בראש השנה נברא האדם, נזר הבריאה, והסכנה היתה גדולה שהאגוצנטריות האנושית תקיף את הכל (בראשית ב יח ברש"י). לכן שמו לו מעצור, תחמו לו את האגו, "מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל". (בראשית ב יז). מיד אח"כ נהיה לו מקום בנפש, והוא היה מסוגל להתייחס לאישיות נוספת, "אעשה לו עזר כנגדו". כדי להתייחס נכון לאשתו הוא חייב להרגיש את עצמו נברא מוגבל המקבל ציווי מלמעלה. הציווי, ההגבלה והנסירה של חווה מתוכו התרחשו בראש השנה. ראש השנה הנו היום לצאת מעצמך, למסור את הרצון לבעל הרצון, הקב"ה, וממילא להתייחס באופן מתוקן אל זולת , ובראש ובראשונה אל בת הזוג.
בחודש אלול אנו קוראים בפר' כי תצא "נקי יהיה לביתו שנה אחת". בשנה הראשונה לנישואין על הבעל להתמסר לאשתו שתהיה חקוקה בתודעתו, שתחזור להיות חלק ממנו. מובא שבכל ליל ר"ה מסתלק האור הישן (אור רוחני), ונולד אור חדש, שכמוהו טרם היה. לכן מידי שנה יכולים כל בעל ואישה לצפות לשנה חדשה מוארת יותר. "נקי יהיה לביתו שנה אחת" – כל שנה, כל החיים. למחול באמת ולהתחיל שוב.
נשים טורחות במסירות רבה לקראת ר"ה. לאחר העיסוק הרב בכל פרטי הפרטים הגשמיים היא זקוקה להארת פנים של מלך, מלכו של הבית. היא זקוקה לאיש שירומם את תפזורת הפרטים חזרה אל המהות, אל האור, לבעל שיכנס אל השנה החדשה בביטחון ובטוב לבב, שיפיח רוממות וחגיגיות, ידבר בנחת ויתעלה מעל לקטנות ולקוצר הרוח. היא מייחלת שימתיק לה, שדרכו תתחבר אל האור. שיכיר שיודה ,הרי היא הביאה לו את כל זה. זה חשוב תמיד, ובמיוחד בימים טובים. זה והכי חשוב לקראת ובליל ראש השנה, כשכלם מתוחים ועייפים. עבורה זהו "הסימן" הכי חשוב מבין כל סימני החג, ששנה טובה בפתח.
אבל, כדי שיאיר, עליו להיות בעל מלכות (שטח פעולה משלו), ואת מלכותו יקבל ממנה. אם היא תביט בו באמונה ובהערכה, אם תשדר סבלנות, שהיא סומכת עליו במאה אחוז. היא תהיה עבורו ה"סימן" לשנה של הצלחה וכל טוב. כאשר היא בונה עבורו מקום אמיתי של מלך, היא מעוררת בו רצון ויכולת להעניק שפע.
וכשהוא מלך, ממילא - היא מלכה.
בהמלכתם זה את זה הם מביעים אמונה ותודה לריבון העולם וממליכים אותו על שניהם כאחד, ובכך מקיימים "ומלכותו ברצון קבלו עליהם" (תפילת ערבית).
