צאו לצמתים עכשיו!

צאו לצמתים עכשיו! – מיומנו של רכז צומת גהה

שלוש מטרות למאמר זה:
1 . קריאה דחופה לצאת עכשיו לצמתים!!
(הבהרות למה כדאי דווקא עכשיו תמצאו בסוף המאמר)
לצאת כבר היום יום ד' י''ב באב ובכל שאר הימים שנותרו עד לסילוק
תוכנית העקירה..
רבותי, אין שוטרים בצמתים ומי שרוצה להפגין יכול לעשות זאת בחופשיות
מיוחדת....

2. מעבר למטרה המיידית, אני כותב מאמר זה כמחווה של כבוד והערכה אין קץ למאות ואלפי הפעילים בצמתים, החיילים והחיילות האלמונים בצבא ה' שעזבו את עבודתם ובתיהם, את צרכיהם האישיים וחייהם הפרטיים, חילקו סרטים, נשאו שלטים, הזדהו עם אחינו מגוש קטיף וחסמו צמתים וכבישים – הכל לא למענם ולא לרווחתם אלא למען שמירה על הארץ המובטחת לנו ע"י הקב"ה ולמען היהודים אשר הורישו אותה בגופם בגוש קטיף, בצפון השומרון ובארץ כולה. אלה, ורכזי הצמתים המופיעים ברשימת הצמתים של 'הבית הלאומי' היו הכוח המניע של מרי אזרחי דמוקרטי למופת, אשר שטף את כל ארץ ישראל בגל של מסירות נפש, לב יהודי ודאגה לאחינו בגוש קטיף.
3. המטרה האחרונה היא תיעודית. אני מקווה לתעד בכך את מה שאירע בפינה הקטנה של צומת גהה בקטע זמן שייזכר לעד כפרק זמן שחור משחור בתולדות המדינה היהודית. חיפשתי היטב אך חוץ מספרו של משה פייגלין 'במקום שאין אנשים', שם הכל מפורט בהרחבה, לא מצאתי עדויות נוספות בכתב המתעדות את שלטון החושך, אווירת הפחד וההפחדה, האווירה הכללית בצומת, הדינמיקה האנושית נהגים-מפגינים-שוטרים ואת תהליך האירגון של המבצע הייחודי של הפגנות המחאה בצמתים, המצאה שניתן לייחס אותה ללא ספק לחלוצי תנועת 'זו ארצנו'.
יהיה זה תרומה צנועה לתיעוד ושימור חלקיק בתצריף (פאזל) של היסטוריית הקמת המדינה היהודית במהרה בימינו, אמן.
(עקב פעילות שלטון החושך השרוניסטי, אגביל עצמי במאמר זה במספר תחומים וביטויים. לפיכך, כל מי שקורא במאמר זה רמזים, או דברים הנאמרים בין השורות, עושה זאת על אחריותו בלבד!)

הקדמה:
לאחר מספר חודשים של נסיון לא הכי מוצלח לעורר את תושבי פ"ת עירי למאבק בתוכניותיו המטורפות של אריק שרון החלטתי, לא לפני שהתייעצתי במשפחתי, ידידי וחברי למאבק ועם הרבה חשש מהאחריות הכרוכה בכך, לקבל על עצמי את ריכוז צומת גהה-ז'בוטינסקי פ"ת-ב"ב במסגרת פעילות 'הבית הלאומי'. לא ידעתי כיצד עושים זאת, לא קיבלתי הדרכה או סיוע והפעילות היתה לפי השראה של האנשים בצומת. הפעילות חייבה התייצבות פעם בשבוע לפחות למשך שעתיים-שלוש ופעולה במקום כיד הדמיון הטובה. המטרה היתה בעיקר הפגנת תמיכתנו ביישוב ארץ-ישראל והפגנת תמיכה והזדהות עם אחינו בגוש קטיף ובצפון השומרון.
כקטע מייצג מהפעילות בצומת גהה (כמו גם בצמתים אחרים) אביא את סיפור ההפגנה האחרונה ביום ב' 08-08-2005 ג' מנחם אב ה'תשס"ה.

10:00 מתברר שיש מקום היום להגביר פעילות בצומת. אני מתקשר לאנשים המוכרים לי ומבקש להגיע היום לצומת גהה בשעה היעודה 17:00. חלק מבטיחים שיבואו, חלק לא, ואני מסכם לעצמי שגם היום נצפה לחסדי שמים ולהשתתפות ספונטאנית של אנשים יקרים מהסביבה. אני מארגן את סיום העבודה מוקדם יותר, דואג להסעת בני הביתה, סוגר כמה עניינים פרטיים מתקלח ואוכל והנה השעה מתקרבת.
12:00 – 16:00 הראש היהודי נכנס לפעולה. תוכנות מחשב מופלאות שהמציא המוח היהודי ונרכשו ע"י המשטרה ומערכת הבטחון מחליטות להצדיק את המושקע בהן. הטלפון הנייד שלי (לא רק הוא) מואזן דרך קבע ותוכנות ההאזנה מזהות מאז הבוקר תקשורת בין מספר הטלפון הנייד שלי למספרים מתוכנתים מראש. ה'עומס' בתקשורת והכרזת 'הבית הלאומי' מהבוקר שצפויות חסימות כבישים מכניסים לפעולה כמה רכזי מודיעין בסביבה הקרובה וסוכני המודיעין מתחילים להתקשר. הם נשמעים נלהבים מאוד לקראת הפעילות היום בצומת, מתעניינים בתוכניותי ובמספר המפגינים הצפוי ושואלים האם יהיה היום סוף-סוף 'אקשן'. כל אחד ואחת מהם מקבל תגובה מנומסת ועניינית בה אני מודיע לו שהוא כמובן חופשי לפעול בצומת בכל דרך שימצא לנכון, על אחריותו. אני תמיד דואג גם להזכיר שאשרת אותם בהכנעה מהצד הלוגיסטי (שלטים, כרזות וסרטים) ובהתאם לחוק...
שבוע קודם לכן הפסדתי פעיל בצומת. הפעיל התקשר אלי וחיפש 'אקשן' בצומת, לא סתם עמידה במחאה. שמחתי! לא כל יום מתקשר פעיל נמרץ כמותו. השבתי לו כפי שהשבתי אבל הוא הזדהה כקצין מודיעין, הזהיר אותי מפני חסימות וניתק את השיחה. חבל.

16:30 אני מעמיס על הרכב את השלטים, השתייה, סרטים כתומים, דגלים וכל שאר פק"ל הצומת ודוהר כחוק לצומת גהה. טלפון של 'נתנאל' תופס אותי בדרך (יורחב עליו בהמשך) והוא שואל כמה מפגינים יבואו היום. "קבוצה מהדרום" אני זורק לחלל האויר "..וכמה עשרות מר"ג" אני מרשה לעצמי לנחש בתקווה לקבלת פנים מכובדת ורבת-משתתפים מצד המשטרה. "זה מה שאני משער" אני אומר לו לסיום.
17:00 אני חונה קרוב וסוחב את כל הציוד והחומרים לצומת. המשטרה מאכזבת. בצידה הפתח-תוואי של הצומת רק זוג שוטרים משועממים יושבים בניידת. אני מקוה לקבלת פנים ראויה יותר בצידה הבני-ברקי של הצומת וגם כאן המשטרה מאכזבת. ניידת אחת. כעשר-עשרים פעילים ומפגינים, חרדים בעיקר, מחכים להתפתחויות. אני מניח את השלטים, הסרטים, הסטיקרים בצומת, מתחיל לחלק שלטים להנפה בקרב הפעילים בצומת ועושה הכרה עם הנוכחים. כולם שואלים אם "יהיו חסימות" ואני עונה שאינני יודע. בחור צעיר רושם במרץ לידי. לשאלתי, הוא כתב של NRG ובא לראות "כיצד מתבצעת חסימה". אני מאחל לו הצלחה, לוקח שלט " שרון בורח והקאסם רוצח! " ונעמד על המדרכה אל מול התנועה.
17:20 הצומת ריקה יחסית משוטרים. שני שוטרים וניידת. כמה מהפעילים מביעים באוזני מחאה על קבלת הפנים השקטה של המשטרה. כמה טלפונים מהנייד שלי (כאמור, בהאזנה) לגיוס אנשים, מקפיצים כנראה את התוכנה היהודית החכמה ויהודים נוספים מגיעים לצומת. ביניהם כתבי התקשורת וגם 'נתנאל' שהוזכר קודם מגיע.
כמה מילים על 'נתנאל'.
נתנאל הוא בחור משעשע כבן 24. הוא עצמו טוען בהלצה שהוא סוכן שב"כ. למעשה, כל מה שהוא עושה בצומת זה להפריע לפעמים לתנועה, (כשהוא מצלם אותי עם השלט) או להתרווח לאחור בנון-שאלנטיות על הקטנוע החדש שלו. בפעם הראשונה שהוא התקשר אלי, הוא נתלה באילנות הלכתיים גבוהים. "אני חבר של יוסי (או עדי, או משה, תלוי במזג האויר) מישיבת ההסדר של הרב שרלו" הוא מרשים אותי בשיחתנו. "הרב שרלו שעוקר הרים וטוחנם זה בזה?" אני שואל. הוא מאשר. "הרב המתוקשר שרלו?". הוא מאשר. אני מתרשם מאוד. ביחוד אני מתרשם מהמצלמה המחוברת אליו תדיר, מהקטנוע החדש שהוא נוסע בו ללא חשש על המדרכה, ממשקפי השמש האופנתיות על עיניו (תמיד) ומהכיפה הסרוגה (הקטנה) והמודרנית על ראשו. 'נתנאל' מספר לכל המעוניין לשמוע שהוא עבד פעם במשטרה וכעת הוא מסייע למאבק נגד העקירה. נתנאל הוא גם בחור מוכשר מאוד ובחוש טלפתי הוא תמיד בצומת כשאני מגיע לשם. רק פעם אחת, כשהייתי בכנס באופקים 'הברזתי' לו ושלחתי אותו לצומת ריקה. מצטער נתנאל!
צומת גהה היא צומת מרכזית בארץ ישראל ובאופן טבעי היא מושכת עוד אנשים (ונשים) כמו נתנאל המדמיינים לעצמם שהם סוכני שב"כ או משטרה ומנסים להרשים אותי גם הם בשיחות טלפוניות ובשיחות 'פנים אל פנים'...
כמה מהמתקשרים אלי הם מטורפים מספיק כדי לטרוח ולהשמיע ברקע שיחתם הקלטות של מכשירי קשר משטרתיים, כנראה כדי להתחזות לשוטרים. מדהים מה מוכנים אנשים לעשות כדי להרשים!

נחזור לצומת.
השעה 17:40 והצומת מתמלאת בקהל יהודי יקר. לא יודע מאיפה הם הגיעו, אבל הם מעוררים חשש באחד השוטרים וזה מצידו מתקשר בבהילות ומזמין עוד שוטרים לצומת. אני לא זז מהמקום.
מגיע סגן מפקד תחנת משטרת פ"ת להערכת מצב. מתחיל להיות מעניין. אני שמח עבור צומת גהה המנומנמת ומאחל לה שתחזור ותארח שוטרים כבימי הזוהר שלה בזמן ניסוי כלים מס' 1. בזמנים ההם היא אירחה כ-200 שוטרים, 7 סוסים, משאית סוסים, 7 רוכבי סוסים, קש לסוסים, 2 צוותי ג'יפים של משמר הגבול, כ-16 שוטרי יס"מ ממשטרת ר"ג (מאיר נמיר? עוד נחזור אליו!), 16 ניידות, משאית כיבוי אש, 2 זינזאנות, 3 ניידות רכזי מודיעין, 2 מסוקים חגים באויר ועוד כהנה וכהנה. אני מזמזם לצומת את מנגינת "היו זמנים" וממשיך לעמוד עם השלט. אני שולח את אחד הנערים היקרים למכולת הקרובה לקנות מים מינרלים לחבר'ה. חבל שיתייבשו. אחד מהם לוקח ממני דגל ענק של גוש קטיף ומתחיל לעבור (כחוק, כחוק!) בכל מעברי החציה.
מגיעים עוד שני קצינים בניידת ונעמדים לידי. הנהג יוצא ומתנפל על 'נתנאל' בשמחה כאילו היו חברים ותיקים. מי אמר שהמשטרה שונאת את המתנחלים?
המפגינים בצומת לא מתרשמים ומתחילים בקריאות קצובות ובנסיונות חסימה קלילים. אגב, בהזדמנות זו, אתם מוזמנים להתקשר לנתנאל 052-2805604 ולשאול אותו איך הוא מסכם את הסיוע שלו למניעת עקירת היהודים מגוש קטיף. אני קצת מתבייש...
האווירה מתחממת. צוות של 6 שוטרי יס"מ ממשטרת ר"ג מגיע ומתמקם כ-10 מטר ממולי. אזרח חילוני שאיכפת לו והגיע מפ"ת כדי להפגין בצומת, חורג משתיקתו ומסב את תשומת ליבי לבאים זה מקרוב. מתברר שמאיר נמיר, שוטר היס"מ האהוב, הזכור לנו מפרשת קריעת הנחיריים של מפגין תמים, מכבד אותנו בנוכחותו. אני מברך את צומת גהה בשמחתה וצועד לעבר צוות היס"מ כשאני שם לב לעבור כחוק רק באור ירוק.
מאיר נמיר נראה במציאות יותר מכוער מאשר בתמונות. אני מתקרב אליו כשאני מלווה באזרח החילוני. מאיר מפטפט עם שאר חבריו בקבוצה. ששה שוטרי יס"מ עומדים חסרי מעש ומפטפטים ביניהם. אני מתקרב למאיר ומתפתחת השיחה הבאה:
אני (מביט בתג שעל כתפו ואח"כ בפניו): מאיר נמיר?
מאיר: כן?!
אני: תגיד, סיימו את החקירה שלך?
הוא: (עושה תנועה של חוסר נחת)
הקצין האחראי על הצוות: לך לעניינים שלך!
אני (מצביע על הפעילים בצומת ומראה רצון לסייע לקצין בעבודתו): תפעיל מכת"ז! חארה עליהם! שיישרפו! (ציטוט מדוייק של ניסו שחם)
הקצין (מאבד את הסבלנות): טוב-טוב!
אני (מראה שוב על הפעילים בצומת): תפעיל מכת"ז! חארה עליהם! שיישרפו!
הקצין (מאבד עוד קצת סבלנות): אתה מפריע לנו! (כאמור, השוטרים סתם עומדים חסרי מעש ומפטפטים ביניהם)

אני: טוב, אם כך, אני אזוז. (אני לוחש לכתב מעריב NRG מי נמצא כאן. הוא עונה לי שהוא יודע.)
אני מצלם את כל חבורת שוטרי היס"מ מר"ג ואחד השוטרים האהובים מסתיר לי את מאיר נמיר. (ראו תמונה).

 
השעה כבר 18:10 וצומת גהה תוססת מתמיד. 4 עיתונאים הגיעו מכל קצוות הארץ. כולם באו לראות כיצד חוסמים צומת. את השעמום מפיג בינתיים תוכי.
התוכי הובא ע"י אחד הנערים העוזרים לי ובהיעדר נושא אחר, מצלמת התקשורת את התוכי מכל הכיוונים. מעולם לא זכה תוכי עצוב כל-כך לסיקור עלוב כל-כך מצד תקשורת עלובה כל-כך....

נוכחות השוטרים תורמת לסתימת הצומת. כל נהג רוצה לדעת מה סיבת נוכחות השוטרים. כל נהג מתעכב כמה שניות והחסימה מצטברת. אני חוזר למקומי האיסטרטגי ומפנה את השלט הגדול שרון בורח והקאסאם רוצח! בכל פעם לכיוון התנועה המתקרבת, לפי הכוונת הרמזורים.

כ-10 נערים בצומת עוסקים בחלוקת סרטים ותקליטורים עם הסרט של ערוץ 2 על הסיבה האמיתית להתנתקות. הנערים מתנדבים, יודעים את 'העבודה' ונעים בחירות מסויימת בין הנתיבים. לשוטרים אין חשק להתעסק איתם והעבודה יעילה מתמיד. הילדים הם חרדים מבני-ברק הסמוכה, חניכי ישיבות וכמה נערות שעזבו את הבית במיוחד למטרה זו, באו, לקחו בשתיקה כמה סרטים והלכו לחלק אותם.
אחד מקציני המשטרה העומדים לידי מחליט לבדוק מקרוב צנצנת זכוכית חשודה המונחת על השלטים הקטנים לידי. בתוך הצנצנת נוזל חום חשוד כחומר דליק. הקצין חוקר אותי על הרכב הנוזל. אני מהסס והקצין מחליט לפתוח את המכסה בלי לחכות לתשובתי. הוא מקרב בזהירות את אפו לנוזל החשוד. ניחוח של תה סיני ירוק מומתק בדבש שהבאתי מהבית מתפשט בחלל האויר.....
הצד השני של הצומת, בכיוון פ"ת, לא מאוייש במספר שוטרים מספיק. אני שולח לשם עוד שני נערים לחלק סרטים כתומים ותקליטורים בתקווה שיגיעו עוד שוטרים להשגיח עליהם.
מתחיל קצת להחשיך והנה מגיע מסוק משטרתי! ישששש! (מסוק משטרתי בצומת מראה הערכה מיוחדת של המשטרה לצומת...) המסוק נע עד לצומת קוקה-קולה, מסתובב ושוב מסתובב. כ-10000 ₪ לשעה מכספי מיסינו נעלמים ברוח המדחפים. שרון החליט היום להיות פזרן, על חשבוננו.
אחד מהקצינים בצומת מחליט לבקש ממני את תעודת הזהות. הוא נאלץ להזדהות בתעודת שוטר, מספר תעודת הזהות שלו מוקלט מיד ברשמקול שלי, תעודות מוחלפות כחוק, והכל חוזר מיד לשיגרה. השוטרים מסתלקים. הם בסוף המשמרת שלהם, לא אכלו ולא שתו, והדבר האחרון שמעניין אותם כרגע זו הפגנה בצומת.
גם שוטרי היס"מ פורשים. עלבון. ניידת אחת בלבד נותרת בצומת והנערים מתחילים לחסום את הצומת (!). אף אחד בניידת לא זז! אין לשוטרים חשק או כוח לצאת מהנייידת. הנערים משחקים בחסימות, מתיישבים לרוחב הכביש לדקה-שתיים ובדיוק עובר רכב משטרתי לידם. הרכב המשטרתי לא טורח אפילו לעצור!. רכב משטרתי נוסף עובר, הכביש מחיפה לר"ג ובני-ברק חסום והרכב ממשיך ללא תגובה. קשה....קשה...

כשעה קודם לכן אומר לי קצין משטרה ברמז עבה כמו פיל: "תראה, ברור שאם יעשו כאן הפגנות, ניאלץ לקרוא לשוטרים משם! (מגוש קטיף)" מתוך דבריו של הקצין משתמע שחבריו לתחנה המוצבים לגוש קטיף, מתחננים בפניו שיתרשל קצת בטיפול בחסימות במרכז הארץ, כדי שהחסימות יחלצו אותם מהחום והזבובים במרחבי הנגב. מתוך המידע שאספתי, מתברר שנערכות מדי יום הערכות מצב ומאות שוטרים מוסעים מכאן לשם ומשם לכאן עפ"י ההערכות המתקבלות.
השעה כבר 21:10. רובנו עומד כאן יותר מ-4 שעות. נערים ונערות פורשים ובמקומם באים חדשים. השוטרים בניידת היחידה בצומת יורדים למצב מאוזן יותר ויותר. הנערים בצומת מניפים שלטים, חוסמים בכל פעם נתיב אחר, עומדים בנתיב אחד או שניים למרות שהתנועה נתקעת. 2 ילדות (בנות 10 ו-14) לבושות בכתום מראות נחישות יוצאת מגדר הרגיל ונשארות בצומת כבר 4.5 שעות! נוער מופלא!.
אני מחליט לסגור את ה'באסטה' ונפרד בתודה מכל הנוכחים.
לסיכום, כ-50000 איש ראו אותנו היום בצומת, חלקם קיבלו סרטים ותקליטורים, חלקם קשר לעצמו סרטים כתומים וכולם-כולם ראו ששילטונו של הדיקטטור שרון גורר את כולנו למחאה אמיתית, יביא סכנה בטחונית וגורם לשחיתות שלטונית.

גבירותי ורבותי, צאו לצמתים!