פסק דין שיש עמו קלון

מאת משה פייגלין

הנוכחים באולם ישיבות ועדת הבחירות המרכזית הופתעו נוכח הגברת החדשה שהצטרפה לפתע לדיון. עו"ד טליה ששון – ראש המחלקה לרדיפות פוליטיות של הימין, או "המחלקה לתפקידים מיוחדים", כפי שתפקידה מכונה בעגה הרשמית של פרקליטות המדינה – הצטרפה לעתירתה של נעמי חזן ממר"ץ, ודחקה בשופט חשין לפסול אותי מלהתמודד בבחירות לכנסת.

רבים הביעו תמיהה באשר לעצם הדיון. העבירות שהורשעתי בהן בשל ארגון המחאה העממית נגד הסכמי אוסלו הן עבירות שיש עמן כבוד ולא קלון. לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין כי החוק המדבר על עבירות שיש עמן קלון עוסק בשוד ובאונס – לא במחאה פוליטית. התמיהה גדלה עוד יותר משהתברר שכתב האישום שהוגש נגדי בשל הפגנות זו-ארצנו, כלל גם את הרב בני אלון אשר נבחר לכנסת תוך כדי הדיון המשפטי נגדנו, וההליכים נגדו הופסקו.

מדוע אם כן מצא פתאום לנכון יו"ר וועדת הבחירות – שופט בית המשפט העליון מישאל חשין – לקבוע חמש שנים מאוחר יותר, כי עבירת ההמרדה שהורשעתי בה היא עבירה שיש עמה קלון ולפסול אותי מלהתמודד למשך עוד כשנתיים. ומדוע מצאה פרקליטות המדינה לנכון להצטרף לפסילה המוזרה הזו. הרי כל המערכות הדמוקרטיות כביכול אמורות היו לרוות נחת מכך שאותם גורמים ממרידים אשר פעלו בעבר בניגוד לחוק בוחרים עתה בדרך דמוקרטית כשרה למהדרין ומקדמים את השקפת עולמם דרך המערכות הפוליטיות. במיוחד עולה התמיהה נוכח העובדה שאינני ממוקם ברשימתן של אחת ממפלגות הימין "הקיצוני" אלא ברשימת הליכוד – מפלגת שלטון מרכזית ולגטימית לכל הדעות.

*

השופט חשין דחה כמה פעמים עתירות נגד שחרור מחבלים רוצחים. השבוע שוב נשפט מחבל כזה לשבעה מאסרי עולם לאחר ששב ורצח שבעה יהודים נוספים. הראשונים להבין את הפוטנציאל הטמון במהלכיה של מנהיגות יהודית במסגרת הליכוד הם אנשי השמאל הקיצוני דוגמת מישאל חשין, טליה ששון וחבר מרעיהם. 

בעוד הימין הקלאסי מביע לא אחת התנגדות לפעילותה של מנהיגות יהודית ומבקש להוסיף ולהתבצר בכלובי הזהב הדתיים והימניים, מבין השמאל הקיצוני כי מי שניסר את הסורגים הללו והעביר את המאבק אל המגרש האמיתי, מהווה עבורו סכנה מוחשית.

אין לו לשמאל הקיצוני שום בעיה עם המשך החלוקה הקיימת. נוח להם עם בני אלון במולדת, אפי איתם במפד"ל, ומועצת יש"ע בליברמן. כך מנוקזים הכוחות האידיאולוגיים אל עבר הכלובים שיוחדו להם מקדמת דנא. אין זה משנה כלל, כי המבנה הפוליטי הזה הוכח בכל הזדמנות אפשרית כמבנה שאינו מאפשר השפעה כל שהיא מלבד נביחות על השיירה המוסיפה לעבור. כל מפלגות הימין והדתיים לא הצליחו לעצור את אוסלו, את וואי, ואת ברק שביקש לחלק את ירושלים –  לא בעבר וודאי גם לא בעתיד.

אולם מנהיגות יהודית אינה נובחת על הרכבת; היא נכנסת אליה ואינה מסתירה את חתירתה אל הקטר וכוונתה לתפוס את ההגאים.

"למה לא מפד"ל?" שאל אותי אפי איתם לפני כשנתיים. "אם אתה מכריז שברצונך לעמוד בראש המפד"ל, אתה בעצם אומר שברצונך להיות הרב יצחק לוי עם דרגות", עניתי לו, "אבל אם אתה אומר שאתה רוצה להיות ראש הליכוד אתה מכריז שברצונך להיות ראש הממשלה". אפי חייך והסכים לחלוטין עם דברי. ההמשך ידוע: אפי התקדם במסלול הקל והבטוח לעמדת ראש השועלים ושם יישאר – "הפרייר".

אנו בחרנו להיות זנב לאריות. לא סתם אריות בחרנו. מדובר בלהקת אריות הלוחמת בערמומיות ובאכזריות רבה, זו  בזו. בעיקר קשה לאריות הללו לקבל את אלו השומרים על עצמאותם ואינם מקבלים על עצמם את פטרונותם של מנהיגי הלהקה. ואף על פי כן תוך מאבק קשה ביותר הצלחנו להשתלב בלהקה, לקפוץ על הקרון האחרון ברכבת, להכניס למרכז הליכוד את הקבוצה הגדולה והמגובשת ביותר – ולמרות ההתנגדות העזה, להשתלב במקום העשוי להיות ריאלי בקצה הרשימה.

היום אנו זנב לאריות –בקרון האחרון, אך אנו דבקים בקנאות בעקרונותינו ושומרים בדבקות על בסיס תמיכה עצמאי ההולך וגדל בתוך המפלגה. אט אט אנו מפלסים דרכנו אל עבר הקטר. ההתמודדות על ראשות המפלגה סימנה היטב את המטרה, ומי שלא מבין זאת היום יבין את חשיבות ההתמודדות ההיא כששאלת ראשות הליכוד תבוא שוב להכרעת הבוחרים.

*

השמאל הקיצוני מבין היטב כי התקדמותה של מנהיגות יהודית בתוך מפלגת השלטון של המחנה הלאומי, היא פוטנציאל של מהפכה אמיתית. תובנה זו היא שהובילה את השופט חשין לאותה החלטה, שיש עמה קלון רב לדמוקרטיה הישראלית בכלל ולמערכת המשפט בפרט.

*

התגייסותן של מערכות השמאל נגד מנהיגות יהודית מוכיחה שוב עד כמה מדויק ונכון הכיוון שלנו. נמשיך לפקוד ולגייס כוחות אידיאולוגיים רעננים לשורות מפלגת השלטון הלאומית. ניפגש, נשכנע, ונרחיב את מעגלי ההשפעה שלנו בקרב כלל חברי הליכוד. בתוך כשנתיים תהיינה בחירות חדשות. נגיע אליהן מנוסים וחזקים הרבה יותר. יתכן שלא אוכל להתמודד באופן אישי – ה"חשינים" למיניהם כבר שוקדים מן הסתם על מציאת הפטנט הבא שימנע את התמודדותי. אולם מנהיגות יהודית אינה אופרה של איש אחד. אנו קבוצה גדולה ומגובשת של אנשי אמת. יש די והותר אנשי אמונה ראויים – ללא רבב משפטי – אשר יוסיפו ויתמודדו על הנהגת המחנה הלאומי.

אין היום לשום מנהיגות נראית לעין – לא בימין ולא בשמאל – מוצא כל שהוא מתהליך הקריסה שמדינת ישראל נמצאת בו. איש אינו מצפה כי משהו ישתפר לאחר הבחירות. נהפוך הוא, המצב ילך ויסתבך, ילך ויחמיר. אי שם בקרון האחרון של מפלגת השלטון הולכת ונוצרת האלטרנטיבה האמיתית. אנו חייבים להיות שם ולבנות עצמנו אט אט כאלטרנטיבה להנהגת המדינה. בתוך זמן קצר תישאר ישראל ללא הנהגה ואנו חייבים להיות שם כדי שיהיה ליהודים אל מי לפנות.