מצבו העגום של הימין לקראת הבחירות

משה פייגלין

מעולם לא הגיע הציבור האמוני אל מערכת בחירות, במצב ירוד יותר, מהאופן בו הוא מגיע אל זו הממשמשת ובאה.

ההתפוצצות של הרפתקאת אוסלו בפניו של הציבור הישראלי, הביאה להתרסקות השמאל. לכאורה צריך היה הציבור האמוני – זה שעמד בחוד החנית של המאבק נגד הסכמי אוסלו – להיות זה אשר גורף עתה את כל הקופה. וכי מי ראוי, לזכות עתה בהקשבה ובעיצוב האופק המדיני של מדינת ישראל, יותר מן הציבור האמוני, אשר חזה נכון את הסכנות והתריע בפניהן.

אולם בפועל קורה לנו בדיוק ההיפך. תהליכי החורבן שייצר השמאל נמשכים, ואף מתעצמים,תחת הנהגת הימין.

איננו יכולים להתחמק יותר מן השאלה הנוקבת: כיצד הגענו למצב שכזה? כיצד קורה שכל מאמצינו, הפרלמנטריים והחוץ פרלמנטריים, לא הצליחו לעצור את תהליכי החורבן של אוסלו, וכיצד זה קורה שגם כאשר השמאל הורס את עצמו ללא עזרתנו – איננו מצליחים למנוע את המשך התהליך.

מאז חתימתו הנואלת של מנחם בגין על הסכמי קמפ - דיויד, וחיסול מפעל ההתיישבות בסיני – הוברר שוב ושוב ושוב, כי אין למפלגות הימין והדתיים – שום השפעה ממשית המסוגלת לעצור את תהליכי הקריסה. במקום לעצור לרגע, לנסות להפיק לקחים, להבין היכן טעינו וכיצד ניתן אולי לפעול אחרת, עדיין עוצרים "התחיה" נכדיה וניניה את הנסיגה בסיני, והם עושים זאת ע"פ אותו הגיון שקרס ובאותן שיטות. הם לא עצרו את קמפ דיויד הראשון, והם לא עצרו את מדריד; הם לא עצרו את אוסלו א' , וקמפ דיויד השני, ואוסלו ב', ווואי-פלנטיישן...הם לא עצרו כלום ולא יעצרו כלום. הם יטפטפו את אותן דמויות מוכרות לכנסת, והם יוסיפו לגלגל את האחריות לכשלון אל המפלגה הימנית המתחרה וכמובן - אל הציבור שלא נתן למפלגה שלהם די כח.

הסיבה לכישלון המובטח מראש אינה חוסר כח פוליטי. השמאל – עם כח קטן בהרבה, על חודו של קול, עשה כאן מהפכות יסודיות. הימין – עודנו עוצר את הנסיגה בסיני...

כשיש לך אסטרטגיה, כשאתה יודע מה אתה רוצה מעצמך – די בגולפרב מזדמן בכדי לתת לרעיונותיך אפיק לפרוץ. אך אם אין לך אופק מדיני אלטרנטיבי, אם אין לך מטרה חיובית, אם אתה עסוק כל הזמן בלומר מה לא במקום להסביר מה כן, אתה מוצא עצמך נשאב  אל תוכנית האב היחידה הקיימת – זו של השמאל.  זהו המילכוד המובנה בעצם טיבען של מפלגות הימין והדתיים. השמירה על ארץ ישראל והיהדות הן סיבת קיומן , אך למרבה הפלא – ככל שגדל כוחן של המפלגות הדתיות ומפלגות הימין, כך מתדרדר מצב הארץ ודמותה היהודית.

בכדי לצאת ממעגל קסמים זה עלינו להפסיק לחפש את היהלום מתחת לפנס הרגיל. לא באנו לליכוד כדי למנוע את הקמת המדינה הפלסטינית; לא באנו לליכוד כדי לעצור את הנסיגות; אפילו בכדי לשפר את מצב הבטחון לא נכנסנו לתנועה הזו – באנו לליכוד כדי ללדת מהפכה. באנו לליכוד כדי לייצר לעם השב לציון, הנהגה יהדותית, ולהתחיל ולהובילו למטרותיו האמיתיות.

הליכוד מייצג באופן אותנטי את רובם הגדול של הישראלים. מדובר ב'מיקרוקוסמוס' של החברה הישראלית, והוא באופן הבסיסי ביותר איתנו – עם המתנחלים, ועם מייצגי האחיזה בזהות היהודית.

'מנהיגות יהודית' מבקשת לקחת את אותו ציבור, כל כך חיובי בבסיסו – את הליכוד (ולמעשה את עם ישראל כולו) - ולהעניק לו את חוט השדרה האידאולוגי שיאפשר לו בפעם הראשונה לזקוף את גוו שלו ולהביא לידי ביטוי את הערכים הלאומיים שמלכתחילה תמיד האמין בהם.

כיום, בגלל שמנהיגות יהודית בליכוד עודנה בחיתוליה, עודנה נאבקת על מקומה בתוך מפלגת השלטון, אין הליכודניקים רואים כל תחליף להנהגתו של שרון. שרון עבור הליכוד הוא מן הכרח בל יגונה. מצד אחד הוא מצפצף על מפלגתו והופך אותה לכלי ריק שהחלטותיו (דוגמת ההחלטה נגד מדינה פלסטינית) חסרות משמעות. מצד שני שרון הוא הקלף המנצח של המפלגה הזו. הציבור בישראל מיואש ומפוחד, ובכל גלריית המנהיגים – מימין ומשמאל כאחד – ישנו רק אדם אחד המייצג מנהיגות אמיתית – זהו שרון. האיש עושה טעויות נוראיות – בדיבוריו הוא מעודד מבלי משים את הרצחנות הערבית ומערער את זכות קיומה של המדינה. אולם את העובדה ששרון הוא המנהיג האמיתי היחיד הקיים היום בשטח לא ניתן לשנות. העם בישראל מביט על החלופות ורואה "פלקטים" חסרי ממשות. בצר לו, רץ הציבור לחסות בצל כתפיו הסמכותיות של שרון. זו הסיבה לכך שראש הממשלה שבזמנו נמצאת המדינה במצב הקשה ביותר, זוכה לפופולאריות הגדולה ביותר.

אולם הסיפור של שרון הוא סיפור קצר מאוד. תוך זמן קצר יתברר לציבור כי שרון, לא רק שאינו מסוגל להתמודד עם המציאות, אין לו את הכלים הבסיסיים ביותר להבינה. רק בראיה אמונית ניתן להבין את המציאות ולהתחיל ולהתמודד איתה. שרון יסיים את הקריירה נמוך יותר ממנחם בגין ויותיר אחריו ייאוש גדול וריק מנהיגותי.

מול שיטרית ודומיו – לא יתמודדו אז על הנהגת המחנה הלאומי והמדינה, ראשי המפד"ל והאיחוד הלאומי. אם יהיה גרעין של תקווה בשלב ההוא – תהיה זו 'מנהיגות יהודית' בליכוד – ובלבד שתדע להוסיף ולהעמיק שורש במפלגה, במשך השנתיים הקרובות.