אדם וחווה נוצרו כגוף אחד אחוזים ןתפורים זה בזה מאחור,"דו פרצופין "כאשר פניהם לכיוונים שונים זה מזה .(ערובין יח,א) הקשר מולד והכרחי, ומילוי הפונקציות היה זמין. רק בעיה קטנה, מעולם לא ראה האיש את פני רעיתו, והאשה את פני בעלה. וכידוע פנים מלשון פנימיות, כל אחד היה מכונס בתןך עצמו, בהמשך נאמר: "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב' יח') ניסר הבורא את חווה מאדם והעמידה מולו פנים בפנים. אדם התפעם וקרא "זאת הפעם"! מעתה שניהם בעלי ערך בשווה. שניהם בעלי אישיות נפרדת ועצמאית המצפה לכבוד והתיחסות.
יחס אחור באחור לא מסמל עוינות דוקא יתכן ו"מחזיקים מעמד" אך בקשר כל אחד מכונס בתוך עצמו
והכל מתוך אינטרסים. הסכם שלפיו ברור מה נותנים ומה מקבלים. חסרה ההזדהות והמסירות.
אז מדוע נבראו אחור באחור? כדי להדגיש את מימד ההכרח, המעניק לקשר תוקף מחלט ונצחי. ה"אחור באחור" מסמל שגם אם פג התענוג (והרי תענוג קבוע אינו תענוג) ולמרות הכל, נשארת הנאמנות לברית ולמחויבות.
גם עם הקב"ה אנחנו בקשר קבוע ונצחי. והשאלה היא האם מתוך הארת "פנים בפנים" קשר גלוי וחי, או מתוך כפיה – "אחור באחור".האם מצוות ותפילות הם מתןך הרגל ושחיקה או מתוך תחנונים ושמחה?
באלול יש הארה של" פנים בפנים". זהו חודש רצוף אהבה ורחמים. כולו תקוות וציפיות. הכמיהה היא לפנימיות הקשר מתוך בחירה, מכל הלב. התביעה הפנימית היא להתגבר לא רק על חטאים בוטים אלא להתייחס לדקויות. תשומת הלב לצורך ולגוונים. זהו הזמן להקשיב למאויים העדינים והכמוסים. אלול הוא זמן להרגיש שנפתחים המעיינות וחיי הנישואין מתרעננים. זהו הזמן לענייני רשות, המעניקים שמחה ומוטיבציה. טלפון מהעבודה בלי סיבה, ארוחה טובה במיוחד. באלול ההתחלה חדשה, ונשלחת מלמעלה האמונה – שנצליח.
הקשר "פנים בפנים" מתגלה במלוא קומתו רק כאשר קיים "אחור באחור". "אחור וקדם צרתני" (תהילים קלט') אלא שבאלול ההכרח עצמו נהיה רצוני ופנימי. השיבה הביתה היא אל ההכרח ואל הבחירה כאחד. זהו החודש אשר יום יום אנו מבקשים "לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש." (תהילים כז')
