|
לפני חודש היתה מפלגת העבודה פגר פוליטי שאיש לא התעניין בה ושהקו האדום של אחוז החסימה החל לבצבץ באופק לנגד עיני מנהיגיה. בבחירות הפנימיות התחרו כמה מועמדים על ליבם של כמה עשרות אלפי בוחרים בלתי נלהבים. אמיר פרץ בראש קבוצה קטנה, מגובשת ומאורגנת היטב, הצליח לנצח בבחירות.
לפני הנצחון לא היה אמיר פרץ מנהיג פופולרי ואיש לא החשיב אותו כמנהיג ברמה לאומית. רגע לאחר שנבחר ועמד בראש מפלגת העבודה, השתנה השיח במדינה. עצם החיבור בינו לבין עמדת ראשות מפלגת העבודה שינה בבת אחת את הפופולריות שלו ואת ההתייחסות אליו. פרישתו של שרון וחבורתו הפכו את הליכוד למה שהיתה מפלגת העבודה לפני בחירת פרץ. מפלגה מסוכסכת, בלתי אטרקטיבית, שמעטים מתעניינים בה. גם כאן ישנם כמה מועמדים והצפי של אחוזי ההצבעה לבחירות לראשות התנועה – נמוך ביותר. ברור כי קבוצה מגובשת ומאורגנת לא תצטרך הרבה קולות כדי שהמועמד שלה יעלה לסיבוב שני, שכרגע נראה בלתי נמנע. בליכוד ישנם כרגע 127,000 מתפקדים. רבים מעריכים כי רק 60-70 אלף מהם יגיעו לקלפי. אם אכן יהיו 6 מתחרים, אזי פיצול הקולות יוביל למצב שמתמודד עם 12,000 מצביעים בלבד - 20% מהקולות, יכול לעלות לסיבוב שני. נוצרה כאן סימטריה מפתיעה בין הליכוד היום לעבודה כפי שהיתה לפני חודש. אם חברי הליכוד מ"מנהיגות יהודית" יתגייסו למהלך ויצרפו אליהם עוד מספר לא גבוה של מצביעים, תיווצר הזדמנות למשה פייגלין לעלות לסיבוב שני, דבר שישדרג בבת אחת את מעמדו וסדר היום של "מנהיגות" יגיע לכותרות. ישנה כאן הזדמנות להשפיע על השיח הישראלי ולהסב אותו מהמסר החברתי הלעוס לשדה הזהות היהודית המדבר היטב אל שכבות רבות בעם שכרגע מיואשות מהאפשרות שיעלה, דגל ששום מפלגה אינה נושאת כיום באופן ברור ומובהק. סקרים מראים כי בין מצביעיו הפוטנציאלים של שרון נמצאים רבים המגדירים את עצמם כמסורתיים. אלו האנשים שמשך שרון מהליכוד שאיבד מזוהרו ושלא יצביעו לעמיר פרץ המצטייר כאיש שמאל קיצוני. שינוי השיח ע"י הצפת ה"עימות" היהודי – ישראלי שיזנק לכותרות אם יעלה פייגלין לסיבוב שני, יזעזע את המערכת הפוליטית. קיים סיכוי כי אז יראו הסקרים סחף של מסורתיים משרון לליכוד, "יחשמלו" את הציבור הימני- דתי בארץ ויפיחו בו רוח אדירה. שינוי כזה עשוי להוביל לנצחון בסיבוב השני, דבר שיבסס את המהפכה במערכת הפוליטית וישנה סופית את הנושא שעליו תיסוב מערכת הבחירות, כמו גם את סיכויי המחנה הלאומי להצליח בבחירות שכרגע נראות כביכול אבודות. כרגע יש חשש גדול שחוץ מפייגלין, כל מי שיבחר בליכוד, יוביל לתבוסה ברמה כזו או אחרת. כל המועמדים האחרים מוכרים לציבור ואינם נתפשים כאנשי בשורה. אין ספק כי התסריט הזה יכול להשתבש בצמתים רבים, אך המספרים היבשים כפי שנראים כרגע, אומרים כי קיים סיכוי להצלחה. לגבי החשש שקיים כי במקרה שיבחר פייגלין יברחו מהליכוד רוב מצביעיו, אין שופטים מצב עתידי לפי דפוסי החשיבה הקיימים בטרם שינוי המצב. איש לא צפה כי בחירת פרץ תלהיב את הציבור ותפיח חיים במפלגת העבודה הכושלת. האפשרות של בחירתו של דמגוג קיצוני שכמותו לא נתפסה כמלהיבה את הציבור טרם בחירתו. לאחר שאדם מצליח להגיע לעמדת כח והופך לשחקן בליגה הלאומית של המפה הפוליטית, משתנה יחס הציבור אליו באופן קיצוני ועמדותיו מקבלות הד שונה לחלוטין. גם אם פייגלין לא יצליח להיות מנהיג הליכוד, הצלחה לעלות לסיבוב השני תעורר מהפכה. המפתח לניצחון הוא התגייסות מוחלטת של חברי "מנהיגות" לטובת העניין וקיומו של נסיון נרחב לצרף כמה שיותר ליכודניקים לטובת המהלך כי בחירה בפייגלין היא בחירה בדרך שהיא נטו שלנו. בניגוד לפריימריס הקודמים שבהם היה חשש סביר כי בחירה בפייגלין, שלבטח לא היה עולה אז, עלולה במצב מסויים להכריע לטובת נצחון של שרון מול נתניהו, כיום הסיכויים השתנו וכל המועמדים האחרים יתקשו מאד לנצח בבחירות. לכן יש לנסות למצות את ההזדמנות הנדירה הזו.
|
