הבג"צ הוא שעומד למבחן

        מאת: מוטי קרפל

בזמן כתיבת שורות אלו, עדיין לא נדונה עתירתה של תנועת "מנהיגות יהודית" לבג"צ כנגד פסילת מועמדותו  של משה פייגלין לכנסת. האמת היא שלא החלטתו  של הבג"צ חשובה, אלא עצם הפסילה היא שדורשת את התייחסותנו, והיא שמהווה עובדה משמעותית.

מטרתה של "מנהיגות יהודית" איננה להיכנס לכנסת, אפילו לא רק להשפיע או לתקן את הליכוד מבפנים. מטרתנו היא להציב אלטרנטיבה יסודית לכל המערכת כולה ולכל הממסד הנוכחי – ימין ושמאל כאחד – על מנת להעמיד את כל ההוויה הישראלית על בסיס שונה, בסיס אמוני.

השאלה העקרונית העומדת בפני כל מי שזוהי מטרתו היא, האם ניתן לבצע  שינוי  מהותי כזה מתוך הממסד עצמו או שרק מחוצה לו, מחוץ למערכת הדמוקרטית הפורמלית, וכנגדה. אילו  היה הממסד הישראלי  דמוקרטי באמת, הוא  היה חפץ כמונו לאפשר ביטוי דמוקרטי לרצון זה – שהוכח  שיש לו גיבוי ציבורי רחב – לשינוי המערכת מיסודה. אך מכיוון שהממסד הוא "דמוקרטי" רק כביכול, ורק באופן פורמלי, ויתר על כן, מכיוון שכמו כל ממסד, הוא נלחם על חייו ועל הישרדותו כנגד כל מי שחפץ לשנותו – הרי הסיכוי לשנות אותו מיסודו מבפנים, הוא לכאורה אפסי.

הדרך היא המטרה

  אכן, היו  בתוכנו חברים  שהזהירו אותנו, כבר בתחילת דרכנו, שדרך זו של ניסיון לשינוי המערכת מבפנים, תוך כדי משחק על פי כלליה הפורמליים של "הדמוקרטיה - חסרת סיכוי. ובכל זאת, בחרנו לנסות ללכת בדרך זו, מתוך מודעות מלאה לפרובלמטיקה שלה, ומכמה נימוקים:

ראשית: עבורנו הדרך היא המטרה. ההליכה במערכת העכשווית נותנת לנו כלים להתפתחות. היא מאפשרת לנו להרחיב את ההסברה; להביא את הרעיון ליותר ויותר אוזניים ולפתח תוך כדי המהלך את התודעה האמונית הראויה. יתר על כך , הדרך עצמה מאפשרת לבנות כוח פוליטי ציבורי, לקבץ סביבנו עוד ועוד אנשים  כוחות וכישרונות, ולגבש ולרכז את הציבור לכלל כוח מלוכד ששותף לתפיסתנו היסודית: "העגלה הציונית" תקועה בבוץ, ורק שינוי מהפכני, וביסוסה של "שיבת ציון" על יסודות אמוניים תוכל לחלצה; אין טעם לשנות את ההנהגה, מה שראוי הוא לשנות תודעת ההנהגה, ולולא כן – המשך השיתוק מובטח; הציונות הגיע למבוי סתום, ולדרך ללא מוצא ורק עלייתה של האלטרנטיבה אמונית תוכל להמשיך את תנופת התקדמותה של "שיבת ציון". בכדי להעביר מסרים אלו, ובכדי לקבץ סביבם אנשים ולבנות תנועה פוליטית וכוח מאורגן – זקוקים אנו לכלים שהמערכת מעמידה להולכים בה, גם כשהיא מתנגדת להם.

שנית: הממסד הפוליטי הדמוקרטי מלא אינטרסים סותרים, וסיטואציות מגוונות, המותירים סיכוי – גם אם איננו גדול – לפעול מתוך המערכת לשינוייה.

שלישית: בכדי לזכות למלא התוקף המוסרי – הן כלפי פנים והן כלפי חוץ – אנו חייבים לנסות בכנות לפעול מתוך המערכת. רק אחרי שיוכח מעל כל ספק, שהמערכת איננה דמוקרטית באמת, ואיננה מאפשרת ביטוי למגמות ציבוריות רחבות – רק אז נוכל לחפש את הדרכים האלטרנטיבות  לפעולה, מחוץ למערכת "הדמוקרטית" הפורמלית – ובמלא הגיבוי המוסרי.

  משמעותו של הבג"צ

הממסד הישראלי על כל שלוחותיו – הפוליטיקה, הפרקליטות, המשפט, התקשורת ועוד – חוששים כמובן מהאמירה של "מנהיגות יהודית". אומנם עדיין לא צברנו כוח ציבורי שמסוגל לסכן ממסד זה, אך ברור לו שמטרתנו איננה "לשחק" במשבצת הצדדית שממסד זה מותיר לתנועות הימין השונות – אלא להחליף אותו עצמו.

מי שעומד, אם כן, בפני הבג"צ איננו משה פייגלין וגם לא תנועת "מנהיגות יהודית". מי שעומד למבחן הוא הממסד כולו, כולל הבג"צ ומבחנם יהיה זה: האם תאפשרו ביטוי ציבורי הוגן לתנועה בעלת תמיכה ציבורית רחבה שמנסה לבטא את עמדותיה בתוך המערכת  הדמוקרטית הפורמלית ועל פי כלליה? החלטה שלילית, והמשך פסילתה של "מנהיגות יהודית", יהוו עבורנו "תמרור אזהרה" ראשון . משמעותה תהיה שגדל הספק אם ניתן בכלל לשנות את הממסד הישראלי  מבפנים. אם מגמות חסימה ופסילה אלו ימשכו, נצטרך להסיק בהמשך את המסקנה המתבקשת, ולחפש את הדרכים להשגת מטרתנו, מחוץ למערכת הפוליטית, כתנועה "חוץ פרלמנטרית" ולמצוא את הכלים הראויים להוצאתו של השינוי  המתבקש אל הפועל. יש כלים כאלו ולאו דווקא מחתרתיים!

אבל אז, כשנסיק מסקנה זו, כבר לא נהייה תנועה של אנשים בודדים, כפי שהיינו לפני שנים אחדות; גם לא תנועה המונה למעלה מעשרת אלפים מתפקדים  כמו שאנו היום; אז נמשיך את דרכינו, בכלים האלטרנטיביים, כתנועה של עשרות אלפים.

יותר מכך, אז נוכל לומר לעצמנו ולציבור שחבר אלינו, שיש לנו את מלוא התוקף המוסרי לפעול מחוץ למערכת הפורמלית.

בינתיים, נמשיך להעביר את המסרים, ולפתח את תודעת המהפך המתבקש, וביתר תוקף; נמשיך לבנות כוח ציבורי מאורגן ולצרף אנשים וכשרונות נוספים ונמשיך להתגבש, תיאורטית ואידיאולוגית. ההליכה בדרך – התנועה – יכולה רק להועיל.

הדרך היא המטרה . היא שמאפשרת לנו להיבנות, וכל מאבק – מול הבג"צ או מול שאר הגורמים – רק ימשיך לאפשר לנו להיבנות, שלב אחרי שלב, ובכל מגוון האספקטים.

אם, לעומת זאת, יקבל הבג"צ את עתירתנו, ויחזור מהחלטת הפסילה, גם אז עדיין אין זה סוף פסוק. צפויים לנו מאבקים קשים מול הממסד הנוכחי, והקו שגובש כאן, הוא שצריך להיות הקו המנחה אותנו בהמשך הדרך.