|
לק"י אחד הנושאים המופיעים בפרשה הוא אנשי סדום ומעלליהם. הרבה דרשות נאמרו על אופני עיוות הדין שנהגו בסדום, בפרק חלק ממסכת סנהדרין מסופר על כמה תקנות שעל פיהן דנו בסדום: ארבעה דיינים היו בסדום שקראי ושקרוראי, זייפי ומצלי דינא, מי שהכה את אשת חברו והפילה היו אומרים לבעלה תנה לו כדי שיעברה לך. מי שקטע אוזן של חמור של חברו היו אומרים תנהו לו עד שתצמח האוזן. מי שפצעו חברו אמרו לו לפצוע תן לו שכרו שהקיז לך דם. (הקזת דם נחשבה לבריאה בימי קדם)
פעם אחת הזדמן לשם אליעזר עבד אברהם, פצעוהו ובא לפני הדיין, אמר לו שלם לו שכרו על שהקיז לך דם, נטל אליעזר אבן ופצע את הדיין, אמר לו שכר שיש לי בידך כעת תנהו לזה (שפצעני) וממוני במקומו עומד. כך אפשר עוד להאריך ולספר על ממדי עיוות הדין בסדום. המשותף לדינים המעוותים שבמדרש זה הוא טשטוש ההבדל בין צדק טבעי לרשע, בין מותר לאסור, העולה מעודף התפלפלות בתוצאות המכה או המעשה שאדם עושה. נראה שזה היה מצבה של סדום ערב הפיכתה וזה גרם לה שתיהפך, שכן בלי קוו ברור המפריד בין אמת לשקר אי אפשר לקיים חיים נורמאליים עלי אדמות. דומה שבעידן המודרני אנחנו הולכים ומתדרדרים למציאות ערכית סדומית. המבחן להצדקת מעשים שאנו עושים, במיוחד אלה שיש להם משמעות לאומית, איננו ערכי או מוסרי עוד, אלא האופן בו יוצגו או ניתן יהיה להציגם לכלל הציבור, באמצעות תקשורת ההמונים בתמונות או בכתבות שונות או משונות. אם רוצים אנחנו לחיות בחברה בה הצדק יוביל את קבלת ההחלטות חובה עלינו ללמוד היטב את פרשת סדום והגורמים להפיכתה ולפתח מערכת ערכים מנחה למדינה ולפרט בה יש מותר ואסור ובה מנסים לעשות צדק ובורחים מהרשע. למאמר פרשת וירא משנת תשס"ה – העקידה ומשמעותה לימינו
http://he.manhigut.org/content / view/965/140/ למאמר פרשת וירא משנת תשס"ד – הנבואה מנהיגת המציאות
http://he. m anhigut.org/content/view/466/100/
|
