עניין של אמונה

הקבוצה הראשונה, "הממלכתית", גורסת שיש להבליג בכל הנסיבות. לא לסרב פקודה כי זה יפגע בצה"ל, לא לחסום כבישים כי זה ישניא אותנו על ציבור הנהגים, לשתף פעולה עם הכת השלטת כי אחרת איך נזכה בתקציבים לישיבות, למערכת החינוך שלנו, לישובים, וכו'. והחשוב מכל: אין לשאוף להנהיג את המדינה, כי מי אנחנו בכלל? לקבוצה זו משתייכים אנשים בולטים במועצת יש"ע, רבנים מסוימים, ואחוז לא מבוטל של מצביעי המפד"ל.

הקבוצה השניה, ההולכת וגדלה מיום ליום, מונעת בעיקר מיאוש. חבריה טוענים כי אם הכת השלטת משתמשת בצבא, במשטרה, בפרקליטות, בבתי המשפט, בכנסת, וביתר מוסדות המדינה, למטרות פוליטיות צרות שלה, ובזאת מכריזה למעשה כי המדינה היא שלה – אזי עדיף לפרוש מן המדינה. שימצאו להם פריירים אחרים משורותיהם ללכת ליחידות קרביות ולהצביע בבחירות. כמו אצל רחבעם (מלכים א, יב): "וירא כל ישראל כי לא שמע המלך אליהם וישיבו העם את המלך דבר לאמר, מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי, לאהליך ישראל".

לשתי הקבוצות האלה מכנה משותף: קוטן אמונה.

הקבוצה הראשונה מתהדרת בגישה "ממלכתית", שלמעשה יש בה קורטוב של פשיזם (המדינה מעל לכל), ועם זאת מתנהגת מתוך תסביך נחיתות. אנשיה מבקשים לחזור לימי הזוהר של "הברית ההיסטורית" עם מפא"י, לזכות בפירורים משולחנו של האדון (שירותי דת, משרות), ובלטיפה על הראש: אתם דתיים, אבל נחמדים. כאשר אליהו הנביא קרא לעם לחדול לפסוח על שתי הסעיפים, הוא לא כיוון את דבריו לאנשי מרצ או שינוי, אלא למפד"לניקים. כי השאלה שעמדה אז זהה לזו שעומדת בפנינו כיום: האם נעבוד את הבעל או את ה'.

אנשי הקבוצה השניה לוקים אף הם בקוטן אמונה. הם אינם מבינים שמדובר בכת שלטת המבקשת להמשיך לאחוז בכל מוקדי הכוח, למרות שתקופתה הסתיימה, וזאת משום שהכריזה למעשה על מלחמה חזיתית בקב"ה. מטרתה היא למחוק את זהותה היהודית של מדינת ישראל ולהכחיד כל סממן של אמונה בה'. היא לא בוחלת בשום אמצעי. לא בכדי ניתנו למחבלים 100,000 רובים אוטומטים. הכוונה היתה שהערבים יחסלו את ההתיישבות היהודית ביש"ע. אנשי הקבוצה השניה חייבים להבין שאם בורחים משדה הקרב מתוך יאוש, נותנים לכוחות הרשע לנצח.

הקבוצה השלישית פועלת מתוך אמונה. היא איננה מוכנה לשרת את הכוחות שתמיד שלטו במדינה, והיא גם איננה דוחה את המדינה כגוף זר. היא אומרת בעצם: המדינה היא שלנו, של כל עם ישראל, ולא רק של אליטות השמאל הקיצוני. היא רוצה להנהיג את ישראל כמדינה יהודית, ואינה פוחדת מהקשיים בדרך להגשמת משימה זו. היא מאמינה שתצליח משום שהיא עושה את רצון ה'. הדרך המעשית שבה בחרה הקבוצה השלישית לפעול היא בתוך חטיבת מנהיגות יהודית של הליכוד. אין בכוונתה לייצג מגזר זה או אחר, אלא את כל עם ישראל, בתוך מפלגה המייצגת את כל רובדיה של החברה הישראלית. המטרה המוצהרת היא להנהיג את העם, בעזרת ה'.

הכל עניין של אמונה.