|
בפרשת דברים מופיעה התייחסות לחבלי ארץ שונים ולזכותם של בני ישראל לרשת את חבלי הארץ הללו או לחובתם להימנע מלרשת את אותם חבלים. ביחס להר שעיר נאמר, "לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר". על מדבר מואב נאמר, "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירושה", בסגנון דומה נאמר גם על ארץ בני עמון. לעומת זאת, על ארצו של סיחון אומרת התורה "ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון האמורי ואת ארצו...", כמו כן נאמר על עוג מלך הבשן.
הארץ המובטחת לעם ישראל לגבולותיה מופיעה בכמה מקומות בתורה. מדוע כאן מופיע הסבר על חבלי ארץ מסוימים ומוגדרים לגבי זכותנו עליהם או כאשר אין לנו זכות כזו, מופיעה, לעיתים, גם אזהרה מלהתגרות ביושבי הארץ? מה המשמעות של הדגשות אלה? לכל חבל ארץ תכונות משלו, זה סלעי, זה חולי, כאן קריר, כאן חם ועוד. מגוון תכונות הארצות משפיעות על יושביהן, לכן נחוצה התאמה בין הארץ ליושביה, הדבר נכון בארצות העמים ועל אחת כמה וכמה בארץ ישראל. כאשר הציווי התורני מוביל את בני ישראל לארץ המובטחת, הרי הדבר כמוהו כערובה בדבר התאמת הארץ לעם. לעומת זאת אין התאמה כזו בין עם ישראל להר שעיר, לפיכך קובעת התורה בנחרצות "כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל". גם בתוך ארצנו, נוכל להבחין בהשפעה בין הארץ ליושביה. בכל אזור יושביו מתאימים את עצמם לתכונותיו, בהתנהגותם, באופיים, בתגובותיהם למציאות המשתנה ועוד. כך נוכל לראות את גובה האמונה של יושבי גוש קטיף הצדיקים למציאות הקמה עליהם. לכאורה, אין הם עזים די צורכם, בהתנגדותם לפשע העקירה, אשר המורדים במלכו של עולם מנסים לחולל על גבם, אבל באמת צדקת דרכם אמונתם העצומה וישרותם הן הראויות והמתאימות למקומם בארץ חיינו ומכוח התאמה מופלאה זו בינם ובין מקומם יזכו לנחול ארץ ולשבת בטח בארצם. לעיון במאמר פרשת דברים משנת תשס"ד – התודעה המנצחת מלחמה
http://he.manhigut.org/content/view/826/109/
|
