שמים וארץ

יש המכריזים במוצאי שמחת תורה "ויעקב הלך לדרכו" (ויצא לב ב) נגמרו ההארות הגדולות, ימי החג , מתחילים את השגרה מ"בראשית". יעקב שכולו "פכים קטנים" (רש"י לב כה) איש הפרטים, הלך לבנות את ביתו את בית ישראל. פרשת בראשית היא ההתחלה האמיתית המעבירה את "אורות" תשרי אל השנה כלה, זו שבת המהווה גשר בין חחודש שמעל לחיים לנחיתה אל השגרה.

בראשית א א: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". הפסוק הראשון בתורה מקפל בתוכו הכל (עפ"י פשט דרש רמז וסוד). נרחיב בנקודה אחת. יסוד העולם בחלוקה לשנים – שמים וארץ. "משפיע" ו"מקבל". יסוד זה מצוי בכל ימות הבריאה כהכנה ליום השישי שבו "ויברא אלוקים את האדם.... זכר ונקבה ברא אותם". כיצד? פרק ב: "ויקח אחת מצלעותיו", כשצלע משמש גם למילה צד, כמו שאומרים "צלע ההר" (שפתי חכמים). לאיש היו שני צדדים, זכרי ונקבי. הפריד הקב"ה את הצד הנקבי מתוכו ויצר אישה. מאז יחפש האיש אחר אבדתו. והאישה, הצלע האבודה, תחפש להשתייך חזרה אל האיש שלה. באיש נותר רושם מהנשיות שהיתה חלק ממנו, ובאשה נותרו אנרגיות זכריות. אלו כוחות הכרחיים שבזכותם יתכן החיבור בחזרה.

לאורך הדורות היו שלושה שלבים במאמצי האישה להכרה ולערך. (אור שבעת הימים , דניאל שליט)

א. חתירה לשויון, (בנות צלפחד).
ב. הכרה בייחוד הנשי, (חוה, האמהות), מתאפיין כיום בלימודי האישה, תרבות נשים ועוד.
ג. העדר כל חלוקה מתוך דחיית כל הגדרה שהיא, (קרח ועדתו).

הדחיפה אל טשטוש מהויות נובעת מהעדר אמונה בנשמה האלוקית, המתחלקת לגברית ונשית שיחד מהווים מכלול ושלמות. מי שעבורו הגוף הנו אוסף כרומוזומים ותאים, חומר ותו לא, אין עבורו מהויות. הכל ניתן לחילופין ולהמרה. אך גם הוא יהיה חייב להודות שכדי ליצור חיים, לעולם יהיה צורך לחזור לתבנית המקורית – שמים וארץ, כשהשמים הם היסוד הזכרי המפרה, והארץ היסוד הנקבי המופרית בונה ומגדלת.

נשים יכולות לעשות הכל, אגרוף, פוליטיקה, לוחמות קרביות, מדע, ללמוד גמרא, הכל, להיות השגיות ולהצליח. אבל איבדנו את יכולתה המיוחדת להיות "סתם" אישה המצפה לבעלה, ואמא בבית עם ילדים. אישה לוחמנית מאבדת מכוחה ליצור אוירה, למלא ברוך ובנועם, להעניק ביטחון. העולם נהיה קודר ואטום. איבדנו נהרות שופעים הנצרכים כל כך – איבדנו אישה.

ולחילופין, איש המתלבש, מדבר ומתנהג כאישה, מאבד מכוחו הגברי, כח היוצר, הדוחף קדימה,

כח השואף להוביל - הפסדנו גבר.

איננו רוצים להצר צעדים. שלמה המלך ב"אשת חיל" שבסוף ספר משלי, מהלל את האשת החיל אשר "ממרחק תביא לחמה", ממרחקים. היא בהחלט יוצאת, כשמה אשת "חיל" כלומר צבא. צבא מלשון "יוצא ובא". כיצד גישרה ושמרה על מהותה הנשית? על כך במאמרים הבאים. רק נוסיף שבסיום ה"אשת חיל" המושר בכל ליל שבת על ידי האיש, הוא מדגיש את החשוב מכל לקן המשפחתי כולו "קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה".