|
בס" ד תשרי תשס" ו , אוקטובר 2005 לכבוד חברי מועצת יש " ע
שלום וברכה ראשית , אני חייבת לציין את אומץ הלב הציבורי שהביא אתכם לפרסום פומבי של חשבון נפש נוקב ומכאיב , תוך חשיפה עצמית לביקורת אל מול פני האומה .
עצם הרעיון חיובי ביותר , ואכן חייב להיעשות חשבון נפש נוקב לבירור הכשל במאבק על גוש קטיף . ולפני שאביע את השגותי אדגיש ואציין שאין בלבי תרעומת או כעס חלילה עליכם , ראשי מועצת יש " ע , שעשיתם ימים כלילות בנסיונות לעצור את הגירוש , ושחרפת הגירוש אינה מונחת חלילה לפתחיכם . כל מטרת המכתב היא בירור העבר ולימוד לקחיו למען העתיד . המסקנות אליהן הגעתם בעקבות ניתוח המהלכים שהביאו לגירוש מוטעות לדעתי , ומחמיצות את הענין העיקרי . ראשית , בנושא המאבק בכוחות הגירוש והנסיונות למנוע אותו . היטבתם לתאר את נחיתותנו אל מול כוחות בלתי מוגבלים של ראש הממשלה , ואני מצטטת : " אנו בנשינו וטפינו , והם באמצעי דיכוי בלתי מוגבלים . אנו בידיים פשוטות והם באזיקים הבאים לאוסרנו . לצדנו המוסר וההסטוריה היהודית - ולצדם מדינות העולם כולו ". אכן , כוחנו לא היה באמצעים חומריים או בכוח פיסי , אלא בדבר אחד בלבד - הצדק שלצדנו , ונקיון כפינו . מכאן , שיכולנו לנצל את כוחנו המוסרי וחולשתנו הטכנית דוקא לטובתנו , והדברים באו לידי מבחן בכפר מימון . טענתם חזור וטעון , שהושמעו איומים מפורשים להשתמש באלימות מזעזת כלפי המפגינים - על נשיהם וטפם כאמור . היו בידיכם , לפי האגרת ששלחתם " ידיעות מבוססות כי המשטרה מתכוונת לפעול ביד קשה במיוחד ולגרום במכוון לפגיעות בגוף ואולי אף בנפש ". הרשו לי לשאול אתכם מדוע , אם כן , לא פרסמתם באמצעי התקשורת ידיעות אלה , ומדוע לא הבאתם לידיעת הציבור הישראלי שמשטרת ישראל עשויה לפתוח באש על מפגינים לא אלימים ??? ויותר מכך - מדוע לא הבאתם זאת לידיעתנו , המפגינים עצמם , והטלתם עלינו את האחריות לגורלנו ולגורל ילדינו ? יש יסוד סביר להניח , שאל מול מצלמות הטלויזיה מכל העולם , היתה המשטרה מהססת מאד לפעול באלימות קשה וקל וחומר באש חיה כלפי אזרחים לא חמושים ולא אלימים , והיינו יכולים אולי , שם בכפר מימון , להפוך את הקערה על פיה , ולצעוד כמתוכנן " לעזרת אחינו הגיבורים ". ויתרה מכך - מה משמעות האמירה ש " מכיון שקיבלנו החלטה שלא לנקוט מצידנו באלימות , נותרנו בידיים קשורות "??? האם יציאה מכפר מימון , בידים קשורות , על נשינו וטפינו נחשבת כאלימות ? לי נראה שהחלטתם שלא תופעל עלינו אלימות . החלטתם למנוע מהמשטרה והיס " מ לפעול באלימות , לא בשבילנו המפגינים , שכן אנו , בהחלט לא היינו נוקטים באלימות בכל מקרה . אך גם לאחר ארועי כפר מימון , אני וחברי המשכנו לבוא להפגנות . הגענו לנתיבות ולאופקים , ובדרכים לא דרכים נסענו לציר כיסופים , על חשבון ימי עבודה וחופשה משפחתית . כי האמנו שעוד ניתן להציל ולשנות , שעוד ניתן לנצח . לנצח בשדה הקרב , חברי מועצת יש " ע , לא ברוח בלבד . ואילו עכשיו מתברר לי , שכבר בכפר מימון קיבלתם הכרעה עקרונית " של מסירות הנפש ונצחון הרוח ". כלומר , ויתרתם מראש על נצחון אמיתי , והחלטתם לנצח במישורים רוחניים בלבד . אם כן , למה המשכתם לקרוא לנו להגיע ? לשם מה ? היינו מנצחים בשדה הרוחני בתפילות בבתי הכנסת שלנו , או בכל דרך רוחנית אחרת , חוץ משכיבה מתסכלת בחולות הלוהטים של הנגב . יש לומר בכנות , שניתוח המאבק הוא אכן ספקולטיבי בנוסח " מה היה קורה אילו ", ואולי , לא היה לנו בכלל סיכוי לנצח כוחות כה רבים שגובו ע " י התקשורת , בית המשפט וכל כלבי השמירה של הדיקטטורה הישראלית . ולענין הכניעה וקבלת הדין : ההיתה זו רק " טעות טקטית " להתחבק עם המגרשים ? הלואי . לאור המשפט הסוגר את האיגרת החיבוק עם המגרשים נראה יותר כחלק מהתפיסה השגויה בה אתם עדיין שבויים , האומרת " נמשיך לשרת בצה " ל , נמשיך ונראה בישראל הנבנית את ראשית צמיחת גאולתנו ". אמירה זו , המסכמת את " חשבון הנפש " מעידה כאלף עדים שדבר לא הובן ודבר לא נלמד . אם הגירוש הוא פשע , ומבצעיו הם המוציאים לפועל של פשע זה , מדוע אתם קוראים להמשך שירות בצה " ל ??? מדוע לא קראתם לסרבנות ??? מה תאמרו למתגייסים של היום בגירוש של מחר ? שיסרבו פקודה ? שיבצעו את הפקודה למרות שהיא מוגדרת כ " פשע "? מה תאמרו לי כאם לארבעה בנים , שיגיעו עוד שנים ספורות לגיל 18 - האם עלי לעודדם להתגייס ליחידה קרבית ולסכן את חייהם , כשהפקודות הניתנות להם מתחשבות קודם כל במניעת סבלה של האוכלוסיה הפלשתינית ורק אח " כ בשמירה על חיי החיילים ? ( בג " ץ " נוהל שכן ") מדוע שאשלח את ילדי לצבא ( העם ?) אם בעת הקרב יעדיף הרמטכ " ל להתחשב בדעתו של נשיא בית המשפט העליון וימנע מהטלת פצצה מהאויר על מחנה הפליטים , ויעדיף לשלוח לתוך המחנה את טובי בנינו תוך סיכון ודאי של חייהם ? ( מחנה ג ' נין , חומת מגן ) סוגיית הצבא היא רק אחת מני רבות בסוגיות העומדות לפתחנו בפתח השנה החדשה . עלינו לשאול את עצמנו בימים אלה - של מי המדינה הזאת בכלל ? האם המדינה אכן יהודית דמוקרטית , ומשרתת את אינטרס העם היהודי , או שאולי , הרשו לי לפקפק , זו לא המציאות בישראל שנת תשס " ו . המוצא הנוח והקל ביותר הוא להמשיך ולהחזיק בפרדיגמות הישנות והאהובות , לשקוע בשיגרה הברוכה , להקים עוד מאחזים ולקלוט עוד משפחות ליישובי יש " ע , אבל האמת היא , שבגירוש הבא , הקרוב לדעתי מאי פעם , כל זה לא יעזור . בעזרתו האדיבה של צה " ל יפנו גם את אפרת תוך יומיים שלושה , וגם את אריאל ומעלה אדומים . תמיד נהיה נחותים , עם ידיים קשורות מאחור , לא אלימים בעליל , אל מול צבא החיילים השחורים הצובא על דלתותינו . אבל הסכנה העיקרית העולה מהיאגרת שלכם , היא הקריאה המוטעית של המציאות , והפיכת הכשלון לנצחון . הדרישה המינימלית מחשבון נפש ציבורי כזה , הוא לומר את האמת , ואת האמת בלבד . אחרי כשלון קולוסאלי כזה , של אובדן חבל ארץ פורח תוך מספר ימים , ללא מאבק וללא התנגדות בשטח , ותוך צניחה לתהומות הנשייה התודעתית תוך שבועות ספורים , לטעון ש " הרווחנו קידוש ה ', הרווחנו את עם ישראל " זה ממש סוג של עיוורון הגובל בהכחשה עצמית . כיצד בדיוק הרווחנו את עם ישראל - שישב בעת הגירוש במקרה הטוב מול הטלויזיה ובמקרה הרע מול חוף הים בתורכיה ??? כיצד קידשנו בדיוק שם שמים כשתפילותינו " ה ' הושיע המלך יעננו ביום קוראנו " נותרו ללא מענה , ואנו נותרנו ללא התשועה הגדולה ? נצחון הרוח הוא נצחון הנכשלים . מעולם לא נחגג שום חג בישראל ושום מועד לא קודש על " נצחון הרוח " ללא ביטויו המעשי . את יציאת מצרים , פורים , חנוכה ויום העצמאות אנו זוכרים ומקדשים לא כי נצחנו ברוח , אלא כי ניצחנו באמת , במישור המעשי , בהבסת האויב הלכה למעשה בשדה הקרב האמיתי . צום ט ' באב לעומת זה נקבע כציון לחורבן ממשי . לא עלה בדעתם של חז " ל להחליט שאמנם המקדש עלה באש , אוצרותיו נלקחו אחר כבוד לרומא , והעם היהודי איבד את ריבונותו על ארץ ישראל , אבל זה בעצם נצחון . ברוח כמובן . אל לנו להישבות בקסמן של מלים יפות וגבוהות המכסות על האמת ומציעות נחמת שקר בימים מרים אלו . עלינו לאזור אומץ , להביט למציאות בעינים פקוחות , לומר לעצמנו את האמת המרה והכואבת , ולהודות בכך שגנבו לנו את המדינה . להודות בכאב אך ביושר שלנו כאזרחים , יש השפעה מעטה מאד , אם בכלל , על אופי החיים במדינה ועל החלטות הרות גורל המשפיעות על חיינו . אתם עצמכם רמזתם לכך באיגרת , ולאחר הגירוש הדבר ברור מאי פעם : המשטר הנוכחי המורכב מאוליגרכיות לא נבחרות בבית המשפט העליון , בתקשורת , באקדמיה , בתרבות וכדו ', מותירות מרחב תמרון צר מאד למערכת הפוליטית , ולא מאפשרות לעם לומר את דברו . כך מתגשמת מולנו תכנית ההתנתקות בכנסת שכללה קרוב ל 70 מושבים לאומיים / דתיים / חרדים . לא , אני לא שייכת מעכשיו לנטורי קרתא , ואינני פוסלת את המדינה בכלל . המדינה אינה נושא הדיון אלא המשטר במדינה , ואותו יש לשנות . אז מה עושים ? קודם כל עושים חשבון נפש אמיתי , אומרים את האמת בקול , וחיים בתודעה של אמת . מקשיבים קשב רב לאנשים שחושבים אחרת , שיש להם כיווני מחשבה שונים . ורק מתוך תודעה אמיתית הקוראת למלחמה מלחמה , לשלום שלום , לכשלון - כשלון ולא ניצחון , ניתן לגשת למשימה הבאה שהיא : השבת המדינה לעם . בברכת שנה טובה
שרה שורץ ,
אלעזר , גוש עציון
הקול היהודי
www.kolyehudi.org
|
