האתגר החשוב מכל הוא מתן קריאת כיוון ברורה ומסודרת לציבור האמוני. הציבור הזה, שהוא היחיד המסוגל להציע הנהגה ראויה לעמנו בשעה הרת גורל זו, נמצא עכשיו בנקודת שפל, לאחר שחלק מהנחות היסוד שלו התרסקו בשנה שעברה (עיין במאמר אם חפצי חיים אנו: http://he.manhigut.org/content/view/1873). הציבור הכתום נחל מפלה קשה, ועל אף שטווח הזמן שחלף עודנו קצר, ניתן לזהות אצלו מסקנה חיובית וברורה אחת, ושתי מגמות שליליות, ההולכות ומתפתחות. ברור לכתומים שעליהם להנהיג. מסקנה חיובית זו באה לידי ביטוי כמעט בכל התבטאות פומבית – גם של בעלי הפלוגתא הגדולים ביותר. אך את הדרך למימוש המסקנה הזו מצליח הציבור הכתום לאבד בין שתי צורות של בריחה מן המציאות. גישה אחת בורחת מן המציאות לכיוון של פרגמטיות חסרת חזון. גישה זו רואה בפתרונות טקטיים פוליטיים (איחוד לאומי מס' ...) את חזות הכל. גישה זו מחפשת את הפתרון בהתכנסות סביב מדורת השבט ומתעלמת מן המציאות הפוליטית. כל שגישה זו מציעה הוא סיכוי (אולי) לתוספת מנדטים חסרת משמעות. בחצי פה מסבירים הפוליטיקאים בימין שאיחוד כזה יהפוך לליכוד החדש הגישה האחרת – בורחת אף היא מן המציאות, אלא שהיא עושה זאת לכיוון ההפוך. על פי גישה זו עלינו להתנתק ככל שניתן מן המדינה ומוסדותיה, להקיף עצמנו בגדר הפרדה,להקים מוסדות נפרדים (כמו בגישה החרדית) ולהמתין עד שמסביב הכל יתמוטט, והישראלים כבר יפנו אלינו על מנת שננהיגם. שתי הגישות מתחמקות מהתמודדות עם המציאות – אחת לכיוון של פרגמטיות כביכול, והשניה לכיוון של חזון חסר, שאין לו פוטנציאל חיבור ממשי להנהגת ישראל.
מנהיגות יהודית מוצאת עצמה מותקפת משני הכיוונים הללו, כשלמעשה היא היחידה בשוק הרעיונות, המציעה גישה כוללת, המשלבת חזון ופרגמטיזם פוליטי, כאחד.
האתגר הגדול של מנהיגות יהודית לשנת תשס"ו הוא, אם כן, בירור דרכו של הציבור הכתום להנהגת ישראל ופריצה לתודעת מעגלים מתרחבים והולכים סביבו, כמוקד הנהגה אלטרנטיבי.
איך ממשים את האתגר
ברור שהתחמושת המיידית שלנו כדי לממש את האתגר הזה, הינן המילים הנאמרות והנכתבות. בשנת תשס"ו נראה הרבה מפגשים, כנסים, גיליונות "לכתחילה", "המצודה", אינטרנט מפותח, (כולל אולי שידורי רדיו אינטרנטי), ואף ספר חדש של משה פייגלין עתיד בע"ה לראות אור כבר בתחילת השנה.
אך הלבבות נמשכים אחר המעשים (לשון רבנו בחיי) ולא רק אחר הדברים. ההתמודדות המעשית על הנהגת מפלגת השלטון והמדינה, היא היא המכשיר באמצעותו ניתן לפתח בתודעת הציבור האמוני (ומעגלים מתרחבים והולכים סביבו), את האלטרנטיבה האמונית להנהגה.
אפשר לומר שהעולם הפוליטי הוא הקרקע עליה אנו צועדים, בעוד הרעיונות הם הנותנים לנו את הכיוון. הגישות הפוסלות את מנהיגות יהודית מתחפרות בקרקע הפוליטית ללא כיוון, או ממריאות אל רעיונות ללא קרקע ממשית, עליה ניתן להתקדם למימושם.
השעון הפוליטי אומר שבתשס"ו יהיו בחירות. קודם לבחירות הכלליות, יהיו פריימירס לראשות הליכוד, ואנו כמובן מתמודדים.
האם ננצח?
איננו בונים על ניסים, וכנראה שניצחון עדיין לא נראה בתשס"ו. אך מהתמודדות להתמודדות גדלה והולכת התודעה האמונית. האתגר שהצבנו לעצמנו בהתמודדות הקרובה הינו תוצאה דו ספרתית, תוצאה אסטרטגית שלא ניתן להתעלם ממנה. אם נעמוד באתגר הזה, תהפוך האלטרנטיבה האמונית למוקד מוכר וידוע בתודעת הישראלים. לא יהיה זה מוקד מחוץ למרחב השלטון, אלא מוקד הנהגה אלטרנטיבי בתוך מפלגת השלטון הישראלית. לא יהיה זה רעיון היולי (על הרי יש"ע), חסר כלים להגשמה במציאות, אלא רעיון המתקדם על פי שפת המציאות המוכרת לכל ישראלי.
העשירון הנאור לא ייתן
החולקים על דרכה של מנהיגות יהודית, טוענים שאם תתחיל מנהיגות יהודית להגשים את מטרותיה, ימצא העשירון הנאור את הדרך לנטרל אותה. אין ספק שיש בטענה מידה רבה של צדק. מדינת ישראל היא הדיקטטורה המתוחכמת ביותר בעולם. במצבים קיצוניים – כמו לקראת ביצוע פוגרום רגיש ונחוש באוכלוסייה פוליטית יריבה, חושפת הדיקטטורה הזו את פרצופה במלוא כיעורו. או אז בא לידי ביטוי הפרצוף האמיתי של אבירי הדמוקרטיה והצדק במערכות המשפט,הביטחון, החינוך וכדומה. מערכות התקשורת והתרבות חשופות ממילא. נוח לרודנות הנאורה לתת למשחק הדמוקרטי להתקיים, כביכול, עד גבול סיכון אדנותה. אולם, כפי שנחשף בהתנתקות, מרגע שמחליט העשירון הנאור לחשוף את ציפורניו מוסרת המסכה הדמוקרטית וכל המערכות האמורות, כביכול, להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה, מתבררות ככלב התקיפה של הרודנות הנאורה. ברור שרודנות העשירון הנאור לא תיתן למנהיגות יהודית לקלקל לה את החגיגה וסביר להניח שהיא כבר תמצא דרך כלשהי לנטרל, בשלב זה או אחר, את מנהיגות יהודית. אולם כאן חשוב להבין נקודת עומק, שמהווה ציר מרכזי בכל תהליך ההתקדמות שלנו. הפוליטיקה עבורנו היא שפה – לא משחק אמיתי. אנו מבינים את מה שהעשירון הנאור מצליח להסתיר מרוב רובם של הישראלים. אנו מבינים שלמעשה אין בישראל פוליטיקה כיוון שאין בה דמוקרטיה. (עיין במאמר דמוקרטית משום שהיא יהודית: http://he.manhigut.org/content/view/770)
ובכן מדוע אנו שם?! אנו שם משום שזו השפה שהישראלי מבין. חשוב להבין – המאבק אינו על הישגים פוליטיים (למרות שמנהיגות יהודית צברה כאלה) המאבק הוא על התודעה הישראלית. המגרש הפוליטי העכשווי אכן נשלט לחלוטין על ידי הרודנות הנאורה. אולם אנו יכולים להתקדם בו ולפתח באמצעותו תודעה חדשה. כשתתפתח תודעה זו בקרב מעגלים רחבים דיים עשויה להיווצר מסה קריטית, אשר בדומה למהפכות הקטיפה בגוש המזרחי, תביא בע"ה לנפילת הרודנות הקיימת, והחלפתה במשטר חירות יהודי.
ההמונים הכתומים שצבאו על בניין הפרלמנט באוקריינה, לא עשו זאת בשם רעיונות סתמיים. הם עשו זאת בעקבות מנהיגות שהובילה רעיונות במגרש הפוליטי (המציאותי), מנהיגות שפיתחה אצלם תודעה חדשה ונוטרלו על ידי רודנות מושחתת. לעומת הכתומים האוקראינים, ניסו הכתומים שלנו לנצח עם רעיונות בלבד (אהבה, פנים אל פנים וכדומה).
אין מה לעשות – עלינו להתמודד על פי כללי המציאות הפוליטית על מגרש ההנהגה הלאומית. בד בבד עלינו לזכור מול מי אנו עומדים ולהבין כי איש לא יפרוש בפנינו שטיח אדום סתם כך כי ניצחנו בבחירות...
דוגמה
דוגמה מעניינת להתנהלות העשירון הנאור, קיבלנו במהלך החג.
רבים מתומכי מנהיגות יהודית בחו"ל, בוחרים לעשות את החג בישראל. החלטנו לנצל את ההזדמנות ולערוך מפגש בין תומכינו שמעבר לים, לבין פעילים שונים מקרב מנהיגות יהודית בארץ. כמו כן רצינו לחשוף תורמים פוטנציאליים לרעיונות של מנהיגות, ולהרחיב את מעגלי התמיכה. אחד התורמים החשובים שלנו, לקח על עצמו את ארגון המפגש, ושכר אולם כנסים במלון "מצודת דוד" בירושלים. מדובר במלון יוקרתי ושכירת האולם עלתה ממון רב. החוזה נערך ונחתם כדת וכדין, הזמנות יצאו אל כל תומכינו וכן אל מעגלי תורמים פוטנציאליים שונים, שמואל סקט (איש גיוס הכספים של מנהיגות יהודית) הגיע במיוחד לארץ לצורך האירוע, והכל נראה בסדר. ואז הגיע ההפתעה. בהודעה טלפונית תמוהה, הודיעה לנו הנהלת המלון כי העסקה מבוטלת. "והרי יש בידי חוזה חתום?" – הקשה מזמין האולם. סדרה ארוכה של תירוצים חסרי משמעות הבהירה מעל לכל ספק. מישהו לחץ מספיק "מלמעלה", בכדי שמלון יתקפל, יוותר על עשרות אלפי דולרים של הכנסה, יחשוף עצמו לתביעה משפטית גדולה - וכל זאת בכדי למנוע את קיומו של אירוע סגור ובלתי מתוקשר של מנהיגות יהודית.
מובן שצמצמנו את הנזק כמיטב יכולתנו והעברנו את האירוע למקום אחר, אולם מי שצריך היה רמז קל לכך שאת מנהיגות יהודית לוקחים ברצינות, ומה הדרכים ה"חוקיות והדמוקרטיות" להתמודדות עמה, קיבל את הרמז הזה במהלך החג.
·מי צילם את התמונה הזו?(לחץ כאן) – משה פייגלין מבקש לעשות בה שימוש בספרו החדש ואינו יודע את זהות הצלם. מי שיודע נא להודיע בטלפון – 09-7929046 או באי מייל
