|
בס"ד בימים אלו של טירוף מערכות ישנה תופעה שהולכת וגוברת בשקט בשקט המתחילה לתת את אותותיה בייחוד כעת לאור תוכנית הגירוש. את סימניה ניתן למצוא כבר קודם אולם כעת היא מתחדדת והולכת.
הכוונה היא להנהגת הרבנים ופסיקת הלכות הציבור. הנהגת התורה דרך הרבנים עוברת שינויים ומהפכות בדור האחרון. אין כאן הכוונה למגזר מסויים או לרבנים מסוימים אלא באופן גורף, ממש כמעט ללא יוצאי דופן. כיהודים מאמינים אנו יודעים שיש אמת אבסולוטית – מוחלטת אמת זו היא התורה ואמת זו היא גם המוסרית ביותר. במהלך אלפי שנים עברה אמת זו דרך תלמידי החכמים. מחלוקות בפרטי ההלכות תמיד היו. אולם בדורנו מחלוקות אלו נמצאות בשורש הדברים בפרטי החיים הבסיסיים ובעקרונות המוסר היסודיים של החיים. כמה תופעות המייצגות תחומים שונים במחלוקות אלו- ריבוי ההכשרים – כאשר ישנם עשרות חותמות כשרות שונות וכאשר קבוצה זו אינה אוכלת כשרות של קבוצה אחרת ולהיפך. תופעה שבוודאי אינה נובעת מרמת ההשגחה שכן מצינו שינויים שמטרתם הייתה "פוליטית" או מריבה בין חצרות על מקורות הכנסה.... התבטאות רבנים בסגנון הלכתי בנוגע לבחירות – "מצווה לבחור במפלגה פלונית...." , "אסור לבחור באיש פלוני..." אמירות כאלו כאשר הן נאמרות בצורה הלכתית ע"י דמויות מפתח רבניות תורמות לבלבול בין תחומי ההלכה לבין תחומי ההנהגה. הדיון על תוכנית הגירוש וסירוב פקודה- זוהי אחת הדוגמאות הבולטות מכיוון שכאן ניצבת התופעה אולי בשיא חריפותה. רב פלוני אומר שזוהי עבירה לבצע פקודה ואפילו לסייע בעקיפין, רב אחר אומר לבצע ללא חשק, רב אחר אוסר לסרב.... יהודי ממוצע השומע את אותו רב או בשמו לפחות ביום אחד קורא לא לסרב פקודה ובמשנהו לסרב ובנוסף כל שני וחמישי יוצא רב אחר בקריאה להתעלף, לבכות, לסרב, לא לסרב, לבקש שחרור, להודיע מראש שלא יבצע, להתפלל וכל דרך פעולה אפשרית – אותו יהודי אינו יודע מה לחשוב. נדמיין את אותו איש קבע עם משפחה שזוהי פרנסתו שנשלח לעקור יהודים והוא רוצה לדעת מהי דעת תורה? אם יחליט לסרב – יפוטר. אותו איש קבע יוכל להיתלות באותם רבנים שאומרים לא לסרב. אולם אם נשאל את תושב גוש קטיף המיועד לעקירה ממפעל חייו ולהיות מושלך לרחוב הוא כמובן יאמר בתוקף זהו איסור תורה ויש בזה כך וכך לאווים וכך וכך מצוות עשה מתבטלות בודאי שאסור לקיים את הפקודה. במקרה דנן המציאות והעובדות די ברורים. ישנו חופש מידע (לפחות באינטרנט) וניתן לגשת להרבה מאד מידע אולם אנו רואים שמאותו מידע יוצאים כיוונים שונים ואפילו הפוכים. כאשר המדובר בפרשנות לרש"י על התורה ניתן לומר 70 פנים לתורה ואין מקשים על הדרשן וגם אם ישנו ריבוי דעות זהו לכבודה של תורה. אולם, כאשר עומדים עקרונות יסוד מוסריים למבחן ובכל זאת ישנה מחלוקת קיצונית בין הרבנים זוהי תחילת הסוף של הממסד הרבני כמוביל וכמנהיג בעם ישראל. לבחינה כאן עומד עקרון יסוד האם אנו רשאים לחשוב בשביל עצמנו? האם אני כיהודי פרטי רשאי לחשוב כי עקירת יהודים היא מעשה בלתי מוסרי בעליל? לכאורה לא! הרי הטענה הרווחת היא "מי אתה שתחלוק על הרב הזה והזה?" הרי משמעות הפסיקה שחייל צריך לקיים פקודה כזו היא נתינת עדיפות מוסרית (שהרי התורה היא אם המוסר) לביצוע עקירת יהודים על פני סירוב הפקודה. ואיך אתה בתור יהודי פשוט מעז לחלוק על עמדה תורנית-מוסרית זו ולומר כי אין זה מוסרי לעקור יהודים ואסור לבצע פקודה. כמובן שטענה זו יכולה להיאמר גם להיפך... ואז מתחיל השלב הבא – מעלים את הרבנים על המשקל מודדים את הגובה בוחנים את רמת הספרים ומהציון המשוקלל מחליטים מי יותר "גדול" אולם כמובן שעדיין כל אחד מהרבנים יביע את דעתו "כי הוא מחויב לאמת שלו" והציבור יוצא נבוך מכל העניין. אנא אנו באים? ההמשך הישיר של כל התופעות האמורות החל לבצבץ כבר והוא ילך ויצבור תאוצה – הציבור מתחיל לחשוב לבד. כי אין לו ברירה אחרת כאשר האמת המוצקה הברורה המוחלטת מתפרטת לעשרות פיסות, כאשר אין מנהיג ברור העם יחפש בלבבו ויבחר במנהיג שיוביל אותו. אותו מנהיג אולי יהיה רב אולי לא אולם דעותיו שינבעו כמובן מעולמו הפנימי שיתבסס בודאי על התורה יהיו גם מעורבות עם הבריות. כאשר משקל הטיעון ההלכתי פג (מאחר ויש טיעונים לכאן ולכאן) מגיע תורו של השכל הישר. ההלכה כמובן תמשיך לעולמי עד להיות לנר לרגלנו אולם בסוגיות ההנהגה של עם ישראל ככל הנראה היא תישאר ברקע. האם התהליך הזה חיובי? ככל הנראה זהו חלק בלתי נפרד מתהליך הגאולה. עם ישראל על מנת לשרוד בגלות היה חייב משמעת קבוצתית לרב המקומי. כאשר הוא התקבץ ופתאום בשטח קטן עם שלטון עצמי נוצרו מאות רבנים מקומיים ובזמן שמהירות המידע היא בזמן אמת ולכל אחד יש גישה הן למידע והן לדעות השונות לא נותר אלא להתחיל לחשוב ופחות לציית בצורה עיוורת. כמובן שייתכן שאדם לאחר חשיבה יחליט לאמץ את דעתו של רב מסויים או לחילופין של מנהיג מסויים אולם זה יקרה לאחר דיון בעניין ולא בצד ההלכתי שלו. הרבנים כאנשים שעולמם עשיר וחוכמת חייהם רבה בודאי ישתמשו בכך על מנת להוביל את העם אולם זה לא יצא מהצד ההלכתי.
|
