  את הרעיון של עזרה סוציאלית. או "שבת" שמגביל את התפוקה בזמן בלי להגביל את הצריכה כפי עושה הנוצרות.

יתכן כי הבנה חדשה (וליתר דיוק – הישנה אצל היהודים) של הדת – לא כפילוסופיה אוסף מנהגים או ממסד – תמשוך את האדם המודרני יותר מאשר אמונות תפלות בנות זמננו.

5.2 חינוך

על מנת להקנות לאדם תחושת האחריות יש להראות לו מה יהיו התוצאות האפשריות של מעשיו. 

כאמור, ההשכלה הכללית לכולם לא מתכוונת לחנך את האישיות האחראית בעלת יכולת המחשבה העצמאית.

ניתן ללמוד שיטות שונות של החינוך מבתי ספר לפיסיקה ומתמטיקה של ברית המועצות לשעבר. בתנאי המשטר הטוטליטרי הם מצאו דרך לחנך אנשים המסוגלים לחשוב כי המשטר היה זקוק לפיסיקאים ולמתמטיקאים לתעשייתו הצבאית. תחת קורת הגג של בתי הספר המיוחדים האלה נאספו ילדים שרצו ללמוד ומורים שידעו ללמד. מטרת ההוראה הייתה לא ללמד את התלמידים לפתור בעיות סטנדרטיות, אלא ללמד לחפש פתרונות יצירתיים ולא לפחד מבעיות ללא פתרון חד-משמעי. רוב התלמידים והמורים בבתי הספר האלה היו יהודים. המסורת היהודית מכירה בחשיבותם של החינוך, ההשכלה ויכולת החשיבה.

זוכרים את הבדיחה על הרב, שאמר לשני המתווכחים ששניהם צודקים? וכאשר אישתו של הרב טענה ששניהם לא יכולים להיות צודקים, אמר הרב: "גם אישתי צודקת". בחדר לימדו שאמת אינה חד-משמעית, ולשאלה אחת יש כמה תשובות נכונות (למשל לפי הלל ולפי שמאי), והפתרון חייב להיות הכי מתאים למצב הנתון ולא פתרון סטנדרטי הקבוע מראש.

חינוך כזה היווה מרכיב מכריע בכושר ההישרדות של העם היהודי בתנאי הגלות(Vadim Rotenberg).

5.3 התעוררות לאומית

כאמור לעיל, חסרונותיה של החברה הבתר-מתועשת בולטים פחות במדינות לאומית. דמוקרטיה היא ממילה דמוס (demos) – עם, אך זכויות הדמוקרטיות בידי המון (ochlos) מייצרות כאוס.

יספרס(Yaspers) כותב: "יש להבדיל בין המון לבין עם. העם הוא מושג עם מבנה, בעל תודעת לאומית במסורתו, במחשבתו ובמנהגיו. לעומת זאת, ההמון הוא חסר מבנה, חסר תודעת, מסורת ומנהגים. המון הוא ריק מתוכן,  הוא קורבן למניפולציות, השפעות ופרופגנדות שונות,  הוא חסר אחריות וחי ברמה הנמוכה ביותר של מחשבה  ומנהגים." 

אדם יכול להשתייך  הן לעם והן להמון. כחלק מההמון הוא נוטה למושגים אוניברסליים, מיידיים, כמותיים. כחלק מהעם הוא שואף להיות האישיות המיוחדת בעלת סולם הערכים.

הבוחר שפועל כחלק מהעם מצטרף למטרה ולאחריות המשותפות לעם כולו.

"אנו שואפים לעתיד בו הלאום שלנו ימשיך לחיות". (Hose Ortega)

הרעיון הלאומי ושיקום תפקיד המשפחה הם הכוח המאחד ומסוגל להתמודד עם התפרקות החברה בת-זמננו.

בחברה הבתר-מתועשת התאחדות לפי אינטרסים נעשית בדרך כלל לפי עקרון של "קבוצות המיעוט המקופחות" הנאבקות קשות בינן לבין עצמן, ולא בגלל שמגבילים את זכויותיהן, אלא כדי לכפות את העדפות שלהן על החברה כולה.

בארצות הברית, למשל, החופש הפוליטי המפורסם הכופה על החברה לקבל כל סטייה בתור נורמה, המית את כל הבדיחות והוליד רק אחת: "גוויה – זה אדם בעולם אחר". בישראל שיקום הרעיון הלאומי היה מסוגל למתן את הבעיות האתניות בתוך המדינה ולסייע לנו לעמוד בלחצים מבחוץ.

אין להתבלבל בין לאומיות ולאומניות. לאומניות, שוביניזם, נאציזם וכו' נוצרים כאשר להבחנה הסובייקטיבית בין "שלי" לבין "לא שלי" מתווספות  הערכות כאילו אובייקטיביות של  "יותר טוב ופחות טוב".

בסיום

אין צורך לחפש דחוף רעיונות חדשים וכביכול מקוריים. יש לנו  ערכים מסורתיים של התרבות האנושית כמו משפחה, חינוך והשכלה, עם, דת ואמונה אשר פוסט מודרניזם לא הצליח להרוס כליל. אין ספק שהיום הערכים האלה השתנו ואיבדו את המגבלות והקשיחות שלהם והפכו במידה מסוימת לעניין של בחירה חופשית. היום הדת לא תהיה קובץ של דעות קדומות או הנחיות לחיים, אלא הכרת האחריות האנושית מפני בורא העולם ושיתוף פעולה עמו בשיפור העולם. תפקיד החינוך לא יהי יותר שינון הסיסמאות המוכנות, אלא טיפוח המחשבה וההבנה שלכול פתרון יש את חסרונותיו ואת יתרונותיו. הרי קל מאוד לאהוב את האנושות באופן כללי ולשנוא את השכן.

אחרי המהפכות השונות כל הערכים המסורתיים שוב מתחילים להיות "באופנה", ואצל יהודים רבים  הם לעולם לא יצאו מהאופנה. כל זה מאפשר לנו לקוות שמצבנו כלל וכלל אינו חסר סיכוי.

* תרגום מרוסית – מנדל מרגריטה.

*********