|
עוד לא יצאנו מהלם הגירוש, הלם חוויית צה'ל ככוח עויין , הלם קטיעת מולדתנו וההלם הקשה מכולם – הלם התובנה, שרבים מסביבנו אינם שותפים לכאבנו. מיעוטם חוגגים, ורובם פשוט אדישים, אינם מבינים כלל, על מה חרב עלינו עולמנו ואי-אפשר להסביר להם, מפני שכבר אין בינינו בסיס משותף, למרות שעדיין מדברים באותה שפה.
זו אינה רק מחלוקת על שלמות הארץ או על הדרך, איך לנהוג בערבים. זה פער תרבותי, כמו בין זרים. מארגנים חרם נגד גל ב' בקול ישראל בגלל שידוריו התוקפניים של גבי גזית, המלעיג , מעליב ופוגע בגסות בערכים יקרים ואף מקודשים "לעם השני". אך גזית הוא רק פריט בולט ובוטה במיוחד מתוך זן שלם. הנסיון האומלל של וועד גוש קטיף ואסכולת כפר מימון של מועצת יש'ע , להגיע עם אלה להידברות, קבור עכשיו תחת חורבות גוש קטיף. על הרקע הזה יש בימים האלה המון התכנסויות והידברויות בקרב העם הפגוע והאבל, מה לעשות? איך מתארגנים ולאן הולכים מכאן? זאת במיוחד, הואיל ואפשר לסמוך על שרון וחבריו החדשים שידאגו לכך שתהליך החורבן יימשך – תחילה במאחזים, שמרביתם הם יישובים לכל דבר, ואח'כ ביישובים הוותיקים והמבוססים. ולו בשל כך בלבד, יש להתעשת לקראת הבאות. הצורך הדחוף הזה לשוב לפעילות טקטית נפגש בצורך אחר, לפעול לטווח ארוך, מול "העם האחר", זה שאנחנו נראים לו ככת מוזרה המתאבלת על לא-דבר : מה יש ? האם אינם מקבלים פיצויים? האם לא שכרו בשבילם מאות דירות ? סך הכל אילצו אותם לעבור דירה! ואם מול שרון וממשלתו צריך להעמיד חזית אזרחית בעלת כוח במערכות הפוליטיות, בהסברה ובתעמולה, וגם בשטח, דומה שאחד הלקחים החשובים ממה שקרה הוא, שגם מול אותו הציבור שיש בו כל המרכיבים של הגדת פסח – תם, שאינו יודע לשאול וגם רשע, יש לנקוט גישה חדשה, גישת הקיפוד. לקיפוד אין שאיפה לתקן את העולם. הוא רק אומר לך: דיר באלכ , בי אל תיגע, ואם תיגע - תשלם מחיר! האמת, גם בסיבוב הראשון, בו חרבו 25 יישובים, גבינו מחיר שמלוא היקפו עוד יתברר, אך המחיר הזה לא הספיק. אחרת, לא היתה רינה כזאת באוהלי רשעים. על הרקע הזה התכנסו במושב שדה אילן בגליל התחתון כמה עשרות פעילים של "מטה צפון" וגיבשו הצעה להקים את "החזית הכתומה" או "הכוח הכתום", שיאמר למי שאינו מסוגל להבין, מדוע ועל מה אנחנו נאבקים, שלא כדאי לו לפגוע במה שקדוש לנו. לא נפייס אותו ולא נתחנף אליו. אם יפגע בנו, נגבה מחיר. הכל , כמובן, במסגרת החוק והדמוקרטיה. צבירת כוח מחייבת הקמת חזית, המסוגלת את חבריה להפעיל בכל עת ובמהירות. מאורעות המאבק האחרון הוכיחו, שאנחנו מונים המונים – מאות אלפים להפגנות ועשרות אלפים להגיע לשטח ממש. החזית הכתומה תתייחס מצד אחד לאתגרים המיידיים ותגיב על בסיס יום-יומי, ומצד שני תיאבק בשליטה ללא מצרים של אליטות השמאל, בגיבוי אוליגרכיות ממון מושחתות, תוך התעלמות מן המחנה הלאומי ודיכויו. אין סתירה בין האמצעים המיידיים והמטרות לטווח-רחוק, מפני שהכוח מתגבש, צומח וגדל תוך כדי פעולה. למה הכוונה? למשל: - מאבק ציבורי במונופול האליטות בתקשורת , בבתי-המשפט ובעיקר ביה'מש העליון, בחינוך ובאקדמיה, במערכות הבטחון – צבא, משטרה, שב'כ , מוסד - בביורוקרטיה, בשירות החוץ, ועוד ועוד .
- התגייסות לימין המגורשים העקורים – בחומר וברוח.
- ערבות הדדית לטובת נפגעי הפעילות מול המשטר: יעוץ וייצוג משפטי בעלי רמה, עמידה לימין המשפחות.
- מאמצים למשוך מתיישבים חדשים ליו'ש , ובעיקר אל יישובי ההר שעליהם מרחפת סכנת עקירה.
- נכונות, בין היתר ע'י קריאות SMS , כאשר יבואו לפנות מאחזים. לא כל יום יוכל המשטר לגייס עשרות אלפי שוטרים וחיילים, ולא בהכרח נאמץ לנו שוב את "תורת כפר מימון". חשוב לדעת, שבניגוד לגירסה הרשמית היתה סרבנות אפורה נרחבת בצבא. כל מי שרצה להיכנס לכפר מיימון הנצור – נכנס, וגם לגוש קטיף נכנסו אלפים. חיילים נתנו לעבור והעלימו עין. התקשורת מדברת על "טעות" של צה'ל שאיפשר לאלפי "משובחים" לחדור פנימה. לא היתה כל טעות, היתה סרבנות אפורה שהצבא ניסה ולא הצליח להתגבר עליה. ולא לחינם הרכיבו את צוותות "המעגל הראשון" מג'ובניקים שלא יכלו להרשות לעצמם ולמשפחותיהם לאבד את מקום עבודתם.
- אין להרפות מנושא אי-הציות, מהפצת עמדתנו, שפקודה לעקירת אזרחים ממקומותיהם על בסיס אתני, וכדי לספק את הדרישה הנאצית של הערבים לקבל לידיהם שטחים "נקיים מיהודים", היא אנטי-לאומית ואנטי-ציונית, גזענית, בלתי מוסרית, בלתי חוקית, פשע נגד האנושות, ועל כן אין לציית לה. אין זה נכון לפנות לחיילים לסרב לשרת, אך הם עשויים לתרום המון ע'י הודעה פשוטה שלא ישתתפו בעקירת יהודים.
- הוקעת האחראים לביצוע פשע הגירוש, בין היתר במסגרת היוזמה הנקראת "עמוד הקלון".
- אין לתת להשכיח את הקשר בין הטרור וקורבנותיו לבין מדיניות ה"התנתקות". יש להציב מול ביתו ומשרדו של שרון לוחות עם שמות הקורבנות שנפלו מאז "נאום ההתנתקות" בהרצליה , לרבות השניים ששרפו את עצמם חיים במחאה על הגירוש והחייל שהתאבד בירייה על חורבות אחד היישובים בגוש קטיף.
- חרם צרכנים נגד חברות שהתעשרו מן הגירוש. סנקציות פוליטיות נגד עסקנים מן הימין שלא עמדו בהבטחותיהם לבוחרים.
- קמפיין הסברה, שימחיש לציבור, ובעיקר לשכבות החלשות, מה היה ניתן לעשות ב-10 מיליארד שקל ששרון שרף על חשבון מימון הגירוש ונסיגת הצבא, פלוס 7 מיליארד נוספים, עלות הגדר החדשה והמיגונים היקרים והמתוחכמים לכל ארכו של הגבול החדש. כל סכומי העתק האלה היו נחסכים אילו נשארו המתנחלים במקומותיהם, ובהם היה ניתן לפתור חלק גדול מבעיות העוני בישראל.
אסור להפסיק את הקמפיין הכתום. חייבים להמשיך ולהפיץ את הסרטים, הסטיקרים, החולצות וגם להוסיף כפתור כתום לדש הבגד, אותו יענדו החברים הרשומים ומשלמי המס – מס סמלי . הכוח הכתום לא יהיה ארגון פוליטי ולא ישתתף בבחירות. לצורך רישום חברים ייערך מפקד ארצי. מוסדות העמותה ייבחרו בהליך דמוקרטי. חבר יחוייב בפעילות כתנאי לחברותו. לא לשקוע בייאוש, לא להיתפס לשאננות, ולא לסמוך על נסים. והעיקר,להתרחק מן המחלה היהודית הנושנה של אפס מעש, עד שנעשה מאוחר מדי. תזכורת : כשהמונים התדפקו על שערי גוש קטיף שהיו עדיין פתוחים מבחינת הצבא והמשטרה – מרבית תושבי הגוש לא רצו לפתוח. וכשכבר הואילו בטובם לקבל "זרים" – כבר היה מאוחר. וכאשר היה צריך לומר לשרון בלשון בוטה את מה שבימים האחרונים תושבי גוש קטיף היו עתידים לכתוב על קירות בתיהם העזובים, לא התאים הסגנון הזה להנהגת הגוש ולמטה ההסבה שלה. זה היה "קיצוני", עמד בסתירה לסיסמה "באהבה ננצח". אין כוונה, חלילה, לזרות מלח על פצעים, אבל לקחים חייבים להפיק. ערוץ 7
12.09.2005
|
