מפתח החירות

  מאת משה פייגלין

במשך 8 שנים עוסקת מנהיגות יהודית בבניה איטית של התודעה האמונית לעם ישראל. התודעה הזו – מוכרחה לבוא יד ביד עם הצבת אלטרנטיבה כוללת, לא רק במישור האידאי, אלא גם במישור הפוליטי. מי שחושב שהאוטובוס הלאומי שלנו, מתקדם לכוון הנכון, וכול הבעיה היא בנהגים לא מוצלחים, או בדרכים מפותלות, אינו מוצא את  מקומו במנהיגות יהודית. אולם מי שמבין, שהסיבה לכל המשברים אינה ניהול כושל אלא יעד מוטעה, מבין גם, שרק שיפור המצב לא יועיל. לא יועילו יותר דתיים בכנסת, לא יועילו יותר חכ"ים במפלגות הלאומיות (כולל הליכוד) , לא יועילו יותר חיילים דתיים בצה"ל. זה חשוב! זה טוב! אבל לשינוי מהותי זה לעולם לא יוביל – פשוט משום שאין חתירה לשינוי כזה. חסרה אפילו הנכונות להגדיר לעצמנו את מהותו של  שינוי כזה. לעזור לעדר – אפשר מתוכו, להוליך אותו לכוון אחר, אפשר רק מעמדת הרועה – מעמדת המנהיגות.

לכן מנהיגות יהודית חייבת להתמודד קודם כל על הנהגת הליכוד – ורק מתוך כך לפנות למרכז, לכנסת, ולשאר עמדות ההנהגה. אם לא נעשה זאת – איננו יותר מאשר עוד מפלגת ימין (אולי קצת יותר מתוחכמת). אם חלילה נוותר על ההתמודדות לראשות, נוכיח בזה – שבאמת אין לנו אלטרנטיבה אידאית, אלטרנטיבה מהותית. ברור כעת שסיכוייו הנראים לעין של מועמדנו – לזכות בהתמודדות - נראים קלושים. אולם ההיפך הוא הנכון. אנו כבר זכינו. אנו כבר מנהיגים את עם ישראל אל האופק המדיני היהודי. שהרי לראשונה בתולדות המדינה, ניתנה לעם ישראל זכות הבחירה בעד מדינה יהודית, זכות הבחירה להיות – הוא עצמו. וגם אם הרוב יעדיף להישאר בתא המאסר של התודעה הנוכחית, גם אם הרוב לא ישתמש עדיין במפתח לחירות שאנו מוסרים לידיו, הרי שמרגע זה ואילך, המפתח כבר בידיו.

אז יהיו בחירות שוב בעוד שנה שנתיים – ואז יקום עם ישראל,ישתמש במפתח, ויקים לעצמו מנהיגות המבטאת את מהותו, מנהיגות יהודית. הניצחון אז יהיה בזכות הניצחון הפנימי היום. אנו כבר ניצחנו, כי אנו הבאנו את מפתח החירות לידי העם ואנו נדאג שהוא יישאר בידיו. מי שלוחץ עלינו להסיר את המועמדות כי נראה לו שיש מה להרוויח מביבי, מציע לשפר את תנאי המאסר     במחיר אובדן המפתח. אך מי שמתפתה לשפר את התנאים במחיר מפתח החרות, מאבד לא רק את החרות – גם תנאיו הולכים ורעים – כי ללא חרות החיים הופכים חסרי ערך גם בעיני עצמך.

הכרנו את התהליך הזה לפני 60 שנה באירופה

  וכך אנו מגיעים כיום  למצב בו מדינה שלמה נותנת כבוד מלכים לרוצחיה – בשביל שיפור התנאים.

ואחר כך לא מבינים למה החיים הופכים זולים כל כך. למה כבר לא מתרגשים מעוד שניים שנרצחו אתמול בגוש קטיף,
איך קראו להם.......