כשחז"ל מספרים אודות ריבוי גשמי ופרנסה, הם מדגישים את מקומה הדומיננטי של האישה. היא הכלי המחזיק ברכה.
בהפטרת "וארא" (מל"ב ד) אלמנת הנביא עובדיה בעלת חוב והנושה בא לקחת את בניה. היא זועקת לאלישע שיושיע והוא עונה בשאלה: "מה אעשה לך?" "הגידי לי מה יש לך בבית?". תשובתה: "אסוך שמן". הנביא אומר לה "שאלי לך כלים ריקים....אל תמעיטי". כל הכלים התמלאו בשמן, השמן נמכר, וכך ניצלו הילדים. (סיפור דומה מצאנו אצל אליהו והאישה הצרפתית, שכל שהיה לה היה כף קמח ומעט שמן. ביקש אליהו שתכין עוגה, מתוך הבטחה שכף הקמה לא יכלה וצפחת השמן לא יחסר. (מל"א יז)
אלישע שואל: "מה אעשה לך"? הרי ברכה שורה על דבר אמיתי שיש במציאות! ולכן "הגידי לי מה יש לך בבית?" תשובתה: כלי שמן קטן. השמן הזה יהפוך למקור הנובע אין סוף, למאגר שימלא כלים רבים.
האישה קשורה למציאות, היא יודעת מה יש לה בבית, ברוחניות כמו בגשמיות. האיש יכול לאבד כיוון, להתפזר, לנסות אפשרויות רבות. אך לעולם הכיוון הוא מתוך הקיים, לפי הנתונים בשטח. חייבים להתמקד במה שיש כי משם תבוא הישועה. "הברכה שורה על מה שיש." (מלבים מל"ב ד) ה"יש" קטן ככל שיהיה, כף קמח, אסוך שמן, יהווה מקור לשפע שיזרום דרכו. בכוחה של אישה הקשורה לבעלה באמת במציאות, (ולא לדמיונות שווא) לנתב אותו אל אותה נקודה, אל "אסוך השמן" הקיים בו, אל הנקודה הפנימית שהיא שליחותו בעולם. "השמן" אותיות "נשמה". לכל אחד בתוכו "אסוך" קטן של שמן. אולי זו אינה נקודה זוהרת, מרשימה, בולטת באופן מיוחד, אך היא הנקודה שלו, ומשם תבוא פרנסתם. יתכן ועליה לקבל חיים פשוטים וצנועים אך שם מתגלה שאהבתם היא מתוך קשר אמיתי, אל האדם כפי שהוא.
בבינתה היתירה, בשמיעתה הפנימית היא מזהה מיהו באמת, ורואה לעצמה אתגר להגשים את הפוטנציאל שלו. לאיש אנרגיות ושאיפות קדימה, לכבוש את היעד, אך לא תמיד הוא קשור אל שרשי הדברים, אל עצמו. עם כל עוצמתו הוא זקוק לה כדי למשוך את שלמותו לתוך העולם. הוא מביט הלאה דרך "זכוכית שקופה" עד שייעצר מבטו. לעומתו היא כמראה, המורכבת מזכוכית שקופה ונייר כסף דק, המראה לאחור. היא שואפת אל ראשיתם של דברים, אל המקור. לכן הוא מבקש: "הראיני את מראיך", (שה"ש, תורה אור לבראשית) תהיי כמו מראה שהמביט בה יראה לאחור את פניו, את פנימיותו, את החלקים הסמויים מעיניו, תעזרי לי לזהות את שליחותי בעולם. תהיי ה"העזר כנגדו", המראה שמולו. המבט לאחור המסייע לכוון אל היעד. הוא יחליט לאן הולכים מכאן, מביטים קדימה, והיא תשאל איך הגענו לכאן? איפה טעינו? ומתוך זיקה למקור תדע לכוון.
כמובן שגם לאישה מבט קדימה ולאיש יכולת של מבט לאחור. יש ימים כאלו וימים כאלו. הרי לאט לאט כל אחד מגלה את בן זוגו בתוכו פנימה, ובכל זאת המגמות שונות ומשלימות. לעיתים המבט לאחור מעכב ומעיק, ויש לה צורך באיש המעשי המביט קדימה באופטימיות. המציאות מורכבת משתי צורות המבט. כשהעגלה נתקעת לעיתים יש צורך לפרק גלגל אך לעיתים מספיקה דחיפה קלה קדימה.
אישה לא תיתן לאנרגיות הגבריות להתפזר לשווא, אם הוא מזייף היא תחוש בכך מיד ולא תוותר לו. היא רוצה אותו אמיתי במיטבו, היא תוחמת אותו. לכן אמר רבי נחמן: "השרוי ללא אישה שרוי ללא חומה היינו ללא ממון". (ליקוטי מוהר"ן סט) אך אם תהיה מגושמת ועכורה, חסרת סבלנות הקשורה לדמיונות כבוד וכסף היא תסתיר לו את היעד הפנימי האמיתי.
ועוד משהו, לא מספיק לגלות את "אסוך השמן", יש צורך כפי שמבקש אלישע: "שאלי לך כלים ריקים.....אל תמעיטי". תפקיד הכלים הריקים להגדיל את השפע. מסביר המלבים: "כלים שיהיו מוכנים לקבל הברכה". כל שפע צריך כלי ריק המוכן לקבלו. בכלי יש חלל, מקום. כלי מלא וסגור אוטם ודוחה שפע. כלי ריק רומז לתחושת החסר המוליד נכונות להשתלם, לעבוד להתמקצע, להתמסר ליצור ולעשות. הם הם הכלים הריקים שיתמלאו בשמן שיש לכל אחד.
היתה זו שרה שתחמה את כיוון ההשפעה של אברהם "לא יירש בן האמה עם בני עם יצחק", והקב"ה אומר לאברהם "שמע בקולה". הוא מבין במהויות אך לה החוש ביישום. היא יודעת את מגבלות המציאות. ותהיה זו רבקה שתמשיך בדרך זו.
על כך אמרו חז"ל, "איזו אישה כשרה העושה רצון בעלה". (ילקוט שמעוני מב)
האם "עושה" את רצונו, זו נאמנות מוחלטת למאוייו? צייתנות? או שמא הכוונה ל"עושה" את רצונו, יוצרת את רצונו? מנתבת את רצונותיו? ואולי שניהם?
