אבן היסוד בהבנת הקשר שבין הקדוש-ברוך-הוא וכנסת ישראל היא ההבנה שזהו כקשר איש ואשה.
הנביאים גילו לנו שביחסי איש ואשה בעם ישראל משתקפים יחסי הבורא ועמו, על כל תמורותיהם.
האהבה האנושית הינה בבואה מאותה אהבת עולמים שבין ה' לעמו. "אהבתי אתכם אמר ה'" (מלאכי א).
קשרי נישואין בישראל אינם רק תשקיף אלא יש בכוחם לעצב ולשנות. כמידת האהבה שבין בני הזוג, כך השפע מלמעלה והנהגת האהבה שבין הדוד לרעיה, בין הקדוש-ברוך-הוא וכנסת ישראל.
בימי המצרים מועקה באויר, הבית בו היו ישראל והקדוש-ברוך-הוא גלויים ואהובים,חרב. אך ניתן ללמוד מהמדרש(במדבר רבה,מסעי) מבט נוסף מאיר ומנחם. בפרשת מסעי, בסוף המסע במדבר, אותו קוראים תמיד בתקופה זו, נמנים מתוך קרבה ואינטימיות כל המסעות בהם הכעיסו ישראל את הקדוש-ברוך-הוא. כמו זוג הנשוי ארבעים שנה ונזכר בכל שעבר עליו. בערבות מואב נזכרים הקדוש-ברוך-הוא וכנסת ישראל בכל המוקשים שעברו יחדיו. מתוך אחדות גדולה הם משקיפים אל עבר נקודת המוצא מחד, ואל היעד המשותף מאידך. דרך ארוכה עשו יחחד ודרך ארוכה עוד לפניהם. היו משברים, כעס וכאב- אך הם נותרו קרובים מאי פעם.
שלושת השבועות הוא הזמן בחיי הנשואים לשלוף מכתבים מלפני החתונה, להיזכר בשנה הראשונה "לכתך אחרי במדבר..." להעלות זכרונות חלקם כואבים ולחייך, להביט אחורה מתוך קבלה וענוה. זנ לא בדיוק מה שתכננו, אבל זה הרבה יותר עמוק, אמיתי ונוגע בעצם ובמהות של שנינו. בבין המצרים מתברר לבני הזוג שהבקיעו את מחסומי הגבול הדמיוניים המצמצמים את הנשואין לציור צסוים. זה הזמן להיפתח לאהבה שאינה תלויה בדבר.
חודש תמוז הוא חודש העבודה שלנו מלמטה. ההארה מלמעלה פחות גלויה, ודוקא משום כך זה הזמן שנועד להשקיע מאמץ, ולגלות אהבת חינם - מהי. משהסרנו את מגבלות עצמנו, ולמדנו לשמור אמונים בכל מצב, משקבלנו את בן או בת הזוג ללא תנאי, יתוסף בנו אור, שכן יקבל אותנו הבורא ללא תנאי, יגלה את אהבתו האין סופית, וירעיף עלינו שפע של חסד וטוב, פרטי וכללי.
וכל שנותר לנו לומר בימים אלו, זה לזו וזו לזה, כפי שאומרים בסיום ספר תורה החל תמיד בימי בין המצרים: "חזק חזק ונתחזק".
