|
אני אינני חושב שדרכו של הרב אליהו (מצפת) נכונה, או לפחות אינה הוגנת כלפי החיילים המצויים בדילמה מצפונית ונפשית קשה. הדרך של "סרוב פקודה" איננה הפתרון למצב הנוכחי, "סרוב הפקודה" רק יתן עוד תמריץ לכל אלו שכבר מסיתים נגד אנשי הישובים ביש"ע (ההפחדות שהתקשורת מפזרת - "המתנחלים יתקפו פיזית ואפילו עלולים להשתמש בנשק כנגד השוטרים והחיילים")
ישנה דרך טובה יותר, דרך שהיא גם חוקית (ע"פ פקודות הצבא) וגם ליגטימית, וברוב המקרים היא גם תצליח למנוע או לפחות לעקב את הצבא משימוש בחיילים לצורך הפינוי (גם חיילי מילואים אשר נשלחים להחליף את החיילים אשר מופנים ממשימות הבט"ש לצורך תהליך הגירוש). דרך יעילה ופשוטה כ"כ שאין לשרון ולמלקקי פינחתו שום אפשרות למנוע או לעצור, כל חייל אשר מתנגד או שאינו חש בנוח מההחלטות של שרון ועושי דברו בקרב הפיקוד הצה"לי, יכול לדרוש "מסדר חולים" או בשפה פשוטה לראות רופא (ואני לא מתכוון להתחזות לחולים) כאשר החייל יתיצב בפני רופא יחידתו (דבר שע\"פ פקודת הצבא צריך להתבצע בתוך כ 12 שעות לכל היותר) יספר החייל לרופא על לבטיו, פחדיו חרדותיו, ויסורי מצפונו הנובעים מהפקודות (ואף מדברי התקשורת) בנושא הפינוי, ***** בדרך כלל ע\"פ הפקודות חייב הרופא היחידתי להפנות כל חייל שכזה לראיון עם קצין בריאות נפש בתוך 48 עד 72 שעות***** ובמידה ותתקבל פקודה/הוראה לרופאים שלא לעשות כך - זוהי פקודה בלתי חוקית (ואף בעליל) ורוב הרופאים לא יסתכנו בלקיחת אחריות לבריאותו הנפשית של החייל, ובמידה והרופא אינו מפנה את החייל בסיום הפגישה, זכותו של כל חייל לדרוש פגישה תוך 48 עד 72 שעות עם קב"ן. בפגישתו של החייל אצל הקב\"ן עליו לספר בפשטות על קשיו לבצע את הפקודות אשר יגרמו לגירוש של אזרחים חפים מפשע ואשם מבתיהם, ברוב המקרים לא יקחו קצני בריאות הנפש אחריות למצבו הנפשי ולא יאפשרו לחייל שכזה לחזור לפעילות מסוג זה, **** וכל זאת בדרך כלל מבלי לפגוע בפרופילו הרפואי/נפשי*** או שלחילופין יקבעו פרופיל 45 זמני, דבר אשר ימנע את הצבא מלהשתמש בחייל לצורך משימות הקשורות בתהליך ההתנתקות, קשים ולבטים מצפונים ערכיים או משבר אמונתי הינם דברים שעוברים על כל אדם "שפוי" במהלך חייו ואינם יכולים לשמש כעילה להדבקת תוית של "פגוע נפש". ואם יחליט קצין בריאות נפש כל שהוא כי החייל כשיר לבצע את המשימה. על החייל לשמור העתק מן המכתב הרפואי אצל בני משפחתו (בכדי שהמכתב לא ""יאבד"" ברישומי הצבא) הדבר יאפשר לפנות לארכאות משפטיות בגין גרימת נכות נפשית/רגשית (כדוגמת הלומי הקרב). ואינני מאמין כי ישנו קצין בריאות נפש אשר יקח על עצמו סיכון של איבוד רשיונו לעסוק ברפואה בגין רשלנות באיבחון, בשל פקודה . גם חיילים אשר אינם משובצים למשימות הקשורות במישרין או בעקיפין להתנתקות אך משרתים בצבא וחשים כי התהליך אינו לרוחם ובודאי שחיילים המתגוררים בישובי יש\"ע יכולים לפנות ליעוץ פסיכולגי/נפשי בשל הלחץ בו הם נמצאים,****** המשטרה וכן חייל האוויר הקימו מערכי תמיכה פסיכולוגית/נפשית לאנשיהם, וחייל-האוויר אף הגדיל לעשות ומאפשרים גם לבנות זוגם של אנשי הקבע האמורים לסייע בביצוע ההתנתקות לקבל סיוע זה בשל "חששן" משיבוץ בני זוגם ""במקומות מסוכנים"" ******** פניה של חיילים רבים למערך בריאות הנפש הצבאי תגרום למערך לעומס רב ואולי אף לקריסתו ובכל מקרה תמנע או תעקב את הצבא מביצוע הנחיות הדרג הפוליטי הנפשעות את סרוב הפקודה יש להשאיר כ\"נשק יום הדין\" וכמוצא אחרון בלבד. ********************************************אודה לכם אם תפיצו מסר זה או הנחיות ברוחו בקרב ראשי המכינות הקדם צבאיות,הרבנים והיועצים וכן בקרב החיילים, מקרב תומכינו. ********************************************
|