במעשה בראשית אנו מוצאים כמה מקומות בהם ירדה איכות הבריאה ביחס לכוונה הראשונית כביכול. המקום הראשון, כפי שמדייק רש"י בלשון הכתובים, בבריאת העץ, שנאמר שם "תוצא הארץ... עץ פרי עושה פרי למינו" היינו שטעם העץ יהיה כטעם פריו ואילו הארץ שינתה והוציאה "עץ עושה פרי" שרק בפרי יש טעם. דומה לזה מצבו היסודי של האדם בגן עדן טרם חטאו בעץ הדעת, לעומתו על פי פשטי הפסוקים, כתוצאה מהחטא גורש מגן עדן, נוצרה איבה בינו ובין הנחש, על הנחש נגזר כי ילך על גחונו ויאכל עפר, על האישה נגזר צער ההריון והלידה ועל האדם קשיי עיבוד האדמה ובזיעת אפיך תאכל לחם.

העולה מתוך תיאורים אלה וממקומות נוספים שלא פורטו כאן הוא, שכאשר תכנון מגיע לביצוע, בהכרח תהייה ירידה באיכותו. הדבר נגרם כתוצאה מהמפגש עם המציאות והצורך לממש את המתוכנן תוך התמודדות עם מציאות שלעיתים מתנגדת או זקוקה להדרגה בשינויים הנעשים בה.

כך גם בנסותנו לחולל שינויים משמעותיים בחיי היום יום או בהנהגת האומה, תמיד נצטרך להתמודד עם קשיים ובדרך כלל, כתוצאה מהם תרד רמת מימוש התוכניות אל מתחת לתכנון המקורי. קשיים אלה, יתכן שיגרמו לקטני אמונה לשקוע במאמץ להתגבר על הקושי העומד בדרכם ובהמשך ישכחו את מטרתם הראשונית ויעסקו בהתנגחות מתישה ומייאשת עם גורמי הקשיים למיניהם או חלילה ישקעו ביאוש במקרה של כשלון. אולם מי שמצליח להתרומם אל מעל לשגרתיות ולשמור קשר עם מטרתו העיקרית, ידע לא רק להתגבר על הקשיים שבדרכו ולקום ולהתעודד גם אחרי כשלון, בזכות היותו מקושר למטרתו, אלא גם להגיע אל יעדו הנשגב, שהוא מטרת חתירתו.

לעיון במאמר פרשת בראשית משנת תשס"ד – הבריאה המתקדשת content/view/439/140/