הרוח נצחה – האומנם?

בס"ד

אמירות שונות הנשמעות בימים אלו מפי אנשים שונים כי במאבק על גוש קטיף "הרוח נצחה".

דומה הדבר לאותו איש אשר כאשר יורקים עליו הוא אומר כי זהו גשם (מוכר? – כך נשמעו פרנסינו שנים רבות) אולם הפעם הגדילו אנשים אלו עשות אין מסתפקים באמירה כי יורד גשם – הם אומרים כי יורדים "גשמי ברכה" ובזאת מזמינים על עצמם כמובן "נצחונות נוספים" וברור כי "עוד ניצחון כזה ואבדנו".

במשך שנים חונכנו כי יש לנו אחריות מעשית ליישוב הארץ, לבניין ופתאום לאחר הכישלון המזעזע והמשפיל מצטדקים פרנסינו כי – "הרוח נצחה". האם יכול ראש מועצה לפני הבחירות לומר לבוחריו כי "הרוח נצחה" אולם את הזבל הוא לא פינה במשך שנה, לא חילק משכורות.... הרי ברור מה יהיו תוצאות הבחירות....

אין ספק כי רוח גדולה צמחה במאבק, אין ספק כי הנחישות וההתמדה היו מדהימים אולם באותה מידה אין ספק כי נכשלנו. את התירוצים של "הרוח" שישאירו לחרדים שתמיד חיפשו רק רוח.

לאחר למעלה משנה שבה נקראנו שוב ושוב להפגנה פה ושרשרת שם, חלוקת מנות, הרקדות וצעדות התברר כי מנהיגי הציבור כלל לא ניסו לנצח במאבק. הם רימונו! ולפי עדויות לפחות לקראת סוף המאבק הם עשו זאת ביודעין. לאחר הפירסומים הגרנדיוזים של "הולכים לגוש" ," לא חוזרים עד לנצחון" , "אפ' במחיר מעצר".... הסתבר כי מי שנעצר אלו בעיקר בני הנוער המדהימים, כי הולכים לגוש פירושו הפנינג בכפר מימון וכי "יום פקודה" הוא שם קוד להתשת הציבור הנפלא ותו לא.

לכל אורך הדרך הושקעו מיליונים במיזמים מופרכים ובהתשת כוח הציבור. בכל ארגון מתוקן בכל חברה רצינית צריך מישהו להודות בכישלון ואילו כאן מכחישים את הכישלון לחלוטין.

על מנת לחזק את רושם הניצחון פורסם באחד מעיתוני השבת כי יתקיים מפגן הצדעה לנוער הנפלא. בתוכנית – הרקדה ועוד... – כמה אפשר לזלזל באינטלגנציה של הנוער???

הנוער הנפלא זקוק למטרה, לדרך פעולה אמיתית. הנוער המדהים הזה ויתר על תענוגות החופש ויצא במסירות נפש למאבק, חתר באמת להגיע לגוש קטיף ומי מהם שהצליח להיכנס ניסה באמת להתנגד לפשע הנתעב. אולם שם הוא נתקל בתופעה מבישה – רבנים ופרנסים שבמקרה הטוב "שיכנעו" אותו לרדת מהגג ובמקרה הפחות טוב תקעו לו סכין בגב והגדירו אותו כ "אלים".

הנוער הזה הוכרע ע"י כוחות עדיפים של צבא הגירוש אולם נפגע לא פחות מאותם שליחי ציבור שהפנו לו עורף ואז קורה דבר מדהים אותם "שלוחי ציבור" קוראים אותו לבוא להרקדה ?! על מה ?! על חורבן 26 ישובים פורחים? על גירוש רבבת יהודים ? על הרס עשרות בתי כנסת? על עקירת מתים מקבריהם?

הרקדה כזו פירושה זלזול. זלזול והשפלה נוספת לכל אותם אלפי יהודים שביתם חרב ואחר אין, שאין להם עבודה ובתי ספר, זלזול במתים שהופרעו ממנוחתם.

לו היו פרנסינו מודים בטעותם ומציבים דרך חדשה ברורה ואפקטיבית אולי היה מקום להמשיך ולצעוד אחריהם. אולם לאור היתנהלותם אין ספק כי מקומם בביתם או במועצותיהם עם תפקידיהם המסורתיים -פינוי אשפה ותאורת רחוב... דברים אלו אין ספק כי הם יודעים לעשות ואף עושים טוב מאד.

התירוצים המקוממים ביותר הם ש"לא התנחלנו בלבבות" "אין אפשרות לכפות על המדינה..." "איננו רוצים ליצור מאזן אימה" בסופו של דבר נוצר מאזן אימה. מאזן אימה אותו כפינו על עצמנו – אימה מפני האליטה השמאלנית – מה יגידו עלינו? זהו מאזן האימה שבגללו הוחרבו הישובים וזהו מאזן האימה שאם לא נשתחרר ממנו נמשיך לספוג השפלות לאומיות מסוג זה. אנו כובלים לעצמנו את הידיים והרגליים ומציבים קוים אדומים רק לעצמנו – לא לחסימות כבישים, לא לפנצ'ר רכבים, לא לומר לחיילים שהם פושעים וכו' על מנת להשלים את הרושם של מי שאין לו גבולות להשפלה עצמית אנו מתחבקים עם המחריבים, בוכים על כתפיהם ומשחררים אותם מעולה של האחריות המוסרית למעשיהם על ידי אי מתן הוראה ברורה לסרב לפקודה נפשעת.

המסקנה המתבקשת על ידי האליטה היא כמובן שכל צרוע וזב חוטם יוכל לעשות בנו כרצונו ואנו נודה לו על "נצחון הרוח".

אנו מאמינים כי המדינה היא ראשית צמיחת גאולתנו. אולם אנו גם מאמינים כי מגיעה לנו מנהיגות אמתית אמונית חזקה כזו שלא מתקפלת ומתיפיפת לפני הפריץ. כזו שלא מקבלת מחמאות על התנהגותה בעת החרבת ביתה.

כזו המנסה לנצח ולא רק להיראות ככזו.