ומפני חטאינו גלינו מארצנו

בס"ד

בהלכות תעניות כותב הרמב " ם: " שבזמן שתבוא צרה ויזעקו לה ויריעו, יידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הרע להן--ככתוב "עוונותיכם, הטו אלה" לכם, וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו, ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית--הרי זו דרך אכזריות, וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה וצרות אחרות: הוא שכתוב בתורה, "והלכתם עימי, בקרי. והלכתי עימכם, בחמת קרי" (ויקרא כו,כז-כח), כלומר כשאביא עליכם צרה, כדי שתשובו--אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף עליכם חמת אותו קרי. "

אם כן, מחויבים אנו בתשובה והתבוננות במעשינו על הצרה האיומה שקרתה לנו בהעקר חבל ארץ מארצנו ומסירתו בידי אויב. אין זה מספיק להאשים את האחרים (השמאלנים, התקשורת וכו') ואין די בתיקון טקטי (להחליף הנהגה, לפעול יותר). עלינו למצוא מה במעשינו אנו (הציבור הדתי לאומי) פעלנו נגד דרכה של תורה, כדי שנוכל לתקן ולהימנע מללכת קרי.

בהעדר נביא איננו יכולים להצביע באופן חד משמעי על החטאים שגרמו לאסון. על כן, אצטמצם בהצבעה על כשלים אשר ניתן לראות בדרכי הטבע כי הם שנתנו בידי הממשלה את הכח להרוס את יישובי חבל עזה. אציג כאן ארבע נקודות עקרוניות, כולן מאותו שורש, אשר, לעניות דעתי, כשלנו בהן, וכשלים אלו אפשרו את הרס יישובי חבל עזה. הכשלים נוגעים לדרך התנהלות המדינה ולכאורה לציבור הדתי לאומי אין השפעה רבה עליהם. אולם יש לציין שלגבי כל אחד מהם ניתן להראות שהציבור הדתי לאומי ברובו לא רק שלא מחה כנגד פעילות המדינה נגד התורה, אלא לרוב נטל חלק במדיניות הכוללת והראה שנוח לו במדיניות הרעה הנוגדת את דרכה של תורה.

הכשלים :

1) סמכויות השלטון – בשאלת סמכויות השלטון הראויות יש בין חכמי העמים מרחיבים ויש מצמצמים. המרחיבים טוענים שעל השלטון להתעסק בכל הנושאים שבעולם (חינוך, בריאות, רווחה, תעסוקה, דת, תרבות, ספורט, מסחר, תיירות, וכו') על מנת לדאוג לאזרחים. המצמצמים טוענים שעל השלטון להגביל את עצמו להגנת האזרחים מפני אויב מחוץ ואלימות מבית.

התורה גורסת לפי שיטת המצמצמים , כפי שנפסק ברמב " ם, פרק ד ' מהלכות מלכים, שאין ממליכים מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמה, שנאמר ושפטנו מלכינו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו.

מדינת ישראל, לעומת זאת, נוהגת כקיצונים שבמרחיבים בהתערבה בכל תחום שניתן להעלות על הדעת, והציבור הדתי לא התנגד ואולי אף תמך בהתנהלות זאת, בין השאר בטענה שעדיף שהכח יהיה בידי השלטון בכל דבר ועניין, כדי שנוכל לשמור על דמותה היהודית של המדינה. התוצאה נגלתה לעינינו בימים האחרונים. השלטון אשר הסכמנו לתת לו סמכויות נרחבות בניגוד לתורה, כביכול למען חזק את יהדותה של המדינה, השתמש בכוחו נגד התורה ונגד המוסר הטבעי. הפנינו עורף לתורה, כביכול למען התורה, אך כמובן שהעלינו חרס בידינו. לא ניתן לחזק את התורה על ידי פעילות בניגוד לתורה. איננו מבינים יותר טוב מקורא הדורות מראש כיצד לנהל מדינה.

סמכויות השלטון הרחבות במדינת ישראל אפשרו לגרש את תושבי חבל עזה מבתיהם בשתיים :

א) אזרחי ישראל התרגלו שנים רבות לכך שהמדינה מתערבת בכל תחומי חייהם ועל כן לא ראו בעיה גדולה בכך שהמדינה מגרשת אזרחים מבתיהם. מי שרגיל לכך שהמדינה מספקת שירותי חינוך, בריאות, דת, שיכון, ניהול עסקים ושאר ענייני יום יום, אינו מתרגש מכך שהמדינה מחליטה לזרוק אזרחים מבתיהם.

ב) סמכויות השלטון הרחבות נותנות בידי ראש הממשלה כח עצום כדי לכפות את רצונו. ראש הממשלה יכול לנצל את שליטתו בכל תחומי החיים של האזרחים על מנת לקנות ממגזרים מסוימים שיתוף פעולה בדברים החשובים לו תמורת מתן אפשרות לאותם מגזרים להמשיך בדרך חייהם. זאת הדרך, למשל, בה נקנתה שיתוף הפעולה של חברי הכנסת של אגודת ישראל ודגל התורה.

כתיקון עלינו לצאת חוצץ נגד סמכויות השלטון הרחבות ולפעול באופן עקבי לצמצום כוחו של השלטון כמו גם צמצום התחומים בהם השלטון מתעסק.

2) שיטת המשטר – לראש הממשלה לא היה רוב בעם לביצוע החלטתו וגם לא רוב בכנסת. אולם בעזרת שוחד פוליטי הוא הצליח לארגן לעצמו רוב. שיטת המשטר הקיימת היום במדינת ישראל אפשרה לראש הממשלה לממש מדיניות נגד רצון העם.

אמנם התורה איננה אומרת מה היא שיטת המשטר הראויה, אולם אנו יודעים היטב מה איננו ראוי.

בשו " ע חו " מ קס " ג כותב הרמ"א שבכל צרכי ציבור יושיבו את כל בעלי הבתים הנותנים מס ויקבלו עליהם שכל אחד יאמר דעתו לשם שמים והולכים אחר הרוב. מכאן אנו רואים שיש עדיפות לכך שההחלטה תעשה על ידי כלל הציבור במידת האפשר. יתרה מזאת, אנו רואים שצריך שבכל החלטה יצביע כל אחד ואחד בהתאם לנושא שעל הפרק (לשם שמים) ולא על פי אינטרסים זרים. אנו גם יודעים מהלכות דיינים שאסור לאדם הנוגע בדבר (אדם שעתיד לקבל תפקיד סגן שר אם יצביע נכון) להשתתף בהצבעות.

למרות דברים אלו של התורה, אישים דתיים רבים הביעו תמיכה בשיטת המשטר הקואליציוני והתנגדו למשאלי עם, בטענה שעדיף שהדברים יתנהלו ב " קח ותן " המתבצע בחדרי חדרים כדי לשמור על האינטרסים של הדתיים. חורבן יישובי חבל עזה היה תוצאה ישירה של בחירתנו ברע. השיטה הקואליציונית לא הצליחה להגן על דמותה היהודית של המדינה אך הצליחה להחריב את יישובי חבל עזה.

כתיקון עלינו להאבק על כך שבכל נושא משמעותי הדברים ייקבעו במשאל עם. כמו כן, עלינו לדרוש שיטת משטר בה רק למצביעים (ולא לראש הממשלה או כל בעל תפקיד אחר) יש את האפשרות להיטיב או להעניש נציגים על הצבעותיהם.

3) תקציב המדינה – התורה קובעת (חו " מ קס " ג) באופן חד משמעי, שמיסים משולמים עבור כל נושא בנפרד, בהתאם למידת ההנאה של היחיד מהנושא המתוקצב. התורה שוללת מיסים המעבירים תקציבים בין קבוצות שונות של אזרחים , כפי שנפסק בתשובות המהרי " ק יד, ומצוטט בסמ " ע על שו " ע חו " מ סימן ב' .

למרות זאת, העדיפו המפלגות הדתיות לתמוך בתקציב מדינה עצום ממדים אשר גובה סכומי עתק מהאזרחים ומעביר אותם למקורבים למיניהם בהתאם לכוחם הפוליטי, תמורת קבלת נתח מהתקציב למוסדות שהדתיים חפצים ביקרם. מעבר לחילול ה' שנגרם מכך, התקציב העצום הזה הוא שאיפשר לממשלה לשלם פיצויים למפונים ובעצם אפשר את הגירוש. את הסכום הדרוש לפיצויים לא היה ניתן להעביר כמס מיוחד לצורך ההתנתקות שכן הציבור לא היה מסכים לשלם כ 5000 ₪ למשפחה תמורת ההתנתקות. יודגש שהפיצויים היו גבוהים מכדי להוציאם מתקציב הבטחון. רק ניהול תקציב עצום של מעל 200 מליארד שקלים בשנה, בניגוד לציווי התורה " וכסף וזהב לא ירבה לו מאוד" איפשר לממשלה את ביצוע ההתנתקות. רק המדיניות המאפשרת למדינה להוציא כסף ככל העולה על רוחה אפשרה את הגירוש.

כתיקון עלינו להאבק להורדת מיסים דראסטית וצמצום תקציב המדינה.

4) חינוך - עלינו להודות על האמת, שאחוז נכבד של הציבור היהודי רצה בגירוש יהודי חבל עזה . העובדה שהיה רוב כזה בכנסת למהלך כה חסר הגיון וכה בלתי מוסרי מעיד, כאילו נדרשת עוד עדות, עד כמה מערכת החינוך במדינת ישראל הגיעה לשפל. מערכת החינוך הגיעה לשפל בין השאר בגלל שסטתה מההלכה הפסוקה בשו " ע (יו " ד רמ " ה) המחייבת תחרות בתוך מערכת החינוך. בניגוד מוחלט לנדרש בהלכה, מדינת ישראל הקימה מערכת חינוך ממלכתית בה בחירת ההורים מאוד מצומצמת והיכולת של גופים פרטיים להתחרות על לב התלמידים קטנה מאוד. בהעדר תחרות חופשית נמנעו יוזמות חדשות, נמנע מההורים לתגמל מורים טובים והיכולת של בתי ספר דתיים למשוך תלמידים מבתים חילוניים צומצם מאוד. נציגי המפד " ל אשר ניהלו את משרד החינוך שנים רבות, כמו גם ההתנהלות הכוללת של הציבור הדתי ונציגיו, לא פעלו די על מנת לארגן תחרות אמיתית במערכת החינוך. לעיתים, אף היו אנשים דתיים אשר פעלו למנוע תחרות ונצלו את כוחה של המדינה כדי למנוע מהורים לחנך את ילדיהם על פי בחירתם. בעצם, דתיים רבים תמכו במערכת חינוך ממלכתית על מנת שיוכלו לכפות לימודי יהדות על חילוניים. התוצאה של בחירתנו ברע היתה צפויה מראש. לא הצלחנו לכפות לימודי יהדות משמעותיים בבתי ספר חילוניים, אך הצלחנו לגדל מאות אלפי בוגרים המתנכרים לתורת ישראל, לארץ ישראל ואף ליהדותם.

התיקון חייב לכלול פעילות נמרצת למען תחרות בחינוך, עידוד הקמת בתי ספר פרטיים ותקצוב שוויוני של הילדים ללא קשר לשאלה אם הם לומדים בבי"ס ממלכתי או בית ספר פרטי.

כפי שכתבתי לעיל, כל הנקודות שמנינו באים מאותו שורש – הליכתנו שולל אחרי כוחה העצום של המדינה בניגוד לציווי התורה הדורשת את הגבלת כוחה. היו כאלו אשר רצו מדינה חזקה כדי שכשאנו נגיע לשלטון נוכל לנהל את הדברים "כמו שצריך", ולא שמו לב לעובדה שלעולם לא יוכלו לשכנע את הציבור לתת להם את השלטון כשיש בידי השלטון כזה כח. היו אחרים אשר רצו מדינה חזקה כדי שכבר היום יוכלו לסגור עניינים חשובים בהסתודדות מסדרונות עם נכבדי ארץ ולא יצטרכו לפנות פנים אל פנים אל רבבות אלפי ישראל. אלו גם אלו, הגם שרוממות עם ישראל בגרונם, בזים לעם ישראל ורוצים לשעבד אותו לשלטון מרכזי. לשם מה להם לכתת רגליהם אצל אלפי אנשים כדי לגייס כסף לישיבה, אם אפשר פשוט לסגור עסקה עם שר האוצר ש"יתרים" את הציבור באיומי משטרה?

בכל שנה לפני ראש השנה אנו קוראים בתורה את דבריו של משה לעם ישראל לפני מותו: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע", והוא פונה אלינו בתחינה: "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך". האם נמשוך בכתפינו ונמשיך להתגלגל במורד, או נתעשת ונבחר בחיים?