המים הזידונים של המבול רומזים לקשיי פרנסה. אלו הם דאגות הפרנסה השוטפים את כל מהות האדם (תורה אור פר' נח).
מתוך מדרש תנחומא לפר' קדושים:
אדריאנוס המלך עם גיסותיו, היה בדרכו להלחם. בדרכו מצא זקן נוטע תאנים. שאלו אדריאנוס: "בן כמה אתה?" ענה "בן מאה". שאלו: "ואתה טורח ונוטע? וכי תאכל?" ענה הזקן: "אני נוטע ואם אזכה אוכל, ואם לאו – יאכלו בני".. כעבור שלוש שנים חזר אדריאנוס באותה דרך, ופגש בזקן. נטל הזקן סלסלה ומילא בביכורי תאנים יפות. הגיש לאדריאנוס ואמר: "זיכני המקום לאכול מפרות נטיעותי". נטל אדריאנוס את הסלסלה והחזירה לזקן כשהיא מלאה בזהובים. בא הזקן שיבח וסיפר כל אותו המעשה לאשתו ולבניו.
ראתה השכנה ואמרה לבעלה: "בני אדם הולכים והקב"ה מזמן להם טובה ואתה יושב בבית באפלה? טול סל גדול מלא אותו כל מיני מגדים, תפוחים, תאנים ושאר פרות יפים, לך כבד את אדריאנוס בהם, שמא ימלא לך זהובים כמו שעשה לזקן?!" שמע לאשתו. הורה המלך להשליך הסל על פניו, עשו כן עד שנפחו פניו ועיניו.
האחד זקן, והשני בשיא עוצמתו. הוא מתפרץ נלחם, מפגין כח עם גיסותיו, בכל הדרו. האני הכובש במרכז. בעולמו אין מקום לאחר, לילדים לזקנים. הכל מיד מוחשי ועוצמתי. לעומתו הזקו, חלש יותר, איש במקומו, נוטע. אדריאנוס שהכחיד במרד כמעט את כל הישוב, מתעורר מהמפגש הקיצוני. הזקן "הזיז" לקיסר, השליט על מרחבי עולם, משהו בפנים. המפגש עם הפנימי והפשוט כל כך, הצליח לחדור את השריון המוצק והמחוספס של אדריאנוס. הזקן כולו בפעולה עתידית. הוא מוכן לעמול ולטפח כדי שתהיה השרשה הלוקחת זמן, כשהתוצאות אינן תלויות בו. "אם אזכה... ואולי יזכו בני". יש לו את אורך החיים ואת רוחב המבט. הוא אינו חייב בתוצאות מיד. והנה דווקא הזקן "התקדם בחיים" בעוד אדריאנוס נשאר במקום. הזקן שותף ליצירה חדשה, לסלסלה מלאה.
הזקן היה בעשיה קבועה ומתמדת, כי היה בנתינה – ללא תמורה. סוד כוחו בקבלת מגבלותיו מאת הבורא וברצונו להעניק. ה"אני" שלו רחב ומלא ענווה, ואדריאנוס הצדיע לו בדרכו שלו, במתן זהובים.
השכנה, מביטה במתרחש, מתכווץ ליבה, כי אצלה אין תהליך, הם יושבים באפלה. אצלם רק אכזבה מהעדר תוצאות. מיד דרשה מבעלה: צא! תיזום! תהיה גבר! אנחנו תקועים כי אתה לא רץ! היא לא היתה מוכנה לכבוש עצמה לתוך התהליך, רצתה תוצאות עכשיו! "מהר... הרבה... וכל מיני..." כדי לחפות על שטחיות חייהם. ביתה נבנה "מבחוץ" ולא "מבפנים". יתכן שלשכנה לא חסר כל טוב, אך היא ניזונה מהשואות חיצוניות. ולכן לא זכתה להנות, להתמלא בנחת ולהודות, ולבסוף מילאה סלה בעגמת נפש.
אז מיהו העשיר? יש כמה דעות בחז"ל, נצטט שנים:
"בן זומא אומר: איזהו העשיר? השמח בחלקו (פרקי אבות ד)
"איזהו עשיר? רבי עקיבא אומר כל שיש לו אישה נאה במעשים" (שבת כה).
