שיעור ראשון בכלכלה..... גלובאלית

עבד כי ימלוך...

"שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו. מעלה גדולה שאין למעלה ממנה – זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלוואה או עושה עמו שותפות. או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות, לשאול, ועל זה נאמר: 'והחזקת בו גר ותושב וחי עמך (ויקרא, כ"ה, ל"ה) כלומר: החזק בו עד שלא יפול ויצטרך". (משנה-תורה, זרעים, הלכות מתנות עניים).

"עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" - "פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות" (חז"ל)

על פי מורשת ישראל, המשתמט, מרצונו, מפרנסת עצמו, כמוהו כעובד עבודה זרה....

הסוציאליזם הוא ערך וירטואלי, שלא יוכל להתקיים בלי קפיטאל ; בלי תעשיית הכסף של שרי אריסון לא תהיה קצבת לאם חד הורית ולא סנדויצ'ים למסעות של ויקי כנפו.

במשך שנים התבכיינו המושחתים על כספים שהושקעו במפעל מבטיח מכל הבחינות והתחומים – בנין חבלי יש"ע, אך לא הוזלה גם דמעה אחת על המליונים שזרמו במשך דורות לאותה חבית ללא תחתית - "עיירות הפיתוח" הנצחיות. כי ההשקעה ב"עיירות הלחם" (חיים חפר) כוונה להיות השקעה בקלפי, אך התפספסה. רדיפת ה"מתנחלים", כביכול למען "עיירות הפיתוח", גם היא לא תשיג את מטרתה, כי השקר אין לו רגלים.

אין זה מפתיע שבימים אלה, בהם שקיעת המדינה, ש"השמאל בנה" לצרכיו, צוברת תאוצה, עולים באסוציאציה ספריה של איין ראנד. אילולא ידענו אחרת, היינו בטוחים שכתבה את ספריה בהשראת ההוויה במדינת ישראל המסואבת והמידרדרת במהירות לאבדון. מה שכן מפתיע, שדווקא בימים אלה, כשההוויה הזו מהווה הוכחה ניצחת לאמיתות התזה של איין ראנד, מוצאים הדר' פוקס וברוך כהנא ("ספר שהשפיע", הצופה י' בסיון) לנכון לשלול את תורתה. תורה הנשמעת כאוטופיה, לא משום שאינה נכונה וצודקת אופטימאלית, אלא משום קטנות האדם ויצר לבו, הרע מנעוריו, שנגדם יוצאת איין ראנד.

איין ראנד, יהודיה, פליטת המשטר הסובייטי, שעשתה חייל בארה"ב, ידעה היטב על מה היא מדברת! בספרה WE THE LIVING – "אנו החיים" היא מתארת את האומללות חסרת התוחלת במשטר הסובייטי.

בספרים ATLAS SHRUGGED (מרד הנפילים) ו- FOUNTAINHEAD (כמעין המתגבר) היא מטיפה לתיקון ולשחרור מאותה אומללות מנוונת ומעוותת.

איין ראנד יוצאת נגד עדריות המחשבה, שהיא טפילות. היא יוצאת נגד ההישענות על עמלם של אחרים, במחשבה ובמעשה, שזו טפילות. היא מתנגדת להצלחה הנשענת על רמאות ושקרים - שהיא – טפילות! ראנד מתעבת רמיה עצמית והונאת הזולת. הכל חייב להיות מושג ביושר ובטוהר - יגעת ומצאת, תאמין, לא יגעת ומצאת, אל תאמין.

ראינו לפני זמן לא רב, איך התארגנה התקשורת כולה ואתה גורמים זרים, בבחינת ברוב עם הדרת מלך, ללוות, את המלכה, ויקי כנפו, במסעה להאדרת הטפילות. במקביל היינו עדים להתגייסות אותם גורמים להכפשת שרי אריסון, כי לה דווקא יש כסף, ואפילו יאכטה, רחמנא ליצלן.

שרי מארחת ביאכטה שלה את האינקויזיטורית החצופה, אילנה דיין. זו מרוויחה את לחמה ב"תעשיות שנאת ישראל, בע"מ". לא ביושר מרויחה היא את לחמה, אלא בפיברוק עלילות, לצורך המטרה הקדושה של סרסרות ה"שלום", ואם מתלווה לזה תשלום טוב, אז, בוודאי כדאי!

אילנה, התרומית הזו, נלחמת את מלחמת המפוטרים בבנק הפועלים, משל היתה שרי ממונה על עבודות יזומות לעלובי החיים ולא אחראית לשגשוגו של בנק, שאם חלילה יפול, יפלו אתו גם אלפי חוסכים קטנים שהשקיעו בו את פרוטות שכר עמלם לפעמים האחרונות. אחרי נפילה כזו, ועוד כמה כאלה, לא תהיה תקומה למשק הישראלי. בלי שרי לא תוכל המדינה לממן את חובות ה"התיישבות העובדת", ששיחקה בבורסה והפסידה.

"כשישראל עולים, עולים עד הרקיע ועד הכוכבים, כשיורדים, יורדים עד עפר..." –

אנחנו במצב השני.

ישראל "על הפנים", רוחנית ופיזית, כי היא פראזיטית ומטפחת פראזיטים, כי היא עדרית! אזרחי ישראל איבדו את כושר החשיבה העצמית ; הדרישה לציות עיוור לפקודה, בלא להרהר אחריה ולערער עליה, ובמקרה שלנו – פקודה לביצוע פשע מתועב נגד העם היהודי ונגד האנושות, גם היא פראזיטיות. אמונה, חסרת בסיס, שאם הלכת עם כל העדר, לא תידרש, באופן אישי, לתת את הדין!

עם ישראל איבד את כושר העבודה, המפרנסת את בעליה. ישראלי לא יפשוט נבלה בשוק, אבל יפשוט יד, ללא בושה, ל"דמי אבטלה". כל העדר מדקלם את המנטרות בהן נשטף מוחו ע"י "תעשיות דיין&יבין&גולן בע"מ".

"יגעת ומצאת – תאמין, לא יגעת ומצאת – אל תאמין"!

בספרו "לך שמים לך ארץ" (א"ב באהבת העם והארץ... אז איך נפלו גבורים..) כואב עזר ויצמן -

"... רצנו אל האמריקנים, ובכינו על כתפיהם: 'אנא תנו לנו מלקחיים אלקטרוניים להסיר את העניבה, זה חונק'". האמריקנים תמהו על איבוד התושיה של הצבא הטוב במזרח התיכון, אך ניצלוהו לצרכיהם. אין מתנות חינם. בתמורה לסיוע שישראל יכולה היתה להסתדר בלעדיו, שיעבדה ישראל את מדיניותה לאינטרסים של ארה"ב ואיבדה את עצמאותה.

ועל זה בוכה עייזר.

חזון "אחרית הימים"

כבר בשנת 1951 (15 בינואר) מביא קולונל מיינרצהאגן ביומנו את דעתו של לבנוני עשיר: ".... הוא לא סמך כלל על עיראק, תימן או ערב הסעודית, אך לבו סמוך ובטוח שירדן, סוריה, לבנון ומצרים תוכלנה להכות את היהודים בעוד חמישים שנה. חיויתי את דעתי, שבעוד חמישים שנה יהיו גם היהודים חזקים הרבה יותר מעכשו. הוא אמר שהם יהיו פושטי רגל, נגועים בקומוניזם ונטולי יציבות כלכלית ומדינית..".

בקורס פו"ם באנגליה, קנה לו עזר ויצמן ידיד נפש מצרי בשם ג'ימי עפיפי, לאחר שבירת הקרח הראשוני. כאשר נפרדו, בצער, בתום הקורס, אמר עזר לעפיפי: "טוב ג'ימי, רק שלא ניפגש פעם בגובה של עשרים אלף רגל, מה?!" וממשיך ויצמן (שם): "כמה שהיה שתוי ותוך כדי חיבוק אמר: 'לא, לא ניפגש!' – 'יופי' אמרתי – 'לא תהיה עוד מלחמה בינינו?' – 'לא' אמר, 'לא תהיה. לא יהיה צורך, אתם תתמוטטו מבחינה כלכלית'...".

מה שקורה כאן היום, אינו מפתיע כלל את הערבים. אצל הערבים החיפזון מן השטן. גם אצל היהודים, אך היהודים אינם יודעים זאת, והערבים כן, לכן הם מנצחים!

איין ראנד היתה מתעבת בכל יישותה את תכנית ה"התנתקות"!! זה לא נורמלי שהחזק ובעל היכולת ייכנע לחלש ולנבער. זה לא מוסרי שאדם ימסור את מפעל חייו לפראזיטים. זה לא מוסרי שאדם יתרום את פרי עמלו, יזמתו, תושייתו וזיעתו, לחבורת פראזיטים שודדים ורוצחים.

זה חולני, שאדם, שיש בכוחו להגן על צידקתו, ימעל בה ויפקיר אותה לעוול ולרישעות.

היום באים הרשעים להרוס את מה שלא עמלו בו. כאותו בן עצל, שלא הגיב על השלכת המטבעות לאש, עד שהגיע תורה של אותה מטבע שהשתכר בעמל יומו. רק אז קפץ הבן לתוך האש, להציל את המטבע. אבל גם את זה כבר אינם עושים, גם את המדינה ש"השמאל בנה" הם מדרדרים אל הפחת, נוסח – תמות נפשי עם מתנחלים. זוהי חבורת פראזיטים מושחתת, שכבר שנים חיה על חשבון העם בו היא מתעללת, ועל חשבון גורמים זרים, שאותם היא משרתת, שאין עוד דבר קדוש בעיניה – לא האמת, לא הצדק, לא הרחמים, לא קדושת החיים, לא אהבת העם ולא אהבת המולדת. לא כלום!