לפרשת לך לך – חוק ומוסר במצרים העתיקה

לק"י 

בפרשתנו מופיעה ירידתו של אברם מצרימה, בלחץ הרעב בארץ כנען, אליה הגיע לפי הציווי האלוקי: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". בהתקרב אברם וכל אשר לו מצרימה, הוא אומר לשרי, אשתו, "הנה נא ידעתי כי אישה יפת מראה את. והיה כי יראו אותך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אותי ואותך יחיו. אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך" ובהמשך, בהגיעם מצרימה, נלקחת שרי לפרעה ולאחר שבאים נגעים על פרעה וביתו, היא מוחזרת לאברם והוא מתבקש לצאת ממצרים. מה משמעותו של סיפור זה לימינו?

היחס הראוי לכל אדם, שכאשר אין הוא מפר ערכים או חוקים, אין נוגעים בו לרעה וכל דבר שיעשה בו דורש הסכמה מוקדמת שלו. במצרים, כאשר אברם מגיע אליה אין הדברים נהוגים כך, שם חוק הוא חוק! והמחוקק הוא הפרעון התורן. לכן, כבוא אברם מצרימה, שרי פרעה האמונים על חוקי אדונם מהללים אותה ואחרי כן היא נלקחת לבית פרעה, כחוק. אלא שהדברים אינם ראויים למוסר האנושי, מסיבה זו נאלץ פרעה להחזיר את שרה לאברם, זו גם הסיבה להתגוננותו של אברם הנאלץ לרדת מצרימה מפני הרעב, אבל מגן על חייו מהמצרים שטופי הזימה, בסיפור על אשתו כאילו אחותו היא.

הנה לפנינו דוגמה קטנה למנהגי האנשים בזמן העתיק ולהתמודדותו של המיעוט הנאמן לצלם אנוש שבקרבו וממשיך לשמור על ערכיו בסביבה בלתי מוסרית. מי הם אותם שומרי חוק המהללים את שרי אל פרעה? האם היו הם במעגל ראשון או במעגל אחרון, לפני הכניסה למצרים? היכן הייתה נקודת הביקורת בה עבר אברהם העברי בכיסופים או שמא ברפיח? כך או כך רישומם של המצייתים לחוקי פרעה אינו ניכר בהיסטוריה. אבל נאמני המוסר האנושי כאברהם אבינו הציבו רף ערכי למין האנושי המאיר עד ימינו ולעולם.

לעיון במאמר פרשת לך לך משנת תשס"ה – תרבות בירושת הארץ