למה אצביע ליכוד

מאת משה פייגלין

למה נועדו בחירות – להביע או להשפיע
אצביע ליכוד – לא בשביל שרון אלא בכדי להיאבק במדיניותו.
אצביע ליכוד – בכדי שלא להפקיר את ילדי לעומרי.
אצביע ליכוד – כי הם שדדו לי את המחנה הלאומי, הם מתעלמים מהחלטות המרכז, וכששודדים לך את הבית אתה לא מוותר עליו  אלא נאבק עליו.
אצביע ליכוד -  כי נוכחתי לראות שהליכוד האמיתי, חברי הליכוד מן השורה – היהודים הלאומיים שבכל אתר ואתר, ממתינים ומצפים למסר של מנהיגות יהודית.

לפני כשלושה שבועות התקשר אלי אחד מאנשי הימין המוכרים והמוערכים ביותר. האיש שכבר כיהן בכנסת ומאמריו מתפרסמים בכל העיתונים החשובים, הסביר לי כמעט בהיסטריה את עומק האסון שמביא עלינו שרון עם מפת הדרכים שלו וחתירתו למדינה פלסטינית. "רק מתוך המפלגה אפשר להפעיל עליו לחץ – דוושת הבלם נמצאת בתוך הליכוד, אתה חייב למצוא עוד כמה חברים שם ולעשות משהו". עניתי מה שעניתי – ובכח רב מנעתי עצמי מלאמר לאיש היקר את אשר על ליבי. במשך למעלה משנתיים התדפקתי על דלתותיהם של אותן דמויות מרכזיות בימין והסברתי להם "שהדוושות נמצאות בתוך הליכוד" – כולם , כולל בר שיחי דחו אותי בבוז. "אנחנו? בליכוד? 'איכס'!". אז מה אתה רוצה ממני עכשיו – איש יקר! אולי אם היית מצטרף, היו היום בליכוד חמישה "פייגלינים" במקומות ריאליים – אבל הפקרת גם את דוושת הבלם וגם את דוושת הדלק – לעומרי שרון ולמאיר שטרית.

צהלתם המגוחכת של שאול יהלום ודומיו באיחוד הלאומי, נוכח דחיקתי לקצה רשימת הליכוד, מבטאת היטב את קוצר הרואי הפרובינציאלי הטיפוסי. בל ינסה איש לצאת מתאנו החמים בטיטאניק החותרת אל קיצה, ולאחוז בהגאים . "מה אנחנו פראיירים...? להתעסק עם המכוערים האלה שאוחזים בהגא?" 

*

למה בכלל נועדו בחירות? להביע או להשפיע?

רבים בימין סוברים שבחירות נועדו בכדי להביע את עמדתם בקלפי. זו טעות. אנו חייבים להביע את דעתנו כל ימות השנה, במאמרים, בהפגנות, בתוכניות רדיו – בכל דרך אפשרית. הפתק בקלפי לא נועד להביע את דעתנו – הוא נועד להשפיע.

אין שום קדושה בבחירות, אילו עמד בראש מר"ץ - חולה נפש – אשר מאוד הייתי מעוניין כי ייצג את השמאל, ייתכן והייתי מצביע מר"ץ. השיקול בבחירות הוא שיקול תועלתי.

כיצד אנו משפיעים בצורה האפקטיבית ביותר במסגרת היריד שיתקיים ב28 בינואר.

מאז חתימתו הנואלת של מנחם בגין על הסכמי קמפ - דיויד, וחיסול מפעל ההתיישבות בסיני – הוברר שוב ושוב ושוב, כי אין למפלגות הימין ולמפד"ל – שום השפעה ממשית המסוגלת לעצור את תהליכי הקריסה. עדיין עוצרים "התחיה" ונכדיה את הנסיגה בסיני – כל פעם בוואריאציה אחרת. הם לא עצרו את קמפ דיויד הראשון, והם לא עצרו את מדריד,הם לא עצרו את אוסלו א' , וקמפ דיויד השני, ואוסלו ב', ווואי-פלנטיישן....הם לא עצרו כלום ולא יעצרו כלום.

הסיבה לכך אינה חוסר כח פוליטי – הסיבה לכך היא מילכוד המובנה בעצם טיבען של המפלגות הללו. השמאל – עם כח קטן בהרבה עשה כאן מהפכות יסודיות, הימין – עודנו עוצר את הנסיגה בסיני... אין לו מטרה חיובית, הוא עסוק כל הזמן בלומר מה לא במקום להסביר מה כן, הוא עסוק בהפלות ולא בלידות. אם אין לך מטרה  אין לך דרך, ואם אתה בכלל לא בדרך, אז גם אל השרפות שעל אם הדרך לעולם לא תצליח להגיע ולכבות.

האם המסקנה היא כי אין טעם להצביע? הרי אם מפלגות הימין והדתיים אינן משפיעות – כל שנותר הוא הליכוד. הליכוד -  המפלגה שמסרה יותר  חלקי ארץ ממפלגת העבודה, הליכוד – שהעומד בראשה מצפצף על החלטות הגוף הסטטוטורי של מפלגתו (המרכז) ומודיע בריש גלי כי יחתור להקמתה של מדינה פלסטינית,  הליכוד – שראשיו מחזיקים היום בשלטון ואינם מפסיק את רצח היהודים היום-יומי, הליכוד – שהצהרות העומד בראשו נותנות פרס ועידוד להמשך הרצח –

  אולי פשוט נישאר בבית?

*

למסקנה זו הגעתי בבחירות הקודמות ונתתי את קולי מתוך תחושת הזדהות למפלגת הגמלאים...

אולם בבחירות אלה יש גורם חדש לחלוטין בתוך המחנה הלאומי.  בתוך הליכוד, בתוך מפלגת השלטון של המחנה הלאומי, הולך ומתהווה גורם אמוני אידאולוגי ועצמאי. הליכוד – או אם נדייק, ממסד הליכוד – נותר כשהיה, חסר חוט שדרה אידאולוגי, עמוס עד צוואר בתככים דילים ורשימות חיסול – אולם עדיין זוהי מפלגת השלטון של המחנה הלאומי, ועכשיו נוצרת מתוכו התקווה היחידה לשינוי מהותי. 'מנהיגות יהודית' – אותו גורם אידאולוגי בליכוד, המאתגר את הנהגתו במשב רוח אידאולוגי רענן – מושך כמובן אש נגדית חזקה ביותר. הממסד הליכודי (בשונה מכלל חברי התנועה) מאוד לא אוהב את הרוח הזו – העטלפים פוחדים מן האור. לא קל לנו בתוך הליכוד, קל היה בהרבה אילו ויתרנו על המאבק הזה ונותרנו באותו תא חמים ונעים בירכתי ה'טיטאניק'. ובכל זאת צברנו כמה הישגים מרשימים בתנועה, ואנו הולכים ומבססים את כוחנו ואת מעגלי ההשפעה של 'מנהיגות יהודית בתוככי המפלגה.

אין מדובר בעוד קבוצה ימנית המחפשת לכבות שריפה כזו או אחרת. לא באנו לליכוד כדי למנוע את הקמת המדינה הפלסטינית, לא באנו לליכוד כדי לעצור את הנסיגות, אפילו בכדי לשפר את מצב הבטחון לא נכנסנו לתנועה הזו – באנו לליכוד כדי ללדת מהפכה. באנו לליכוד כדי לייצר לעם השב לציון, הנהגה יהדותית, ולהתחיל ולהובילו למטרותיו האמיתיות.

מכיוון שכך, יש לנו דרך! ומכיוון שיש לנו דרך ללכת עליה, אנו מסוגלים גם להתמודד עם השריפות הנקרות על דרכנו. פתאום מגיעים אלינו טלפונים מגורמים שונים ביש"ע ובימין – (דוגמת זה שהזכרתי בפתח המאמר), פתאום מתברר שבזכות  האידאולוגיה ארוכת הטווח הפכנו להיות היחידים שיש להם השפעה אמיתית גם בטווח הקצר.

*

ובכל זאת – שואלים השואלים, למה להצביע ליכוד עכשיו? כש 'מנהיגות יהודית' תהיה הגורם המרכזי בתנועה – אז נצביע בשבילה!

אם המוכנה לקבל את התינוק רק כשיגדל ויתברר אם הוא חכם ויפה, מוכיחה בזה שאין לה שייכות אמיתית לתינוק הזה, וגם כשיגדל לא תהיה לה שום בעלות עליו. אנו לא באים לליכוד כעניים בפתח. הליכוד הוא מפלגת השלטון של המחנה הלאומי. המחנה הלאומי זה קודם כל אנחנו – מתיישבי יש"ע והציבור האמוני, ואנו הקנדידטים הטבעיים  להנהגתו. יש קשר ישיר בין ההצבעה לליכוד, ללגטימיות שלנו בתוך המפלגה הזו. איננו מצביעים לליכוד בכדי לחזק את שרון – אנו מצביעים לליכוד בכדי לחזק את עצמנו, כי רק אנו, מתוך הליכוד, נוכל ללחוץ על דוושת הבלם ולהלחם במגמותיו המסוכנות של שרון, כי רק אנו מתוך הליכוד, נוכל להוביל את המהפכה התודעתית ההכרחית.

אנחנו האמא של המחנה הלאומי. על ביתנו השתלטו זרים – אשר בניגוד לדעתנו – ובניגוד להחלטה חד משמעית של כלל חברי מרכז הליכוד -  מבקשים להקים מדינה פלסטינית. זרים – אשר אין להם ולו שמץ קשר לגורלו וייעודו של עם ישראל. האם נפקיר את הבית והילדים לאותן מגמות ונסתפק באחד האוהלים הדלים שבחוץ.

"למה לא מפד"ל?" שאל אותי אפי איתם לפני כשנתיים. "אם אתה מכריז שברצונך לעמוד בראש המפד"ל, אתה בעצם אומר שברצונך להיות הרב יצחק לוי עם דרגות" - עניתי לו – "אבל אם אתה אומר שאתה רוצה להיות ראש הליכוד אתה מכריז שברצונך להיות ראש הממשלה". אפי חייך והסכים לחלוטין עם דברי. ההמשך ידוע – אפי התקדם במסלול הקל והבטוח לעמדת ראש השועלים ושם יישאר. לנו הוא קורא "הפריירים"...

אנו בחרנו להיות זנב לאריות. לא סתם אריות בחרנו. מדובר בלהקת אריות הלוחמת בערמומיות ובאכזריות רבה, זו  בזו. בעיקר קשה לאריות הללו לקבל את אלו השומרים על עצמאותם ואינם מקבלים על עצמם את פטרונותם של מנהיגי הלהקה. ואף על פי כן תוך מאבק קשה ביותר הצלחנו להשתלב בלהקה, לקפוץ על הקרון האחרון ברכבת – להכניס למרכז הליכוד את הקבוצה הגדולה והמגובשת ביותר – ולמרות ההתנגדות העזה, להשתלב במקום העשוי להיות ריאלי בקצה הרשימה.

היום אנו זנב לאריות – אנו בקרון האחרון, אך אנו דבקים בקנאות בעקרונותינו ושומרים בדבקות על בסיס תמיכה עצמאי ההולך וגדל בתוך המפלגה. אט אט אנו מפלסים דרכנו אל עבר הקטר. ההתמודדות על ראשות המפלגה – סימנה היטב את המטרה, ומי שלא מבין זאת היום – יבין את חשיבות ההתמודדות ההיא כששאלת ראשות הליכוד תבוא שוב להכרעת הבוחרים.

*

הבה ונקדיש כמה מילים בכדי להבין מה קורה שם כרגע – במפלגת השלטון הלאומית.

הליכוד מייצג את שכבת הציבור היהודי המסורתי, מן המעמד הבינוני, בעל הזהות היהודית המוצקה, ודעות פוליטיות ימינה מן המרכז. רובם ככולם של חברי הליכוד ונציגיו במרכז – מתנגדים למדינה פלסטינית, ואין ספור פעמים לחשו על אזני – "אני בעצם כהנא – אבל אתה יודע – ליכוד – זה מה שיש..."

מדובר בגוף המייצג באופן אותנטי את רובם הגדול של הישראלים. מדובר ב'מיקרוקוסמוס' של החברה הישראלית, והוא באופן הבסיסי ביותר איתנו – עם המתנחלים, ועם מייצגי האחיזה בזהות היהודית. פנינה רוזנבלום הפיצה במסגרת תעמולת הבחירות שלה – ספרוני תהילים. לא לגמרי ברור אם היא חזרה בתשובה – אבל היא ידעה לכוון לטעמו של ציבור בוחריה.

כשמתוך ציבור זה נבחרת שכבת ההנהגה לכנסת ולממשלה, מתברר כי הערכים הלאומיים הבלתי מבוררים שבהם הוא אוחז – אינם מסוגלים להתמודד מול המתקפה השמאלנית. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היתה התקפלותו של מנחם בגין מול ערכי השמאל וההשלכה הצידה של כל שהטיף לו בעבר. שום דבר לא השתנה מאז בליכוד – התהליך הזה רק הלך והחמיר עד שנתניהו התחבק עם ערפאת והודיע כי מצא ידיד.

'מנהיגות יהודית' מבקשת לקחת את אותו ציבור, כל כך חיובי בבסיסו – את הליכוד (ולמעשה את עם ישראל כולו), ולהעניק לו את חוט השדרה האידאולוגי שיאפשר לו בפעם הראשונה לזקוף את גוו שלו – ולהביא לידי ביטוי את הערכים הלאומיים שמלכתחילה תמיד האמין בהם.

כיום – בגלל שמנהיגות יהודית בליכוד עודנה בחיתוליה, עודנה נאבקת על מקומה בתוך מפלגת השלטון, אין הליכודניקים רואים כל תחליף להנהגתו של שרון. שרון עבור הליכוד הוא מן הכרח בל יגונה. מצד אחד הוא מצפצף על מפלגתו והופך אותה לכלי ריק שהחלטותיו (דוגמת ההחלטה נגד מדינה פלסטינית) חסרות משמעות. מצד שני שרון הוא הקלף המנצח של המפלגה הזו. הציבור בישראל מיואש ומפוחד – ובכל גלריית המנהיגים – מימין ומשמאל כאחד – ישנו רק אדם אחד המייצג מנהיגות אמיתית – זהו שרון. האיש עושה טעויות נוראיות – בדיבוריו הוא מעודד מבלי משים את הרצחנות הערבית ומערער את זכות קיומה של המדינה. אולם את העובדה ששרון הוא המנהיג האמיתי היחיד הקיים היום בשטח לא ניתן לשנות. העם בישראל מביט על החלופות ורואה "פלקטים" חסרי ממשות. בצר לו , רץ הציבור לחסות בצל כתפיו הסמכותיות של שרון. זו הסיבה לכך שראש הממשלה שבזמנו נמצאת המדינה במצב הקשה ביותר, זוכה לפופולאריות הגדולה ביותר.

על  ה"קלף" הזה אין הליכודניקים חשים כי ביכולתם לוותר כרגע – נהפוך הוא, כל תעמולת הבחירות של הליכוד ממוקדת בשרון. לכן הם בולעים את הצפרדע – נותנים לשרון לדבר על מדינה פלסטינית ולהעמידם ככלי ריק. "השפל אותנו – ובלבד שתביא מנדטים".

אולם הסיפור של שרון הוא סיפור קצר מאוד. תוך זמן קצר יתברר לציבור כי שרון, לא רק שאינו מסוגל להתמודד עם המציאות, אין לו את הכלים הבסיסיים ביותר להבינה. רק בראיה אמונית ניתן להבין את המציאות ולהתחיל ולהתמודד איתה. שרון יסיים את הקריירה נמוך יותר ממנחם בגין ויותיר אחריו ייאוש גדול וריק מנהיגותי.

מול שיטרית ודומיו – לא יתמודדו אז על הנהגת המחנה הלאומי והמדינה, ראשי המפד"ל והאיחוד הלאומי. אם יהיה גרעין של תקווה בשלב ההוא – תהיה זו 'מנהיגות יהודית' בליכוד – ובלבד שתדע להוסיף ולהעמיק שורש במפלגה, במשך השנתיים הקרובות.

*

לסיום כמה מילים על בחירות ומוסר.

יש גורמים פוליטיים המפנים כלפינו אצבע מאשימה ומשתמשים בטיעונים מוסריים כביכול – הכיצד זה אתם מחזקים את מי שמבטיח מדינה פלסטינית ואינו עוצר את רצח היהודים. שרון אכן מדבר על מדינה פלסטינית – וזהו דבר חמור שאין עליו מחילה – כיצד זה ניתן לשתף איתו פעולה.

למותר לציין כי לא רבים יכולים להציג קבלות של מאבק עיקש נגד השמאל ונגרריו – כמו אנשי 'מנהיגות יהודית'. אך הבא ונבחן את החלופות אשר מציעות לנו המפלגות האחרות. כיצד התנהגו ראשי מפלגות הימין התוקפים עכשיו את הליכתה של 'מנהיגות יהודית' עם הליכוד, כשהתגלגל לפתחם שלהם נושא המדינה הפלסטינית – ובתנאים קלים בהרבה מאלה בהם עומד כרגע שרון.

אפי איתם העומד בראש המפד"ל חתום יחדיו עם ראשי השמאל הקיצוני ביותר על אמנת כינרת. אמנה זו מדברת על מדינה פלסטינית. אין שום אפשרות אחרת להבין את מה שכתוב באותו מסמך עלוב. איתם לא התמודד עם לחץ אמריקאי – הוא התמודד מול הפיתוי לזכות בקמצוץ לגיטימציה רגעית מן השמאל – ופיתוי זה הספיק בכדי להכריעו לטובת חתימה על מסמך שמשמעותו מדינה פלסטינית. איתם הוא הסמן הימני במפלגתו – ואם בארזים נפלה שלהבת נחסוך עצמנו מלדון באזובי הקיר.

אביגדור ליברמן – דחק בנתניהו לחתום על הסכמי וואי. לשבחו יאמר כי איננו מתחנחן בפני השמאל ומקרין מנהיגות חזקה ,אולם כשעמד למבחן מעשי בנושאים הלאומיים כשל ובגדול. גם כישלונו של ליברמן התחולל תחת לחץ פחות בהרבה מזה שעומד בו שרון. הרב בני אלון נאחז בקרנות המזבח של ממשלת שרון בתקופת "איפוק זה כח", ונתן לשרון את הלגיטימציה של הימין ה "קיצוני". הוא לא עזב את הממשלה – הוא ממש גורש ממנה על ידי בוחריו.

המפד"ל והאיחוד הלאומי הן האחרונות שיש להן לגיטימציה מוסרית לבקש את קולם של נאמני העם והארץ.

*

בעצם יש עוד מפלגה – יש את חרות של קליינר. מיכאל קליינר הוא היחיד בימין אשר יכול לפנות למצביעי המחנה הלאומי ולומר ביושר – מפלגתי זכה וטהורה מכל שיתוף פעולה בתהליכי הקריסה.

בפני מי שאינו מקבל את דעתי כי בחירות נועדו להשפיע ולא להביע, בפני מי שאינו מבקש לפתח אלטרנטיבה מהותית אלא הצבעת מחאה ותו-לא , שמורה לדעתי רק רק אופציה אחת – חרות של קליינר. 

או הגמלאים...

                                                                                    לתקן עולם במלכות ש-די
                                                                                                משה פייגלין