מכתב לשרת החינוך, לימור לבנת

ב"ה

לכב'
שרת החינוך
לימור לבנת

קיבלתי היו מכתב בחתימתך שבו את מאחלת לי שנת חינוך פוריה ומוצלחת. בין השאר כתבת:
"שנת הלימודים הקרובה מציבה אתגר גם בקליטתם של ילדים רבים תושבי גוש קטיף ורצועת עזה בבתי ספר רבים ברחבי הארץ. אני בטוחה כי תעשו כל שביכולתכם כדי להקל על קליטתם בכיתה מתוך רגישות ואחריות".

אני רואה בדברים אלו שיא של צביעות. כחבר ליכוד אני יכול לקבוע שגורלם המר של האנשים הטובים מגוש קטיף והידרדרותה של המדינה לדיקטטורה שמאלנית, הם תוצאה ישירה של בגידתך ובגידת חברייך בבוחריהם ובמצפונם. אני ורבים אחרים לא נשכח לעולם את התנהגותך הסמרטוטית באותו יום של הצבעה על הגירוש המכונה במילה המכובסת 'התנתקות', כאשר את ונתניהו נכנסתם ויצאתם, יצאתם ונכנסתם בתקוה שחברי הכנסת הערבים 'יצילו' אתכם, לבסוף בחרתם בכסא והצבעתם בעד הריסת בתיהם של אחרים לטובת הקריירה שלכם. לקינוח, הודעתם על 'אולטימטום', מייד אחר כך התקפלתם, ואז סיכמתם על 'פשרת לבני' שהכל ידעו מראש שאינה אלא כסות עינים שאיש לא יזכור אותה בבוא יום הפקודה.

ה'רגישות והאחריות' שבמכתבך מזכירים לי את ה'רגישות והנחישות' של ניסו שחם הידוע לשמצה, של חיילינו האמיצים סוחבי הילדים מבתיהם, של שוטרי היס"מ קורעי הנחיריים ומרביצי המכות.

בכבוד רב,

ד"ר יואל אליצור
מכללה ירושלים