מכתב לחברי "בסוד שיח"

בסייעתא דשמיא ערב ראש השנה ה'תשס"ו

לחברי "בסוד שיח" שלום.

מכתבי זה פונה בעיקר אל אנשי השמאל שביניכם. אינני מתכוון להיות "פוליטקלי קורקט" או מנומס. אני מתכוון להשתמש במילים חריפות, בחילוקים של אנחנו ואתם. אני מקווה שתדעו לא להיתפס לשטויות, אלא לתוכן הדברים.

שמי הוא אליק גולדברג, בן 19, אני מתגורר בכפר- סבא ולומד שנה שלישית בישיבת ההסדר בירוחם. רבים מכם ודאי מכירים את אמי דינה, ואולי אף זוכרים אותי מהכנס של "בסוד שיח" שהתקיים בחודש אדר תשס"ה, במרכז ציפורי שביער ירושלים.

במהלך השנה החולפת הייתי פעיל מאד במאבק נגד העקירה וכחודש לפני העקירה שהיתי בנוה דקלים, בישיבת "תורת החיים" של הרב טל. בסופו של דבר נלקחתי בכוח מביהכנ"ס הספרדי של נוה דקלים למרכז שפירא.

אינני מתכוון לדבר כאן על עצם מעשה העקירה ועל דעותי ודעותיכם בנושא ההתיישבות בכלל, למרות שיש לי בטן מלאה גם בעניין זה. ברצוני לדבר על כל העוולות שסבבו את העקירה, על תחושותיי בעקבות העניין ועל מסקנותיי (לעת עתה).

התחושה החזקה ביותר שמלווה אותי היא חוסר הצדק והצביעות.

אני אסביר ואשתדל להיות מסודר:

א. אופן קבלת ההחלטה: תוכלו להגיד שזה חוקי, שזו בעצם הדמוקרטיה במיטבה- זה לא מעניין אותי. אתם ואני יודעים היטב שצודק והוגן זה לא. כשאדם, מפלגה (זה כנגד הטענה הצפויה שלכם שהוא לא היה לבד) נבחרים על סמך מצע אחד ועושים בדיוק ההפך ממנו- זה לא צודק.

כשאדם מבטיח להישמע לתוצאת משאל מתפקדי הליכוד ובסופו של דבר מצפצף עליה- זה לא צודק. כשהוא מפטר שרים, קונה קולות של חברי כנסת בכל מיני הטבות למיניהן (דבר שהיה גם בהסכמי אוסלו) - זה לא צודק.

אין לכם כלל מושג כמה זמן יקר של סדרי ערב (זמן הלימוד בישיבה מ 20:15 עד 23:00) אני שרפתי בשכנוע מתפקדי ליכוד בירוחם, דימונה ובאר שבע להצביע נגד העקירה. נחשו מה רבה הייתה שמחתי כאשר ניצחנו במשאל. נסו לחשוב מה הייתה תחושתי כאשר התברר ששרון מצפצף עלינו.

ב. התנהלות המשטרה: לידיעתכם, יש שלושה מצבי תליית שלטים: 1) תליית השלט משני צדדיו. 2) תלייתו מצד אחד והחזקתו מהצד השני. 3)החזקתו משני צדיו. כמובן שבכל המצבים איני מדבר על השארת השלטים בצומת. מדובר על תלייתם בזמן ההגעה לצומת, והורדתם ביציאה ממנו. עו"ד שלנו סברו שרמות 2 ו- 3 מותרות ע"פ חוק. השוטרים סברו שרמה 2 אסורה, ועיתים אסרו עלינו להחזיק שלטים בכלל. במשך שבוע פעילות שלם ברמת-גן התווכחנו עם השוטרים על שטויות כגון אלה, חטפנו קנסות, אוימנו במעצרים ושני חברים אפילו נלקחו לחקירה של 5 שעות, דבר שנרשם כמובן בתיק האישי שלהם (השוטרים פשוט הגיעו למקום משכננו ברמת-גן ולקחו את השניים הראשונים שנקרו בדרכם, האמינו לי- על לא עוול בכפם. כל שעשינו שם היה פעילות פנים אל פנים והסברה בצמתים).

והנה ביום ראשון אחד, בנסעי מביתי אשר בכפ"ס לישיבה דרך ת"א, מה אני רואה בכל צומת וצומת? שלטי ענק של "שרון תמשיך העם אתך" תלויים להם באין מפריע ובלי שמישהו יטרח בכלל להיות לידם, דבר שאנו כלל לא העזנו לעלות על בדל מחשבתנו. תבינו, לא הגיוני שהמשטרה לא ידעה על קיומם של השלטים, הרי לכל צומת שבה אנחנו היינו היא הגיעה תוך 2 דקות. השוטרים פשוט ידעו במי צריך להתעלל, ועל מי צריך לשמור כמו אתרוג...

וכך גם בחלוקת סרטים כתומים- הירידה לכביש נאסרה כמובן, ופעמים רבות החלוקה כולה. עלי באופן אישי נאסר לחלק סרטים, וכאשר ניסיתי קצת להתווכח- מיד אוימתי בקנס ובמעצר.

ומעשה שהיה כך היה: חלקנו סרטים בבאר שבע, ואיתנו חילקו מכנגד סרטים כחולים. האווירה הייתה טובה, החלפנו בדיחות אחד על השני וכדו'. לפתע הגיעה משטרה ודפקה קנס על "רוכלות"- כמובן שרק לנו.

אך כל אלה הם כסף קטן לעומת מכות רצח ששוטרים הרביצו לעיתים- המעוניין ייכנס קצת לאתרי האינטרנט שלנו, מעצרים מנהליים על ימין ועל שמאל, התנהגות מכפירה ומבזה במחסומים ועוד.

כמו-כן, הסיפורים על התנהלות המשטרה במהלך העקירה הם מזוויעים (כמו למשל אישה בת שישים שעשתה את צרכיה באוטובוס לאחר שבמשך נסיעה של 10 שעות- דבר תמוה בפני עצמו - היא לא הורשתה לעשות את צרכיה בחוץ, אף לא כאשר היא כבולה באזיקים).

והכול בגסות רוח ותוך כדי השלטת אימה על המפגין/האזרח.

ג. התנהלות בתי המשפט: אישור מעצרים מנהליים בלי סוף, עצירת קטינות וקטינים למשך חודשים, מאסרים עד סוף ההליכים בלי שהמשטרה תיתן כלל ראיות, שיתוף פעולה עם שקרים בוטים של שוטרים שהאשימו אזרחים ב"ניסיון לדריסת שוטר" וב"הכאת שוטרים" על כל צעד ושעל, אי התייחסות לתלונות על שוטרים.

ד. פשעי המנהלת והיחס לעקורים לאחר העקירה: הקמפיין של "יש פתרון לכל מתיישב" היה ועודנו שקר וכזב. מתיישבים שפנו למנהלת נוכחו לדעת שהקרווילות כלל עוד לא מוכנות, שאין להם שטחים לעסקי החקלאות שלהם, נוכחו לדעת שאין פתרון. דברים אלו אני יודע ממקור ראשון.

במלונות שבהם שוהים העקורים אין שירותי כביסה (מדובר במשפחות שעושות מכונה ביום), בחלק מבתי המלון היה להם בהתחלה רק חצי פנסיון, בהרבה מהמלונות לא הייתה מלכתחילה כשרות למהדרין (עד שבאו חברה שלנו והכשירו את המטבחים) כאשר חלק מהאנשים פשוט לא אוכלים במצב כזה ועוד כהנה וכהנה.

נסיעות שאמורות להימשך שעתיים נמשכו 10 שעות, משפחות טולטלו מבית מלון לבית מלון עד שלבסוף לא הסכימו לרדת מהאוטובוס עד שיובטח להם שבמלון זה הם ישוכנו, והכול כאשר הילדים מציקים ואתה לאחר טראומה קשה ביותר.

מדוע לא דאגו לפתרון הולם לבעיית האחסון של חפצים, הרי הם נרקבים במכולות ועוד מעט יצאו מכלל שימוש? מדוע עקורים רבים לא הורשו לחזור לבתיהם כדי לארוז את החפצים שנשארו?

אם תאמרו שזו בכיינות, הרי שזו חוצפה שאין כמותה- מדובר כאן באנשים שאיך שלא תסתכל על זה הם נשלחו ע"י ממשלות ישראל, ובמשך שנים נשארו בחירוף נפש במקומם על אף כל הקשיים והתקפות הטרור הרצחניות. כאשר לוקחים אותם מביתם- מגיע להם כל היחס ולא חוסר היחס הזלזול לו הם זכו. גם הטענה שהם לא שיתפו פעולה עם המנהלת- הרי שהיא שקרית וחצופה.

ראשית, כי כפי שכבר דובר, למנהלת כמעט ולא היה מה להציע, ושנית, כי זו זכותם המלאה של אנשים להישאר בביתם עד השנייה האחרונה, איך שהם רוצים. המדינה שעוקרת אותם בעל כורחם חייבת לדאוג להם.

אני יכול להוסיף עוד המון דוגמאות לפשעי המנהלת, ועוד לא אמרתי מילה על השחיתויות שהלכו שם, אך היריעה קצרה מלהכיל.

ה. "כלב השמירה"- התקשורת: מדוע לא נשמע קול זעקה על כל הדברים שמניתי לעיל? מדוע לא נשמע קול זעקה על שחיתויות משפחת שרון שאליהן כלל לא התייחסתי? מדוע לא נשמע קול זעקה על דברי אמנון אברמוביץ' לגבי "האתרוג" (אולי משום שזו הייתה המדיניות הכללית...)? איך הוא נשאר בתפקידו בכלי התקשורת כ"פרשן אובייקטיבי"?

מדוע לא היה טור אישי של תושב גוש קטיף באף אחד מהעיתונים?

אי דיווח על מחאות בלי סוף (כמו למשל עיתון הארץ שלא מצא לנכון לדווח בעמוד הראשון על הפגנת ההמונים בכיכר רבין) אלא אם כ ן היו קצת צעקות על שוטרים.

מכבסת מילים. מה זו בכלל המילה "פינוי"? האם זבל מפנים פה? עוקרים פה אנשים מבתיהם, מיישוביהם, ממקומות עבודתם, מנוף מולדתם, מחייהם!

דיווח שקרי ממש כמו בפרשת המלון בנווה דקלים (אגב, באותו שבוע נהרג(!) חייל במהלך הפגנה של שמאלנים אנרכיסטים נגד הגדר והדבר בקושי הגיע לחדשות), דיווח מסולף. מאמרי מערכת מלאי שטנה כשל סימה קדמון ונחום ברנע. כותרות מזוויעות כמו "שלום ולא להתראות" של מעריב ביום היציאה מחבל עזה, מקום שהיה ביתם של אנשים רבים, והם משתוקקים לחזור אליו.

גם פה הדוגמאות רבות מאין ספור אך איני רוצה להלאות אתכם.

" אז איך אתה ישן בלילה, עיתונאי קטן שלי? "

הפליאה היא גדולה. כיצד דברים כאלו קורים במדינת ישראל, כאשר משתתפים בהם כל המערכות?

אני זוכר שבסוף שבוע פעילות מאומץ, שבו נתקלתי בתופעות קשות כמו אלו שפרטתי לעיל וממילא הייתי טעון בתחושות קשות, הראתה לי אמי מכתב שקיבלה מאחד מחבריה מ"בסוד שיח", אותו הוא סיים בכך שבסיום ההתנתקות נכונו לנו עוד משימות יחדיו, עלינו לשמור על האחווה, וכדו'.

למקרא מכתב זה התפרצתי: האם הוא לא קולט שבזה שהוא לא מוחה כנגד העוולות הוא מאבד אותי? על מה הוא מדבר ב"לשמור על האחווה"? איזו אחווה?

באותה שבת קראתי ב"הצופה" ראיון עם יוסי שריד בו הוא אמר שהוא יודע גם יודע על שחיתויותיו של שרון, ובכלל, את הסיסמה של צבי הנדל "כעומק החקירה כן עומק העקירה" הוא המציא, אך זה לא מעניין אותו, כי את ההתנתקות הוא היה מוכן לקבל אף מזאב רוזנשטיין יום לפני הסגרתו לארה"ב. בעקבות זה התחדדו לי הדברים.

הדבר מתקשר אצלי לתקופת הסזון, לפרשיות החינוך בראשית המדינה ולחטיפת ילדי תימן (מי שעדיין לא מאמין שחטיפה כזו התרחשה במדינת ישראל מוזמן לחקור קצת את הנושא, אני ממליץ על הספר "והילד איננו" של שושי זייד, בעיקר משום אמינות המחברת).

כמובן שאין להשוות חטיפת ילדים להתנתקות, אך הדברים נובעים לפי דעתי מאותו מקור.

ישנו ציבור במדינת ישראל, קטן יחסית, שחש שהוא ה"נאור" ויודע האמת, והוא המחזיק בכל עמדות הכוח במדינת ישראל. מתוך עמדות כוח אלו הוא עושה ככל העולה על רוחו, כאשר שני דברים מנחים אותו:

א. התחושה שהוא באמת עושה את הדבר הצודק והנכון.

ב. הפחד שמישהו ישתלט על עמדות הכוח שבהן הוא אוחז.

זו הסיבה שבגללה הוא רדף בזמנו אחרי אנשי האצ"ל והלח"י, עד כדי רציחתם (פרשת אלטלנה), זו הסיבה שבגללה הוא גזז פיאות ילדים ושלחם לחינוך נאור בניגוד לדעת הוריהם ובעל כורחם, לכן הוא עושה הכול, תוך-כדי קידוש כל האמצעים, כדי להרוס את מפעל ההתיישבות.

כפי שאמרתי, המטרה אצלו מקדשת את כל האמצעים. הדבר הזה השתקף בשיאו בחטיפת ילדי תימן. אינני חושב שבצע כסף או רשעות טהורה הייתה הסיבה למעשה. הסיבות לעניות-דעתי היו

א. הרצון הכנה להציל ילדים מסכנים אלו מהבורות ומחשכת הדת

ב. הפחד שהגולם (הקריאה לעלייה המונית מכל פזורות הגולה) יקום על יוצרו, והדתיים האלה עוד ישתלטו ח"ו על המדינה.

דברים אלו מצדיקים אפילו חטיפת ילדים מהוריהם.

{אגב, אף בכל מעשים אלו השתתפו ומשתתפות עד היום כל המערכות במדינת ישראל: הממסד במדינת ישראל באותה עת, המשטרה ומערכת המשפט שבמשך שנים, ולמרות לחצים רבים לא חוקרות את המעשה ומטייחות אותו למעשה, ושוב, התקשורת שלא דיווחה ולא מדווחת ולא עושה כתבות תחקיר וכדו', חוץ מסדרת כתבות אחת ב"הארץ" שאף היא הסתיימה במסקנות מוזרות}.

כיצד שולט ציבור זה במדינת ישראל? הרי במדינת ישראל מתקיימות בחירות!

ובכן, מכיוון שהוא שולט בעמדות הכוח שאינן בחיריות, קרי מערכת המשפט והתקשורת הרי שלבחירות כמעט ואין השפעה. ראו נא כיצד תקעו את שלטונו של בנימין נתניהו מיומו הראשון. הפרקליטות עבדה שעות נוספות בימים אלו. התקשורת עשתה חגיגה תקשורתית מכל בדל נעל שאשתו זרקה או לא זרקה על העוזרת. זאת לעומת שתיקת כבשים מדהימה לנוכח פרשת העמותות של ברק (הן ברמה התקשורתית והן ברמה המשפטית) וכמובן השתיקה מול שחיתויות משפחת שרון, מהרגע שבו הם הבינו איזה "אתרוג" יש להם כאן.

אך גם אם הייתה לבחירות השפעה, ברור הדבר שבשאלות היסוד האמיתיות של מדינת ישראל מחליט בית המשפט ולא הממשלה.

ישראל היא המקום היחיד שבו השופטים ממנים את עצמם, בשיטת חבר מביא חבר. כל השופטים בבית המשפט העליון, חוץ מדתי מחמד אחד, הינם חילונים שמאלנים, אשכנזים ברובם. בקיצור- מהחבר'ה.

אינני חושב שהאנשים רשעים. הם פשוט חושבים שהצדק והאור נמצא אצלם, ויש להם הכוח לעשותו. הצדק הזה גם מקדש אצלם את האמצעים.

הכוח משכר. הם אדוני הארץ.

נקודה זו משתקפת היום ביותר בתפיסת ביהמ"ש שהכל שפיט. הכיצד? האם הצדק והאור מונח אצל כבוד השופט ברק וחבר מרעיו? נא הסבירו לי כיצד יכולים שופטי ביהמ"ש העליון להכריע בשאלה מי הוא יהודי (הגיור הרפורמי)? הרי ברור שאני ורבים אחרים חולקים עליהם מכול וכול, ומדוע שהם, שלא נבחרו מעולם על ידי העם השוכן בציון, יחליטו על כך?

מדוע שהם יחליטו מהי משפחה (הומואים)? מדוע שהם יחליטו מה ייעשה בכספי הקרן הקיימת לישראל? אם הריסת בתי מחבלים זהו דבר לגיטימי או לא?

האם דעתי בעניינים אלו אינה לגטימית? האם היא מעבר לגבולות הצדק? נראה שכן. ונראה שכך גם חינוך עולי המזרח לילדיהם אינו לגיטימי, ולכן מותר לחטוף את הילדים. נראה שכזו היא דעתי לגבי ההתנתקות ולכן מותר לקבלה (את ההתנתקות) תוך כדי גניבת קולות וצפצוף על הבוחר. לכן מותר למשטרה להשתולל, לבתי המשפט לאסור קטינות, לתקשורת לשתוק ולעשות דה- לגיטימציה למתיישבים. ההתנתקות היא הנאורות במיטבה ומותר לעשות הכל בדרך אליה.

לכן יוסי שריד מוכן לקבלה אף מזאב רוזנשטיין יום לפני הסגרתו לארה"ב.

פעם מפא"י השלטת הייתה "רק" חילונית, ולכן כל שעשתה היה "רק" לגזוז פאות ילדים תימנים ולחטפם. ממשיכיה היום הם אף אנטי לאומיים ולכן הם עושים הכל כדי להרוס את מפעל ההתיישבות.

מצטער, אך איני מאמין לכם עוד כאשר אתם אומרים שאתם רוצים בדו- שיח ובשיתוף אמיתי.

גם אם תלכו לעוד אלפי כנסים של "בסוד- שיח" כדי להשקיט את מצפונכם- איני מאמין לכם.

מבסוד- שיח לא יצאה אף פעם שום אמירה מוחה או לפחות מתנצלת.

זוכר אני איך בכנס בו השתתפתי העז עמיחי ממשואות יצחק לומר איזו מילה על כך שהוא באמת חושב שהיהודים הם אדוני הארץ הזאת והיא שלהם, ומיד כל האנשים הנחמדים שיודעים "להכיל" את כל הדעות שבעולם התנפלו עליו בשצף קצף ואמרו שאתו אין להם בכלל מה לדבר.

מי שצריך לעשות את חשבון הנפש אינו הציבור הנפלא שלנו אלא אתם. מאיפה השנאה היוקדת והלא ברורה שגרמה לכך שכל הערכים שאתם חרטתם על דגליכם- זכויות האדם, הדמוקרטיה, נרמסו ברגל גסה בדרך להריסת מפעל ההתיישבות? איך לא מחיתם? וכמו ששאלו בלי סוף את נציגינו בתקופה שטרם ההתנתקות- מה אתם עשיתם כדי למנוע מלחמת אחים? איפה הייתה האחריות שלכם?

התחושות הן קשות ביותר. אני מרגיש נבגד וזר במדינת ישראל שפעם הרגשתי שהיא מדינתי. הכרזת העצמאות תמיד גרמה לי לדמעות, דגל ישראל לגאווה. השירים שאני אוהב הם שירי ארץ ישראל הישנה והטובה של אריק אינשטיין ודומיו. לא עוד. חשבתי שתחושות אלו יעברו לי עם הזמן, אך הן רק מתעצמות.

דבר אחד מתחדד לי. אתכם צריך להוריד מעמדות הכוח, משלטונכם צריך להשתחרר . איני יודע עדיין איך לעשות זאת (יש לי כבר כמה מחשבות, אך לא זו העת לכותבם), אך בעזרת ה' עוד נמלא משימה זו. אנחנו נמצאים במערכה על אופיה של מדינת ישראל, ואני לא מתכוון להפסיד שוב.

בתפילת "נתנה תוקף" שאנו אומרים בראש השנה וביום כיפור מדובר על אפסיותו של האדם ועל כמה שהוא זמני וחולף בעולם הזה: "כרוח נושבת, כאבק פורח וכחלום יעוף". השנה קיבלנו דוגמא נוראית לדבר זה: שלושים שנה של בניין, של מפעל חיים, נמחו להם בשבוע אחד.

מה שנשאר מהאדם הוא הדברים שהוא עושה ברמה הרוחנית- ישרותו, ערכיו והליכתו לפיהם.

בכך ננוחם. את מה שעשו אנשי גוש קטיף אף אחד לא יוכל לקחת להם כי הם עשו אותו בישרות לאור הערכים האמיתיים שבהם הם מאמינים, תוך מסירות נפש שאין כמוה.

תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.

בברכה ,
אליק גולדברג.