|
את מחכה לו כל ימיך, את חולמת כל ערב מחדש.
מסוגרת יושבה בין הרריך ,
אימתי ייבנה כבר המקדש ?
אלפי שנים אוצרת הבטחה,
שמשמיים כבר ירד ההלך,
ואולי על כתף ישא לו אמתחה,
ואולי תורו כשל בן מלך. ברגע קטון נעזבת,
שבויה כנסיכה בין החומות,
אמרו צרים אינך, אמרו כי נעקרת,
כולם ביקשו את עתידך למחות. וגשמים מדי שנה דבקו באדמה,
והקשתות שבענן הזכירו לך הברית,
ואם הילך שועל בעיר השוממה,
ידעת את התקוה הוא לא ישבית. את מחכה לו בכל יום שיבוא,
מלבושך לבן מוכן עמך,
את אומרת תפילה, את שואלת גאולה,
שיביא שיביא רק לך. וכשיבוא ויפסע בין שעריך,
בחסד עולם וברחמים.
ילווך לחופה כל שושביניך,
כי כולם כולם מלאכים.
|
