|
במורשתון (עלון מקומי בישוב קהילתי דתי) האחרון ראינו שיא חדש בתחתית אליה יש בציבור סרוגי הכיפה מי שמוכן להגיע. הפוגרום, שלביצועו שלח שרון את מירב מוסדות השלטון, יכול היה להתבצע בכזו הצלחה רק באלה, שמסוגלים לרקוד עם המחריבים הרגישים והנחושים ולהמשיך לשפוך את דמם וכוחם למען המערכת, שבגדה בהם בכזו שפלות ורבות כבר נכתב על כך. אבל, בשביל לקבל איזו התייחסות או איזו לגיטימציה שאנו נפנה אל נציגי או חסידי מחוללי החורבן הזה?! לזה לא הגיעו אפילו הרבנים הממלכתיים ודומיהם, שהובילו את הציבור הנפלא של אוהבי הארץ, כצאן לגירוש.
כדי להבין את הדחף לקבל מאמרים משכנינו השוחקים למשבתנו צריך להבין את מעמדו החברתי/נפשי של הציוני דתי הממוצע. הוא תמיד ישדל בכל מאודו להיות ביחידה הקרבית ביותר בצבא, להקים התיישבות בצורה המוצלחת ביותר, להיות הציוני ביותר וכן הלאה וכן הלאה, תמיד אנחנו נשתדל להוכיח, כי גם לנו יש זכות להיות לגיטימיים בארץ או יותר נכון במדינה הזאת. את כל אלה נעשה מתוך תחושה שהם, שותפיהם וסייעניהם של הקוזאקים, שקמו עלינו בגוש קטיף ובשומרון הנם אדוני הארץ ולנו יש זכות לפעול כאורכו של החבל, שהם ישחררו לנו גם אם נמשוך אותו לפנים ונהייה כחלוץ לפני המחנה. זו היא גם עילת העומק לפניה לקבלת מאמרים למורשתון משכנינו תושבי משגב השמאלנים. בחורבן האחרון שחווינו, המערכת השלטונית הישראלית ירקה בפרצופנו ובאחת התריעה בפנינו "אינכם רלוונטים עוד". גם לזכויות אדם בסיסיות ביותר אינכם זכאים. הפרות החולבות של עצמונה זכאיות ליותר התייחסות תקשורתית מכם ביחס ליישובן מחדש ולשמירה על צורכיהן בתהליך ההגליה. תשאלו למה? כי הן לכל הפחות נותנות חלב ואתם חברי סרוגי הכיפה היקרים אפילו את זה אינכם נותנים, לכן אפשר להתעלל בכם, לגזול אתכם, להגלות אתכם ואחר כך, לאחר שתותשו יזרקו לכם כמה פרוטות בניכוי הוצאות הגירוש. זו אולי התחושה הקשה ביותר הנובעת מהחורבן. כל זה התאפשר כי אנחנו גרמנו שיתייחסו אלינו כמובנים מאליהם, כמי שמונחים בכיסו של המנהיג ומשחקים בפירורי השלטון שהוא זורק לנו. מעולם לא ניסינו להנהיג בעצמנו, שמרנו רק על מה שנתבקשנו לשמור על ידי השליט התורן. מה לא עשינו בשביל מדינה? והיא אומרת לנו שאיננו לגיטימיים?! מתעלמת מזכויותינו הדמוקרטיות?! זה חורבן של כל מה שהאמנו וחינכנו עליו, כי נוכל לקיים את אורחות חיינו במדינה והתעקשנו לראות בה התגשמות של ציפיית הדורות לגאולה. חורבן רעיוני זה יוכל להיות מקור להתרוממות חדשה, אם נשכיל להעמיד את עצמנו כהנהגה חלופית למנהיגות הקיימת, שאיבדה מזמן את דרכה ואינה מסוגלת עוד לתת תשובות לאתגרים, שמעמידה בפניה המציאות של ימינו. אם ניענה לקריאתו של מרן הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שצוטטה על ידי תושבי גוש קטיף אין ספור פעמים "אני קורא לעם ישראל קום וחיה". כן, כך נקום אנחנו נרים את הכפפה ונציע את עצמנו להנהגת המדינה בלי שום בושה וללא רגשי נחיתות, כי איננו נחותים, נהפוך הוא, המדינה שלנו והיא חשובה לנו יותר מאשר לאלו האוחזים במוסרות שלטונה. אם נעשה זאת אולי נציל את יהודה ושומרון מחורבן נחוש ורגיש ולמעשה את המדינה כולה.
|
