|
מאמרי פובלציסטיקה רבים המתפרסמים לאחרונה עומדים על כך שישראל נשלטת על ידי המערכת המשפטית. בית המשפט שאינו נבחר ע"י העם מתערב בכל דבר, וכופה על נבחרי העם את מדיניות המיעוט. נבחרי העם אינם יכולים לממש את המדיניות שהציעו לעם בבחירות ושהעם בחר בה, כי אצולה משפטית כופה את נבחרי העם שלא לממש את בחירת העם, אלא את השקפתה הפוליטית של האצולה. אפשר למצוא יתרונות רבים לשיטת המשטר הזאת, אבל גם אם מתאמצים מאד, אי אפשר לכנות אותה דמוקרטיה.
מה יכול הרוב לעשות נגד בית המשפט? את הבעיה אפשר לפתור בדרך טובה, שהיא יחסית קלה ופשוטה, אך מצריכה אומץ רב. צריך לקום מנהיג אמיץ, שיכריז חד משמעית שאם יחרוג בית המשפט מסמכותו, ויתערב בענינים פוליטיים, הממשלה לא תשמע לו. הממשלה כלל לא תשלח נציג שייצג אותה בדיון, ובסופו של דבר היא תקבל החלטה האומרת "הממשלה החליטה שלא לשמוע להמלצת ביהמ"ש, כיון שהלה חרג מסמכותו, ולעשות כך וכך. הממשלה תקפיד לבצע את החלטתה, בנגוד לפסק ביהמ"ש. אין ספק שבפעם הראשונה זה לא יהיה קל. יופעל לחץ צבורי ותקשורתי אדיר לבצע את דבר "החוק", אך אם המנהיג יהיה איתן בדעתו ויבצע את החלטתו פעמים-שלוש, יבהיר ש"החוק" הוא לא ביהמ"ש אלא מה שקבעו נבחרי העם על פי רצון העם, ואת זה הוא מבצע, יתנפץ הבלון בקול תרועה רמה. ביהמ"ש יתגלה ככלב נובח שאינו נושך, הכל יראו שאין לו שום דרך לאכוף על הממשלה לבצע את פסקיו, והוא יהפוך מבריון מטיל אימה לליצן מגוחך. ואם תאמרו: הלא הדמוקרטיה זקוקה להגנת מערכת המשפט, ללא המערכת הזאת עלולה המערכת הפוליטית להתדרדר למקומות בלתי רצויים. אנו עלולים למצוא את המדינה במקום שבו לית דין ולית דיין, וכל פוליטיקאי עושה הטוב בעיניו. יש להשיב שתי תשובות: א. כל זה היה נכון אילו היה ביהמ"ש הישראלי ממלא את תפקידו ומגן על העם בפני השלטון. אך המצב היום הוא שביהמ"ש אינו נוהג כן. להפך, הוא מגן על שרירות לב השלטון הרעה כל עוד היא תואמת את השקפות המעוט שביהמ"ש אמון עליהן, ואוסר על הממשלה לעשות את רצון העם, אם אינו תואם את דעתו הפוליטית של השופט. כבר היום לית דין ולית דיין, והעם נתון לשרירות לבה של המערכת המשפטית. ממילא אין לנו בית משפט שיגן עלינו, כך שאין לנו מה להפסיד. יחסית למצב הנוכחי, ודאי שעדיף שלא תהיה לנו "הגנה" של מערכת משפט. ב. סביר להניח שלא נגיע למצב הזה. ביהמ"ש אינו רוצה להפוך לליצן מגוחך שנובח ואינו נושך, ואם הוא יתרשם שהמנהיג נחוש בדעתו ליצור תקדימים של אי שמיעה בקול ביהמ"ש, יקפיד ביהמ"ש שלא לתת לו הזדמנות לעשות כן, וימשוך את ידו מהתערבות בענינים פוליטיים בלתי שפיטים. עדין ימצאו כלים ביד ביהמ"ש להשאר בשלטון. כמו שאנו מכירים את מערכת המשפט הישראלית, היא בהחלט עלולה להפעיל לחץ על המערכת הפוליטית באמצעות איומים כגון האשמת ראש הממשלה או בנו או יתר בני משפחתו בהאשמות שונות, כדי להפחיד את ראש הממשלה ולהביאו לשנות את דרכו ולבגוד בהבטחותיו לבוחריו. או שפיטת פוליטיקאים שונים באשמות שוא, תפירת תיקים לפוליטיקאים, ועוד ועוד. בשיטות אלו עדיין יכולה מערכת המשפט להלך אימים על נבחרי העם ולכופף אותם לדעות הפוליטיות של המשפטנים. אין ספק שגם התקשורת תשתף פעולה, ותביא לכך שכל העם יאמין שאכן מי שתפרו עליו תיק הוא מושחת. ואולם, אם יוכיח המנהיג שהוא אינו ירא מפניהם, הוא ימצא במהרה את הדרך להתגבר גם על הבעיה הזו. לכן, אם רוצה רוב העם לצאת לחרות מעול הדיקטטור המשפטני, עליו לבחור לו מנהיג שיש לו אומץ, והוא אכן מתכוון להפר בבוטות את צוי בית המשפט. בענין המינון עוד יש מקום לדון. יהיו מי שיאמרו שאין להפר צו בית משפט אלא אם כן חרג ביהמ"ש מתחומו וסמכותו, ויהיו מי שיאמרו שצריך להרים את נס המרד בגאון, ולהפסיק לגמרי לשמוע בקולם, כדי להבהיר באופן חד משמעי קבל עם ועולם שהעם ונציגיו הם השולטים במדינה. בשאלת המינון יש מקום לדון, אבל העקר צריך להיות ברור: לא לשמוע בקול הדיקטטור המשפטי.
|
