בפרשתנו מופיע ציוויו של משה רבנו לשבטים לאמור "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים בעברכם את הירדן שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין. ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי. וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם." ולהלן מפורטות קללות בלשון ארור למי שיעבור על מצוות מסוימות מהתורה ולבסוף, הארור האחרון, למי שלא יקים את דברי התורה.

מהו יחוד זה שייחדה התורה קללות אלה לאותן מצוות? ומה משמעות יש ללשון ארור זה, הרי אין החמרה מיוחדת על מי שעובר על מצוות אלה מחמת ארור זה בעונש או באמצעי אחר?

בארורים אלו מפורטים מעשים, שלבד מהיותם מצוות לא תעשה מהתורה, הרי הם מעשים מפלצתיים במיוחד. אלו מעשים הנוגעים ליחסים שבין אדם למקום, בין אדם למשפחתו, בין אדם לחברו. ליחס לחלש, גילוי עריות, הגינות אישית ועוד. ניתן איפה לומר, שמכל סוג של עבירות נלקטו הבזויות שבהן ועליהן אמרה התורה "ארור" מי שיעשה אותם, ללמדנו שבמצוות לא תעשה, לא די שעוברים איסור בעשייתן ונענשים כדין, אלא מצוות אלו יש בהן שפלות מיוחדת, למי שעובר עליהן ולכן כינתה התורה ארור את מי שיעבור עליהן.

האחרון בסדרת ארורים אלה הוא, "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם". כאן נכללת התורה כולה במסגרת זו. לכאורה נוגד קיומו של ארור זה את הסברנו דלעיל, שכן זהו דבר כולל, לתורה כולה ולא ייחודי לאיסור כלשהו.

נראה לי שאפשר לפרש את כוונת התורה בארור זה, למי שחי את חייו בלי כל מערכת ערכים שתנחה אותו, כלומר בן לעם ישראל חסר ערכי התנהגות, מוסר וכל מושג שהוא מעבר לשגרה טבעית של חיי האדם באשר הם. להבנת הדברים נוסיף ביאור, מערכת ערכים המנחה את האדם באשר הוא, אינה כזו שאפשר לבדות אותה מן הלב. גם אם הבודה יהיה מוסרי וערכי ככל שיהיה, הוא מוכרח להיזקק לדורות קודמים ולתרבות ממנה הוא יונק את מקוריותם של ערכיו ועליה יבססם. ערכים של אדם צריכים להיות גם נחלתם של קבוצת אנשים המקבלת אותם על עצמה, בלי קבוצה כזו אין לערכים אלה מקום לחול עליו וממילא סופם להתבטל ולהיעלם מן העולם. אם כן, יהודי שאינו מקיים את התורה הרי הוא זונח את ערכיו המקוריים של עמו ואולי פונה למערכת ערכים אחרת אבל זו אינה זמינה לו באשר אינה מתאימה לתרבות ולעם ממנה בא. נמצא שיהודי כזה בעצם חי את חייו בלי ערכים המתאימים לו שינחו אותו באופן ראוי. זהו מי שהארור מתאים לו. מי שאין מוסר וערכים ראויים מכוונים את שגרת חייו הרי שהוא כחיית השדה או אפילו גרוע ממנה וראוי הוא להיכלל עם בעלי העבירות המוזכרים בפרשת הארורים.

לסיום, יש להדגיש, שמעטים מאוד, אם בכלל קיימים בינינו, אלו הראויים לארור זה ועל כך נאמר "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ".