|
עשרת הדיברות החברתיות של החברה היהודית המודרנית תגובה לדברי אליצור סגל כאן
http://he.manhigut.org/content/view/1988/140 / ולשנים עשר הדברות הכלליות כאן
http://he.manhigut.org/content/view/684/153 /
א. בטח ב-ה' יתברך שהוא זן ומפרנס - פתח כלכלה המיוסדת על פילנתרופיה ואלטרואיזם. ב. פתח מערכת חינוך שתחנך לערכים אלה-פילנתרופיה ואלטרואיזם . רק אחר כך למצליחנות והישגיות. גם אם קשה, גם אם חששותיך כבדים, לא תירתע מלנסות ולחתור לכך בכל כוחך- בה' אלוקיך תידבק. ג. חתור בכל כוחך לשוויון מוחלט בנושא סל התרופות - לא תדחה נפש מפני נפש, לא תיתן תרופות איכותיות לעשירים בלבד. את ה' אלוקיך תירא, שחיי כולם שווים לפניו. ד. בנה דיור ציבורי במחיר השווה לכל נפש לא משכנתאות המשעבדות את ההמונים ומעשירות את החלקלקים. תן אפשרות לחיות בכבוד. למפונק ולשחצן אשר אינו מעוניין בדיור ציבורי, לא תיתן משכנתא אשר תנאי ההחזר שלה עולים על עשרים אחוז מהכנסותיו. לא תעשוק, לא תשעבד ולא תזרוק מביתם משפחות שלמות שלא עומדות בנטל תשלומי המשכנתא המופרכים. פן יחרה ה' אלוקיך בך, ועשה לך 'מידה כנגד מידה', וגירשך, לא רק מחבל קטיף. אף מבקעת הירדן ורמת הגולן לא יחסוך ה' אלוקיך שבטו. ה. אסור באיסור חמור את הפורנוגרפיה, מצעדי התועבה, משפחות חד מיניות והפלות . רדוף את כל המפיצים חומרים אלו, עד חורמה. חסום את אתרי האינטרנט המנסים לקדם 'שדים ורוחות' אלה והשלך לכלא לשנים רבות את מפעיליהם. ללא רחמים, ללא משוא פנים. ו. הילחם עד חורמה בסחר בבני אדם - חברות כוח אדם, קבלני עובדים זרים ומבריחי זונות חד הם- אנשים המנסים להבנות מהרס של אנשים אחרים. ז. לא תפריט נכסים ציבוריים כגון אלעל, שדות התעופה, מפעלי ים המלח, הנמלים, רכבת ישראל, כביש חוצה ישראל ועוד- לא תרכז את משאבי החברה היקרים, פרי עמל, זיעה ודמעות של דורות, בידי קבוצה קטנה של אנשים אגרסיביים ערמומיים וחלקלקי לשון. לא תמכור את נשמתך לשטן ולא תלך שבי אחרי סיסמאות 'הנוצץ והטלנובלה'. ח. לא תעסיק עובדי קבלן - לא תשעבד אף אדם. לא תיצור שנאה וניכור בחברה, הפחת מתחים והעמק את הערבות ההדדית. תן לעבוד בכבוד. הלחם בעוני ולא בעניים, באבטלה ולא במובטלים. חנך לעבודה וליצירתיות ולא לעבדות, "כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים". ט. שכר המינימום הוא הונאה בזויה ותועבה . קבע שכר מקסימום . לא תתן לעובד הבכיר ביותר להשתכר יותר מפי עשר מהעובד הזוטר ביותר, בחברות הציבוריות הנסחרות בבורסה, קל וחומר במגזר הציבורי. דרוש שקיפות מלאה, לא רק של הדוחות הכספיים השוטפים, של החברות הציבוריות, אלא גם ובעיקר לתלושי השכר שלהם. י. התייחס בחשדנות לאנשי ההון - רובם אנשים ערמומיים ואגרסיביים. לא תירא, לא תחניף להם ולא תבוש מהם. תן להם מה שמגיע להם. לא יותר וגם לא פחות. אם תעשה את כל הדיברות האלה. ושב חרון ה' ממך ומנחלתך. ושב והרבך. ושש עליך לטובה ולא לרעה והיית רק שמח. ואם לא תאבה לשמוע בקול ה' אלוקיך לדברות האלה, ושלח עליך קללות נוראות, שדים ורוחות. את שרון ואת עמרי שרון, את ביבי ואת שטרית, את אולמרט וסילבן בלון (אל תשנה את 'בלון' ל 'שלום'. בבקשה.) והיה אם עדיין לא תאבה לשמוע בקול ה' אלוקיך לכל הדברות האלה לאמור "לכו לעבוד עצלנים נצלנים וטפילים", "זה לא יעיל ולא תחרותי", "צריך לפתוח את השוק ולהגדיל את התפוקה", "דוח בייסקי" ושאר ירקות. והלכת עימי בקרי. אף אני אלך עימך בחמת קרי. ושלחתי עליך עוד קללות ושדים נוראים מאלה: את שמעון פרס ואת יולי תמיר, את עמי איילון ואת זהבה גלאון. ופינו עוד ועוד ישובים ולא יחוסו עליך. אף מרמת הגולן ובקעת הירדן לא יחסוך ה' אלוקיך שבטו. יען כי את אמריקה הקפיטליסטית והנוצצת אהבת ואת תורתי שנאת. ואם גם לאחר כל זאת לא תשמע בקול ה' אלוקיך לדברות האלה, והתברכת בלבבך לאמור: "לא ולא. כי על כי לא יצאתי מספיק להפגנות, לא חסמתי מספיק כבישים, לא התפקדתי לליכוד ולא סירבתי פקודה-בשל אלה קראוני הרעות הנוראות האלו". אז ישלח ה' בך את כל מגפותיו, אויבים מבית ומחוץ. את הימניים ואת השמאלנים, את אמריקה ואת אירופה, את הערבים ואת המוסלמים. עד הקימו את כול הדברות האלה ויותר מאלה. ------------------------------------------------------------------------ כמה הערות בשולי הדברים מאת הרב אליצור סגל
עורך אתר מנהיגות יהודית לצערי דומני שנקודה מרכזית לא נקלטה – מדינה איננה קהילה והקהילה איננה מדינה. מה שמותר לקהילה לעשות אסור למדינה לעשות. הסיבה לכך היא שקהילה היא מסגרת של חברות רצונית. אדם שאינו רוצה לשלם מיסים ברמה שהקהילה דורשת ואינו מרוצה מרמת השרותים שהיא מספקת. יכול להקים קהילה אחרת או לעבור דירה. על כן תשלום המיסים הוא מוצדק. לעומת זאת המדינה לוקחת בכוח את כספו של האזרח בניגוד לרצונו לכן מותר לה להשתמש בו רק עבור שרותים החוזרים כך או אחרת לאזרחים. למשל שרותי ההגנה שהיא נותנת בצורת הצבא והמשטרה. לא רק לאדם פרטי אסור לגזול – גם למדינה אסור לגזול.
ומכאן להערות נקודתיות – הדיברה הראשונה כאן היא כלכלה המיוסדת על תרומות ועזרה ההדדית. אני מסכים בהחלט, וגם משתדל לבצע זאת כפרט ובקהילה. אבל זו אינה יכולה להיות עמדת המדינה כמנגנון. איך תפותח כלכלה כזו? על ידי הקמת מחנות עבודה שבהם יעבדו האזרחים ללא תמורה עבור מי שהמדינה חפצה ביקרו? ומי קובע כמה עזרה הדדית וכמה תרומות צריך לתת? המדינה צריכה למשוך את ידיה מדברים כאלו. הדיברה השניה כאן - פתח מערכת חינוך המבוססת על כך. ומי שאינו חושב כך מה יעשה לו? ומה גבול האלטרואיזם הדרוש? ומי שגבול האלטרואיזם שלו שונה מהגבול של הפקיד מה יעשה לו? ובכלל איזה שיעור רכוש מותר לקחת בכוח מאדם שבעיניו מצויינות והצלחה כן חשובים? האם מותר לקחת ממנו תשעים אחוז מעמל כפיו? או שמא שמונים אחוז יספיקו? או אולי רק שבעים אחוז שזה בערך המצב היום? בעצם למה לא לקחת ממנו מאה אחוז מעמלו? הדרך הנכונה והמוסרית היא מה שמציע מילטון פרדימן, שכבר אמרתי שזו פסיקתו של אדמו"ר הזקן בהלכות תלמוד תורה – לכל ילד תוקצה יחידת מימון וההורים הם שיחליטו לאיזה מוסד לשלוח את ילדם. הם שיקבעו את רמת החינוך לעזרה הדדית או לכל ערך אחר שלדעתם הוא חשוב שאליו יחנכו במוסד שבו הם בוחרים. הנסיון לחנך את ילדי חבריך בנגוד לרצון הוריהם הוא בלתי מוסרי, ומעבר לזה הוא לא יצליח, אבל בהחלט יגרום למלחמת אזרחים תמידית שממילא מתחוללת כל הזמן בתוכנו ומכלה אנרגיות עצומות לשוא. הדיברה השלישית סל התרופות. כיצד מעלה הכותב בדעתו שניתן למנוע מהעשירים לקנות תרופות בכספם? ובכלל מאין החוצפה למנוע מאדם להשתמש בכספו כדי להציל את חיי עצמו או חיי קרוביו? מיסוי רצחני שאינו משאיר לאדם כסף פנוי שבו יוכל לקנות תרופות הוא גזל, ובמקרה הזה אפילו רצח, לכל דבר וענין. הדרך הנכונה היא כמו בחינוך לעיל - מס בריאות שממנו מקבל כל אזרח יחידת מימון שווה ובוחר לו מוסד רפואי הנותן ביטוח לפי מה שהוא עצמו מעריך כנחוץ לו. כדאי להזכיר שההלכה היא שאסור לאדם להציל את עצמו בממון חברו. כלומר גם אם הוא ימות כתוצאה מכך אסור לו לגעת בממון חברו בלי רשות חברו ואפילו בדעתו לשלם אחר כך על לקיחה זאת. אין הבדל אם אדם גוזל במישרים או מפעיל את המדינה כדי שהיא תקח את כספי חברו על אפו ועל חמתו ותעבירים אליו לאותה מטרה. דיברה רביעית דיור ציבורי. נו באמת כבר היינו בסרט הזה. תרגום אונקלוס של דיברה זו הוא – אם תאכל חזיר ביום הכיפורים אז תקבל דירה חינם. לעומת זאת אם תשמור שבת מקומך במזבלת חיריה, וגם זה רק במקרה הטוב. הדרך לדיור זול היא שהמדינה תבטל לחלוטין את כל המיסים על ענף הבניה ותפשט את תהליכי הרישוי כך שמחיר הבניה יוזל והאזרחים יוכלו לבנות את ביתם לבד אם ירצו בכך בלי להזדקק לחסדי מערכת מסובכת של עורכי דין מהנדסים רשיונות ואגרות ובמיוחד בלי טובות מכל מיני פקידים בעלי שיקולים פוליטיים ו"מעכרים" שונים ומשונים. דיברה ה' ו' נכונות אבל גם בזה מעורבות יתר של המדינה תהיה לרועץ. אם לא תהיה דרישה לזנות לא תהיה זנות. השיטור הוא רק אלמנט שולי בענין. דיברה שביעית ההפרטה. דוקא ההפרטה מעבירה את הנכסים שנצברו בעמל דורות לידי הציבור. מצב שבו הנכסים בידי המדינה משמעותו המעשית היא שקבוצה קטנה של בריונים עושה ברכוש הציבור מה שברצונם בלי שהאזרחים יכולים להתנגד לכך. הפרטה גם פותרת את הבעיה של דברה ט'. אם אין חברות ממשלתיות הרי גם אין צורך להגביל את שכר המנכ"ל. דיברה ט' טובה למנגנון הממשלתי שבו באמת יש לקבוע מגבלות שכר קשוחות. לעומת זאת אין התיחסות כאן לשכר המינימום כרף ריצפה. וזו גישה נכונה. שכר המינימום צריך להיקבע על ידי על ידי כוחות השוק בענף הממשלה צריכה להתערב רק כפי שמתואר בדברה ח' – למנוע הפרת החוק ועקיפתו בכל מיני תעלולים ולכפות על המעסיק לעמוד בהסכמים עם העובדים שמהם הוא מנסה להתנער לעיתם קרובות. דיברה י' חסרת משמעות – המדינה צריכה להתיחס בחשדנות לכל אזרח באותה מידה. בריונות של האיגודים המקצועיים אינה פחותה מבריונות אנשי ההון ואף עולה עליה. ניסוח אחר יכול להיות - התיחס בחשדנות לאנשים המדברים גבוהה גבוהה על צדק סוציאלי תוך שהם שולחים יד ארוכה חלקלקה ודביקה לארנקך. על זה נאמר: הדרך לגהינום רצופה כונות (שאומרים שהן ) טובות. הדרך לגן עדן רצופה כונות (שאומרים שהן) רעות.
לסיכום צדק משמעו שאדם מחליט בעצמו כיצד הוא נוהג בכספו. הפעלת המדינה על ידי קבוצת אזרחים כדי לגזול קבוצת אזרחים אחרת היא חוסר צדק. לעומת זאת במסגרת הקהילה והשלטון המקומי יש מקום לעזרה ההדדית כפויה ולרכוש משותף משום שהקהילה היא גוף שההשתיכות אליו רצונית.
לצערי הרב לא מצאתי במאמר התיחסות לנושא אקוטי והוא - שהמדינה נוהגת כשגרה לעשוק את כל מי שבא איתה במגע – אינה משלמת חוזים, אינה משלמת משכורות, ועוברת על החוק בסיטונות. כשזה המצב הרעיון לתת למדינה עוד יותר תפקידים וכוח ישבש את חיינו עוד יותר.
|
