עברנו את ז' בחשוון, היגיע הזמן להורדת גשמים. נאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" ונבקש "ותן טל ומטר לברכה". בע"ה נזכה לשפע בכל עניני גשם ופרנסה. בתקופה זו אנו קוראים בפרשת "לך לך" על הקשר המיוחד של הזוג היהודי הראשון, מחוללי האומה – אברהם ושרה. מפרשה זו למדו חז"ל שברכת אברהם באה לו משרה, והורו לנו "כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו שנאמר: "ולאברהם היטיב בעבורה". (בראשית יב טז, ילקוט שמעוני לך לך)
רעב בארץ, אין אוכל, אברם ושרי מגיעים כפליטים למצרים. בשל יופייה שרה נלקחת בשבי לבית פרעה ואברהם חייב להסתיר את זהותו. "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך" ובהמשך אכן: "ולאברהם היטיב בעבורה...ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות..." אברהם התעשר, לפי הנוהג שלמשפחת הכלה נתנו מתנות לרוב. (רש"י שם) שואלים כיצד אברהם, עמוד החסד בעולם, שלחם מלחמת עולם עד דן כדי להציל את לוט, השלים עם לקיחתה של שרה בשבי בתקווה להרוויח מזה? ומה פשרו של הדגם הזה החוזר על עצמו גם כאשר אבימלך לוקח את שרה ואח"כ מתחנן על נפשו "הלוא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם אמרה אחי הוא". (בראשית כ ה) דגם זה חוזר גם אצל יצחק ורבקה "ויאמר אחותי היא כי ירא לאמור אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא". (בראשית כ ה)
בקשר השלם בין איש לרעייתו שלוש בחינות: בת אחות ואם. (ממד"ר שה"ש ג יא) יש תקופות שהיא כבת המחפשת לקבל בטחון ומשענת, יש זמני אחות כלומר קשר רעים פתוח בגובה העיניים, ויש זמני אם כשהיא המכוונת ומובילה. אברהם פונה אל שרה "אחותי את" מלשון איחוי ואחווה. זהו קשר מולד שקט ונצחי שאין בו עליות וירידות גדולות. קשר רגוע של חברים בלב ונפש, שאין צורך להעמידו במבחן. אברהם חוזר ומטעין את הקשר בעוד נדבך של רעות נאמנה. הניסיון רק חיזק את האחדות ביניהם יותר מאי פעם. הזהר לפרשה מוסיף שהיה זה קשר בין נשמות של שניים שנחצבו מאותו מקור, ומוסיף שאברהם ידע בוודאות שזהו ניסיון שיעמדו בו. "בטח בה לב בעלה שלל לא יחסר" כיון שראה שכינה אצל שרה. וכי מה ראה? הוא ראה שלמרות הרעב, גלות ושבי, עיני אשתו תלויות רק בו, בלב שלם.
חז"ל מציעים שתמיד יהיה מלאי מזון בבית כדי למנוע כעס. "לעולם יהיה אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בביתו של אדם אלא על עסקי תבואה". (בבא מציעא נט) לא מצאנו ששרה התריסה כנגד המחסור בבית. האיש בטבעיות מרגיש אחריות לפרנסה, אם היא מתריסה זה צורב לו בדיוק כפי שהיתה היא נפגעת מהתרסתו כנגד חסרון עקרוני בנשיותה. בגיל שבעים וחמש, במשבר הגדול הפוקד אותם, היא הולכת אחריו ובוטחת בו ללא עוררין.
אישה זקוקה לקשר חברי עמוק אך לא פחות למשענת מעשית כלכלית. שיראה לה שיש פתרון בעולמנו, שיש מוצא כאן במציאות. הרי עליה להפוך את החיטים שיביא ללחם, את הפשתן לבגד, עליה להפוך כסף - לבית. אברהם מוביל, מצלם מציאות, ונוקט בעמדה "אחותי את", עמדה המשלבת טקטיקה מעשית עם עמדה רוחנית עמוקה כלפיה. אברהם אינו "מרחף", הוא לא תובע ממנה עוד אמונה ולא אומר "יהיה בסדר" אלא בפועל למרות הקושי העצום לוקח אחריות, מעניק לה חוסן רגשי ומכוון לפתרון בפועל. כולו נתינה לשרה, ושם שורה שכינה, שם ברכת שמים.
גם הגשם היורד מלמעלה זקוק להשפעה מעודדת. "לא המטיר ה' אלוקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה. ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה" (בראשית ב ה- ו). גם הגשם זקוק לאד שיעלה מן האדמה, להתעוררות מלמטה – לתפילתו של אדם (רש"י שם) .
