|
לק"י הקורקבן הקדוש המערכת המשפטית במדינת ישראל לשלוחותיה השונות בעיקר בג"ץ ופרקליטות שמה לה מטרה להפוך את עם ישראל ההיסטורי לעם הישראלי המורכב מנוצרים מוסלמים בדואים ערבים רוסים וגם גם כאלו שבעבר הרחוק חלק מאבות אבותיהם היו ממוצא יהודי.
זו אמנם מטרה קשה להשגה, אבל הם חותרים אליה ללא הרף ברצף בהתמדה ובעקשנות המעוררים התפעלות. חלק מרכזי ממהלכים אלו זוהי עקירת ההתיישבות היהודית ביש"ע. כי המערכת המשפטית מעריכה נכונה שהקישור לחבלי הארץ שבהם נוצר עם ישראל ההיסטורי חוסם את מטרתם להפיכתו לעם הישראלי המנותק. הסתבכותו המשפטית של אריאל שרון נתנה להם את המקל שהם מעריכים שבעזרתו הם יכולים לממש חלק מזממם. העסקה שניתנה לו או שתשב בכלא יחד עם ילדיך או שתעקור יהודים – שרון מצידו ממלא נואשות את חלקו זה כמובן יק יקנה לו זמן – כמו בכל עיסוק עם חבורת סחטנים הרי לאחר שימלא את חלקו לא יקבל את התמורה שהובטחה. מהלכים אלו הם המובלים את הזירה הציבורית במדינת ישראל בעשורים האחרונים. מעשה באברך שלמד מסכת חולין. יום אחד נפתחת דלת חדרו ואשתו מביאה לו חלק של עוף ושואלת זה כשר? אומר לה האברך: מה זה הכבד הזה שהבאת לי? עונה לו אשתו: זה לא כבד, זה קורקבן! אומר לה הלמדן: אהה... זה הקורקבן הקדוש שאנו הוגים בו יומם ולילה! מי שאינו מבין את המהלך הבסיסי שמוביל את מדינת ישראל בעשורים האחרונים עליו להגות יומם ולילה בקורקבנים קדושים ולא להתקרב לנושאים ציבוריים. במיוחד כאשר שיקול הדעת שלו כבר הוכח בעבר פעמיים כמביא לאסונות לאומיים. הפריץ בשבת פרשת בלק חיללו צה"ל ויתר כוחות הביטחון את השבת בממדים שכמוהם לא היו מאז קום המדינה. סיבת חילול השבת הזה היה רצונו של שרון להעביר מסר לדתיים שביננו – אתם תחללו את השבת מתי שאני ארצה, איך שאני ארצה, בכמות שאני ארצה, והרבנים שלכם יאשרו כל מה שאני ארצה. למרבית החרפה התברר שלא היה במערכת הרבנות הצבאית מי שהתקומם נגד הרמאות הזו. ולמען האמת ברור שאף אחד שם לא נפל מהכיסא כאשר התברר במוצאי שבת שהכול בלוף. אבל זה לא חדש. מעשה ביהודי החצר שסעד על שולחנו של הפריץ. הציע לו הפריץ לשתות מיינו. אמר לו: היהודי אסור לי. שאל אותו הפריץ כשכל משמניו רוטטים: ומה עלי לעשות כדי שיהיה מותר לך? אמר לו היהודי: שלוף חרבך ותצמיד לצוארי ואז אשתה. שלף הפריץ את חרבו והיהודי שתה. אחרי כמה רגעים אומר לו היהודי: אולי כבוד הפריץ יכול לשלוף שוב את חרבו? יהודי החסות אינם ראויים לתפקד במערכת הציבורית. הנזירה המקבילה הנוצרית של סיפור הפריץ הוא סיפור הנזירה. נזירה מספרת לאם המנזר שבבוקר כאשר יצאה לשאוב מים למנזר פגש אותה רועה החזירים ליד הבאר ועשה בה את מה שעשה. אומרת לה אם המנזר: תמצצי לימון. שואלת אותה הנזירה: וזה יכפר לי? אומרת לה אם המנזר: לא, אבל זה ימחוק את הגיחוך האווילי מהפרצוף שלך. מילא שמשקרים במצח נחושה אנוסים על פי רועה החזירים השמן לספר סיפורי אלף לילה ולילה על אודות פיקוח נפש שלא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה. אבל שלפחות ימחקו את הגיחוך האווילי מהפרצוף שלהם!
|
