מחכים להזמנה (מכתב לתושבי הגוש)

ב"ה כ"ח סיון תשס"ה

כל כך רצינו שאתם לא תהיו חלק מן המאבק. המאבק שלכם צריך היה להתמקד אך ורק בהמשך החיים התקין. אמרנו לכם שרק תחזיקו מעמד ואנחנו כבר נילחם בשבילכם. אמרנו והתכוונו. תאמינו לי שהתכוונו. כל אחד מאתנו עשה את כל מה שהרגיש שנכון וצריך לעשות. מי בכיתות רגליים ושכנוע מבית לבית, ומי בחסימות כבישים. מי בתרומות למאמין וזורע, ומי בשביתות רעב. עשינו ועוד נוסיף ונעשה. אבל עכשיו מתקרב רגע ההכרעה, ובלי שרצינו ובלי שהתכוונו, אנו צריכים את עזרתכם גם במאבק עצמו.

הנערים שקרעו להם את הפרצוף השיגו משהו. לא סתם משהו – משהו חשוב מאין כמותו. השער לגוש פתוח. הרשעים יודעים שאם ייסגר, גם המדינה תיסגר.

אז הוא פתוח.

עכשיו הם מתכננים לרדת עליכם פתע. לסגור ברגע האחרון ולגרש אתכם - מהר ואלגנטי.

אבל אפילו הרמטכ"ל שמינה עמרי, הסביר, שאם ימצאו שם מאה אלף, לא ניתן יהיה לבצע . אז השאלה עכשיו היא איך מניעים אליכם 100,000 איש. ובינינו – הרבה פחות.

בלעדיכם זה לא ילך.

אתם צריכים בקיץ הזה להקים אוהלים בחצר ולהזמין משפחות לצימרים שלכם. תבאנה משפחות מכל הארץ. זה יהיה נופש פעיל. הנוער יעבוד בחממות או יצא לחלק סרטים כתומים, או ילמד תורה, או ילך לים – גם זה חשוב. אנחנו נכיר אחד את השני, בערב נשב ביחד על הדשא, נעשה על האש נלמד תורה, נדבר על המצב - נהיה אחים.

הכל חוקי. הכל בכיף. איש לרעהו יאמר חזק – והתנתקות לא תהיה.

פתאום הבנתי שסגירת הגוש היא הרצון של הרשעים לעשות התנתקות בינינו!

וכאן כוחנו!

כי בלי התנתקות בינינו אין התנתקות בכלל!
כי ברגע שאנחנו מחוברים זה לזה, ברגע שאנחנו אחים – אז יש לנו שם למעלה אבא.
אז ההתנתקות פשוט לא תהיה אפשרית. לא אפשרית רוחנית ולא אפשרית פיסית.
אז שוב סליחה.

לא התכוונו.
אבל זה שוב נופל עליכם.
אנחנו נבוא לצימר שלכם.

תהיה תפוסה מלאה – תאמינו לי שתהיה.

(ואם יסגרו את השער אז עוד יותר טוב, כי יתחיל יום פקודה וכל המדינה תיחסם על ידי רבבות שתקועים בדרך אליכם. מחלום הבלהות הזה הם מפחדים יותר מכל דבר אחר, וזה הוכח ביום חמישי האחרון)

אז סליחה שזה שוב נופל עליכם.
עכשיו אנחנו צריכים לבוא.

 
אבל בשביל זה - אתם צריכים להזמין...