באלול, עושים חשבון נפש נוקב המגלה שאין מתום, אך לא מגיעים לרפיון ועצב. זאת משום שבראש חודש אלול עלה משה להר ושם נאמר לו "סלחתי כדברך". שם הוא קבל את י"ג מדות הרחמים המאירים בימים אלו. אחת מהן היא מדת "ארך אפים" שמשמעותו - נתינת זמן. אין מוותרים אך גם אין דוחקים. תעשה מה שאתה יכול כרגע ,תשלם משהו על החשבון,תראה שאיכפת לך, וכבר יעבירו לך את החשבון הלאה."המעביר אשמותינו משנה לשנה". יש נתינת אמון שהדברים יסתדרו עם הזמן. (למדת הדין אין זמן.) מחד תחושה כנה של חטא וחסר, מאידך עומדים מול מקור השלמות "המרבה לסלוח", האוהב ולוחש: אתה מקובל כמו שאתה, רק תתייחס , תשפר משהו...
שופט יכול לרחם קצת, לחפש נסיבות מקלות בספר החוקים, אך מקור י"ג מדות הרחמים במלך עצמו שמעל לשופט, בקב"ה שיכול לרחם בלי גבול. ולכן המתיקות שבחדש הזה. (לקו"ת ראה) . הרחמים יורדים אל מי שהנו כלי כנה של חוסר, נפגשים מי שאין לו ומי שיש לו, הנמשכים זה לזה.
גם בין האדם לבין עצמו, זהו יחס מדויק הלוקח בחשבון את המכלול, הרצוי והמצוי כאחד. זוהי מידת המציאות המאוזנת ביותר. שם הנכונות להרגיש בבת אחת את הקוטן שלי – בלי טיוח, וגם היכן יכולתי להיות – בלי לוותר. המתח ביניהם יוצר רחמים וגעגוע. מתעורר הניצוץ בשאלה: "איך עשיתי את זה לעצמי?" (רחמים המתייחסים רק לחסר הינם פסולים).
רחמים בבית נובעים ממקור גבוה, מעצם הקשר, ומתייחסים ליש ולחסר כאחד. הם משרים אוירה של קבלה ופתיחות. אפילו שאתה "על הפנים" אני מזהה שאתה יכול לפרוח. הם הכוח לקחת אהבה רומנטית ולהפכה לברית בכל רגע. הם המופיעים בחיי יום יום ,מזהים את הטוב, ומעוררים אותו. רחמים מלשון רחם, טבעיים יותר לאישה.היא מזהה את הפוטנציאל ואת החסרונות, היא תעודד ותשקיע . לאיש יותר חסד ופחות רחמים. הוא ישאף להיטיב לה מתוך הזדהות כללית יותר. את הרחמים המפורטים המצויים בו יקבל מאמו ומאשתו ,יפנים, ויעניק אותם לרעייתו הזקוקה להם מאד בשל תחושת החסר המלווה אותה לעיתים , נטייתה לדינים.
רחמים טובים כל השנה , אך במיוחד באלול בה קוראים בפרשת ראה "ונתן לך רחמים, וריחמך".
