|
לק"י תופעה מוזרה החלה מלווה אותנו לאחרונה. בשם האחריות הלאומית דורשים מאיתנו לוותר על ערכי יסוד בסיסים. כל מי שעוקב אחרי הויכוח רואה תופעה עקבית שבה מתנגדי הטיהור האתני של היהודים מגוש קטיף נשענים על נימוקים ומשא ומתן כמקובל בעולמה של תורה לעומת זאת לתומכים אין טעון ממשי להסתמך עליו הם באים אך ורק בשם האחריות הלאומית.
והמדובר לא רק בטיהור האתני של היהודים אלא גם בתחומים הנלווים למשל בשבת קודש פרשת בלק נעשה חילול שבת ללא שום צורך מבצעי וללא שום צורך בפיקוח נפש בממדים שכמוהם לא היו מאז קום המדינה. ומה הטעון להצדיק חילול שבת נורא בממדים כאלה? האחריות הלאומית. גם כשאנו עוברים לצד השני של המטבע אנו נתקלים באותה תופעה – אין שום הסבר רציונלי לטיהור האתני - לא בטחוני לא מדיני לא מוסרי שום כלום. ההסבר היחיד הוא כמובן שנאה למתנחלים אבל בשם מה דורשים להישמע למהלך האנטי מוסרי הזה? אחריות לאומית. לטעון הזה של אחריות לאומית אין שום שורש וענף לא בהלכה ולא במורשת ישראל באופן כללי. מקורו מחוץ לגבול ישראל – זוהי האמונה האומרת שלמען המדינה מותר ליחיד לפשוע והיחיד משוחרר מאחריות – זהו הפשיזם. למען האמת אילו תומכי הדעה הזו היו באמת פשיסטים ניחא. לפשיזם יש יתרונות משלו. אין ספק שהוא עדיף על שלטון סוציאליסטי ובודאי ובודאי שהוא עדיף בעשר דרגות על שלטון קומוניסטי. אבל למען האמת הם אינם פשיסטים אלא עבדים בלתי מאמינים. קרוב משפחתי ר' שלמה שטמפפר (בנו של ר' יהושע שטמפפר המפורסם מיסד פתח תקוה) היה זמן מה ראש ועד המושבה פתח תקוה. ערב שבת אחד באו אליו בעלי הבתים בהודעה שהנה הפועלים עורכים מסיבת ליל שבת ומנגנים בה ולכן הם הולכים להפגין ולבטל את המסיבה. אמר להם ר' שלמה: אל תלכו ואל תפגינו. שאלו אותו: למה? אמר להם: הם אפיקורסים אמיתיים המוסרים נפשם על כפירתם. אבל אתם אינכם מאמינים אמיתיים. הדוגמא הטובה ביותר למי שאינו מאמין אמיתי הוא הרב אהרון ליכטנשטיין. בשם האחריות הלאומית הוא טוען שצריך למלא את פקודת הטיהור האתני. בשם אותה אחריות לאומית הוא תמך בהסכמי אוסלו. בשם אותה אחריות לאומית הוא תמך בהקמת ועדת חקירה באמצע מלחמת של"ג בעקבות אירועי סברא ושתילה. אותה ועדת חקירה אומנם הוקמה השחירה את פני עם ישראל ומדינת ישראל והביאה לאלפי קורבנות יהודים וגם שאינם יהודים במהלך מלחמת לבנון. התמיכה שלו בהסכמי אוסלו (בשם האחריות הלאומית) הביאה אף היא להצפת ערי ישראל בנהרות דם יהודי וגם שאינו יהודי. היה צפוי שבעקבות כישלונות מרחיקי לכת אלו בשיקול הדעת הלאומי יכבד הרב וישב בביתו וילמד בישיבתו ולא יחווה את דעתו בעניינים של חיים ומות שבהם הוא מוביל שוב ושוב למבול של דם השוטף את רחובותינו. אבל מתברר שבשם האחריות הלאומית הוא מתייצב ומוביל אותנו לשפך דם העולה על קודמיו. אבל כאן נשאלת השאלה, מדוע בעצם בעת מלחמת לבנון לא חשב הרב שבשם האחריות הלאומית עליו לתמוך במהלכי ממשלה ולגבות אותם כפי שהוא מגבה אותם עכשיו? מדוע אז לא נתן קרדיט לטוהר הכפיים של שרי הממשלה והיום כן? התשובה לכך ברורה - המושג אחריות לאומית אצל הרב משמעו שצריך לעשות את מה שהשמאל הקיצוני אומר לעשות. כך נתפס המושג הזה אצלו וזה מה שמסביר את מהלכיו. ומדוע זה כך? כי הוא סבור שלתורה יש מה לומר על טיפת חלב שעפה על סיר בשר או בעניני קורקבן שניקב. אבל בעניני מדינה? עניני ציבור? זוהי נחלתו הבלעדית של השמאל הקיצוני. זו גם הסיבה שאינו מתיחס כלל לדיון ההלכתי על הטיהור האתני, יתרה מזו גם אינו מנסה להתיחס אליו. צריך לשיטתו לדון באריכות ימים ולילות כיצד בדיוק מכינים תה בשבת וגם להוציא בשביל זה ספרים שלמים. אבל על חילול השבת שכמוה לא היה מאז קום מדינת ישראל הוא שותק ומחריש כי אחריות לאומית משמעה שאין לתורה או למוסר היהודי מה לומר. אלו הם הצדיקים שאינם מאמינים. אנשים שלא השתחררו מהעבדות המחשבתית. הסיבה להתנהגותם אינה אמונה מופרזת וחסרת גבולות במדינה שזה הוא פשיזם אלא עבדות רוחנית פשוטה. אהבתי את אדוני השמאלני - הם אומרים – לא אצא חופשי. ואהבת את אויבך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך – אפילו הוא נוטל את נפשך הם גורסים. על מנת שלתורה וליהדות יהיה מה לומר צריך קודם כל לכפור בכפירה - אין די להיות מאמינים שאינם מאמינים אלא להיות מאמינים בני מאמינים. רק אמוניים יוכלו להיות מנהיגים ולשם כך קמה מנהיגות יהודית. לשנה הבאה בלשכת ראש הממשלה!
|
