לפרשת כי תצא – אדנים לחוסן לאומי

בשלהי פרשתנו מופיעה סמיכות פרשיות, שיש בה ללמד רבות על יחסי הגומלין, בין התנהגותנו האישית לבין השגת מטרות לאומיות של העם כולו. בסוף הפרשה מוזכרות ההלכות העוסקות בהגינות במסחר, "אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נותן לך". מיד לאחר פרשיה זו, אנו מצווים לזכור את אשר עשה לנו עמלק בדרך בצאתנו ממצרים, כיצד הוא זינב בנחשלים.

סמיכות זו מוסברת בדברי המפרשים, שאם נשקר במידות ומשקלות עלינו לדאוג מהתגרות של אויבינו. מהי משמעותו של הסבר זה לסמיכות הפרשיות?

הגינות במסחר ובמשא ומתן בין אנשים היא תנאי לקיומו של קשר בין בני אנוש בכל מקום. כיצור חברתי אין לו לאדם אפשרות קיום, בלי קשר בין אדם לחברו וכבר אמרו חז"ל או חברותא או מיתותא. לאור זאת נוכל לקבוע, שקשר אמיתי והגון בין אנשים הוא תנאי לקיומה של החברה. אמנם גם קשר המבוסס על שקר, יוצר חברות בין אנשים אבל זו חברות העתידה להתבטל כי אינה יכולה להמשך לאורך זמן, בגלל חוסר האימון הפנימי.

לפי זה רצתה התורה לחזק את הציווי לנהוג בהגינות במסחר ולכן סמוך לציווי זה ציוותה לזכור את מעשהו של עמלק, שזינב בנחשלים, דהיינו במקומות החלשים בחברה מקום בו החברות הפנימית רופפת, ללמדנו שאם לא ננהג בהגינות נגיע לחוסר אימון הדדי ובזה נאבד את יכולת העמידה שלנו מול איומים חיצוניים ונהפוך להיות טרף קל לאויבינו כפי שהיו אבותינו הנחשלים בדרך בצאתנו ממצרים.

לעומת זאת אם ננהג בהגינות פנימית, נתחזק גם כלפי חוץ ועל ידי זה נמנע מעצמנו איומים חיצוניים ואז נוכל למחות את זכר עמלק, כפי שנאמר בפסוק האחרון בפרשה ובזה נגיע לחיסול של הרוע ולהעמדת ערכי ההגינות והצדק בראש סולם העדיפויות האנושי.

לעיון במאמר משנת תשס"ד, לפרשת כי תצא – המצוות ככלי להנהגה לחץ כאן: http://he.manhigut.org/content/view/862/109