|
אני מביט אליך ממרחק,
בת בלי גיל כנערה.
ואם אמרו יפית, תשעה קבין נטלת,
אני נכבש כמו מעשרה.
אני מציץ בך נעורה עם זריחה,
והרוחות והשערות, חובקות אותך קרוב.
ואני חש בך בכל עצב ונים,
ואני שומע תפילתך עולה כאוב. עוד אבוא אליך,
בלב נגדש,
עוד אביא, אביא לך,
המקדש.
עוד יבואו,
מת וחי יחדיו. ראיתי את רגליך פצועות עד זוב,
ראיתי שמלתך מוכתמת וקרועה,
ראיתי קבצנים באים אל סף דלתך,
והם קוראים בשמך בקול תרועה. ומבטך שלוח מיוסר ולא נגאל,
זועק ללא קול אבי,
הירדו מרכבותיך ברכב אש,
התעטפני באדרתך הנביא. באזנך יהדהד צחוק הכובש,
אותו שגזל תומתך,
ונשבעת כי לעולם, לעולם לא ישיג,
איש עוד את גבולך. וכשילבינו כל פצעיך ויעלו ארוכה,
ואלפיים שנות משיח יישאו הגאולה,
אז אבוא ואקרא מקודשת, מקודשת,
את הבעולה.
|
