ההתנתקות תביא טרור. זה ברור. אבל לא בגלל זה אני מתנגד. גם אם הייתי חושב שאחרי ההתנתקות לא יהיה יותר שום טרור בכל העולם, עדיין הייתי מתנגד בכל תוקף.
אחרי ההתנתקות ירו טילים על אשקלון, ועל כפר סבא. אבל לא בגלל זה אני מתנגד. גם אם הייתי חושב שאחרי ההתנתקות לא יהיה אפילו טיל אחד, עדיין הייתי מתנגד בכל תוקף.
ההתנתקות תפגע בכלכלה. חוץ ממחירה העצום, הטרור והיאוש שיבואו אחריה יזיקו כמו באוסלו. אבל לא בגלל זה אני מתנגד. גם אם הייתי חושב שאחרי ההתנתקות כולנו נתעשר, עדיין הייתי מתנגד בכל תוקף.
ההתנתקות לא תביא שלום. אחרי ההתנתקות הערבים רק ירצו עוד ועוד – שיטה שמצליחה, לא מחליפים. אבל לא בגלל זה אני מתנגד. גם אם הייתי חושב שאחרי ההתנתקות יהיה שלום אמיתי בכל העולם, עדיין הייתי מתנגד בכל תוקף.
ההתנתקות תפגע במעמדנו בעולם. אנחנו בעצם אומרים בזה שהערבים צודקים והכל שלהם, וגם מראים לעולם איך אנחנו בעצמנו עוקרים את הילדים שלנו מבתיהם. מי בכלל יכול לאהוב מישהו שעושה דבר כזה. אבל לא בגלל זה אני מתנגד. גם אם הייתי חושב שאחרי ההתנתקות לא תהיה יותר אנטישמיות וכל העולם יאהב אותנו, עדיין הייתי מתנגד בכל תוקף.
ההתנתקות תפגע קשות במדינת ישראל. הרי במילא נהרוס את הכל בעצמנו, בסופו של דבר – חלק אחרי חלק. אז למה להשקיע. אבל לא בגלל זה אני מתנגד. גם אם הייתי חושב שאחרי ההתנתקות מדינת ישראל תיהפך פתאום למעצמה המובילה בעולם, עדיין הייתי מתנגד בכל תוקף.
ההתנתקות תגדיל עוד יותר את השחיתות. ההתנתקות כולה בנויה על שחיתות: הבגידה בבוחרים, איומים ופיטורים בממשלה, התעלמות מהפגנות עצומות, שקרים לחיילים כדי שלא יסרבו, ועוד היד נטויה. ואחרי שנתרגל לזה, השחיתות הכללית רק תתגבר. אבל לא בגלל זה אני מתנגד. גם אם הייתי חושב שאחרי ההתנתקות לא תהיה יותר שום שחיתות במדינה, עדיין הייתי מתנגד בכל תוקף.
ההתנתקות הופכת אותנו למדינת משטרה. כל מי שאומר מילה – עוצרים אותו. משפטים על עבירות מדומות, מעצרים מנהליים, חיילים ברחובות העיר – כמו בדרום אמריקה, או ברוסיה – יש אומרים שיותר גרוע. ועם הזמן זה רק יחריף. אבל לא בגלל זה אני מתנגד. גם אם הייתי חושב שאחרי ההתנתקות ישראל תהיה מדינה חופשית באמת, עדיין הייתי מתנגד בכל תוקף.
אם הייתי חושב שבגלל ההתנתקות יפסק הטרור לתמיד, ולא יהיו קסאמים, והכלכלה תשתפר, ויהיה שלום עולמי, וכל העולם יאהב אותנו, ויהיה עתיד ורוד למדינה, והשחיתות תיעלם, ותהיה פה מדינה חופשית ומאושרת – הכל ביחד – גם אז הייתי מתנגד, בכל תוקף. כי כל הדברים האלה בכלל לא שייכים לענין.
אז למה בעצם אני כל כך מתנגד? רק בגלל סיבה אחת:
כי לפני בערך 200 שנה אלוהים עשה שנחזור לארצנו אחרי אלפי שנות גלות. ונייבש את הביצות. ונחייה את שפתנו המתה. ונתגבר על מחלות ורעב, ועל עוני, ועל טרור. ונקים מעצמה אזורית מכלום. וננצח במלחמות, ונכבוש חלקים מהארץ שלנו. ונציל שבויים מאוגנדה. ועוד הרבה דברים אחרים.
ואם עכשיו – אחרי שאלוהים עשה בשבילנו את כל זה – אנחנו בעצמנו ניקח חלק מהארץ שלנו וניתן אותו לערבים, אז זה יהיה בדיוק כמו שנירק לאלוהים בפרצוף.
ואני – בתור יהודי – לא עושה דבר כזה. פשוט לא עושה. וזה ממש לא קשור לקסאמים.
דני חלמיש כותב המאמר חבר במרכז הליכוד מטעם תנועת "מנהיגות יהודית", גר במאחז בגוש עציון, מדבר בגילוי דעת ומתהלך בגילוי ראש.
