שתי טענות מנוגדות בשנים האחרונות קראתי מאמרים רבים העוסקים בחברה וכלכלה , שהתפרסמו במקומות שונים . חלק גדול מהמאמרים הללו הסתמכו על אחת משתי טענות יסוד מנוגדות : - א . המדינה אינה צריכה להתערב בכלכלה ( פרט למניעת פשיעה ואכיפת הסכמים ); התערבות המדינה מונעת מכוחות השוק להביא את השוק למצב אופטימלי ; גם כשהמדינה מנסה להגן על זכויותיהם של החלשים , היא למעשה פוגעת בהם ( למשל - חוק שכר מינימום גורם לכך שהמעסיקים יכולים להעסיק פחות אנשים , ויש יותר מובטלים 1 ).
לדוגמא ראה באתר מנהיגות את מאמרו של יעקב שץ כאן: http://he.manhigut.org/content/view/1924/140 ואת מאמרו של אליצור סגל כאן: http://he.manhigut.org/content/view/1988/140 - ב . המדינה חייבת להתערב בכלכלה ; הכלכלה נשלטת ע " י המעסיקים העשירים החזקים ; העובדים העניים תלויים בהם ולכן נאלצים לוותר על זכויותיהם ; רק התערבות המדינה יכולה לאזן את המצב ולהבטיח תנאי העסקה הוגנים לכולם .
לדוגמא ראה את מאמרו של אברהם סבג כאן http://he.manhigut.org/content/view/1997/140 / שתי הטענות מנוגדות , ובכל - זאת שתיהן נראות נכונות . האם אפשר להכריע ביניהן ? מה אומרת התורה - מצד אחד , כפי שאומרת טענה א - בתורה אין כל חובה לספק לעובדים תנאי - העסקה מסויימים . כל שכר שהעובד והמעסיק מסכימים עליו מרצונם החופשי הוא כשר לגמרי ; אין כל חובה לתת שכר - מינימום או זכויות סוציאליות כלשהן ( כמובן , לאחר שנקבע חוק במדינה , יש לקיים אותו , כי " דינא דמלכותא - דינא " - חוק המדינה בעניינים ממוניים הוא חוק מחייב ; אולם מלכתחילה אין חובה לקבוע חוקים כלשהם בנושא זה ).
- מצד שני , כפי שאומרת טענה ב , אין זה ראוי שאזרח 2 אחד יהיה תלוי באחר ומשועבד לו . יש מצוות רבות בתורה המגבילות את השיעבוד - מלבד המגבלות הידועות על מכירת עבדים , גם איסור ריבית ודין שמיטת החובות קשורים לרעיון זה ; אך המצוה העיקרית שמטרתה להבטיח את העצמאות של כל אזרח היא חלוקת הקרקעות ( במדבר כו 52-55): " לָאֵלֶּה , תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה -- בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת . לָרַב , תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ , וְלַמְעַט , תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ : אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו , יֻתַּן נַחֲלָתוֹ . אַךְ - בְּגוֹרָל , יֵחָלֵק אֶת - הָאָרֶץ : לִשְׁמוֹת מַטּוֹת - אֲבֹתָם , יִנְחָלוּ . עַל - פִּי , הַגּוֹרָל , תֵּחָלֵק , נַחֲלָתוֹ -- בֵּין רַב , לִמְעָט "; התורה קובעת שכל אזרח זכאי לקבל חלק בארץ ישראל , שיישאר שלו לתמיד - הוא לא יכול למכור אותו אלא רק להשכיר עד היובל ; בשנת היובל - שנת הדרור (= החופש ) - הקרקעות חוזרות ( ויקרא כה 10): " וְקִדַּשְׁתֶּם , אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה , וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ , לְכָל - יֹשְׁבֶיהָ ; יוֹבֵל הִוא , תִּהְיֶה לָכֶם , וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל - אֲחֻזָּתוֹ , וְאִישׁ אֶל - מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ . "
מה הקשר בין חזרת הקרקעות לבין היציאה לחופשי ? - הקרקע מספקת לאדם מקור פרנסה קבוע ; אדם שיש לו קרקע , יכול לצאת כל בוקר לעבודה בשדה , ואם הוא זוכה לברכת ה ' - הוא יכול לספק לעצמו לפחות את צרכי הקיום היסודיים ; הוא אינו תלוי במעסיק שיכול כל רגע לפטר אותו .
- הקרקע היא למעשה עסק עצמאי - אדם שיש לו קרקע , יכול לעשות בה כרצונו , הוא אינו חייב להשכיר את עצמו לעבודה אצל אדם אחר .
פרק כה בספר ויקרא מפרט מצוות רבות שמטרתן לשמור על עצמאותם של האזרחים , כמו - יובל , איסור ריבית , מגבלות על העסקת עבדים - ובסופו נאמר ( ויקרא כה 55): " כִּי - לִי בְנֵי - יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים - עֲבָדַי הֵם , אֲשֶׁר - הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם : אֲנִי ה ' אֱלֹהֵיכֶם ": בני ישראל הם עבדי ה ', ה ' הוציא אותם מעבדות לחירות , ואין זה ראוי שהם יהיו שוב עבדים לבשר ודם . איך מיישמים בימינו היישום המדוייק ביותר של עקרונות אלה הוא , לחלק מחדש את קרקעות המדינה לכל האזרחים 2 . יישום זה עלול ליצור בעיות רבות , כגון : - המדינה צריכה להחזיק בידה חלק גדול מהקרקעות , כדי לקיים בהן מבנים ושירותים ציבוריים שונים ( בסיסים צבאיים , שטחי אימונים , כבישים , משרדי ממשלה , שמורות טבע , גנים לאומיים ...). ע " פ השנתון הסטטיסטי האחרון , רק כ - 20% מהקרקעות במדינה מיועדות לבניה ולחקלאות .
- גם את הקרקעות המיועדות לבניה ולחקלאות , המדינה מעוניינת לפתח באופן מרוכז , ע " פ תוכניות מיתאר מוסכמות , כדי לתכנן את פיזור האוכלוסיה ואת הייצור החקלאי . כיום , אדם הרוצה לקנות קרקע ממנהל מקרקעי ישראל , צריך להתחייב שיפתח את הקרקע באופן שמתאים לתוכנית המיתאר , למשל שיבנה עליה בתי מגורים או שיקים בה מפעל . ברוב המקומות בארץ , אדם אינו יכול לקבל קרקע פנויה , להקים בה אוהל או קרוואן , ולגדל לעצמו ירקות בגינה ( ייתכן שיש מספר קטן של מושבים שבהם זה אפשרי - לא בדקתי את כולם ).
ניתן לקיים דיון בשאלה - האם המדינה צריכה להתערב בנושאים אלה , או שעליה לחלק את הקרקעות לאזרחים ולהניח ל " כוחות השוק " לקבוע את פיזור האוכלוסיה ואת הייצור החקלאי באופן חופשי . אולם , בינתיים ההנחה המקובלת היא , שהמדינה צריכה להתערב בנושאים אלה ולשם כך עליה לפקח על השימוש בקרקעות . פיקוח ברמה זו או אחרת מקובל בכל המדינות המתקדמות בעולם . במאמר זה אנסה להציע יישומים מתונים יותר לעקרונות הכתובים בתורה , יישומים שאינם דורשים שינוי בהנחות היסוד של המדינה המודרנית . על - פי ההלכה , מותר למדינה להלאים קרקעות לצורך שימוש ציבורי , אך עליה לתת פיצוי הולם לבעלי הקרקעות ( כפי שכתב , בנושא קרוב , הרמב " ם , הלכות מלכים , פרק ד , הלכות ה - ו : " ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו , כשילכו למלחמה ויפשטו על מקומות אלו , אם אין להם מה יאכלו אלא משם , ונותן דמיהן -- שנאמר " ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם , הטובים -- ייקח ; ונתן , לעבדיו " ( שמואל א ח , יד ). "). מכיוון שהמדינה בימינו שולטת למעשה ברוב הקרקעות בארץ ישראל , הרי שכל אזרח זכאי לקבל מן המדינה פיצוי הולם בתמורה לקרקע שהמדינה הפקיעה ממנו . אמנם אף אחד לא יודע איזו קרקע בדיוק שייכת לו , אולם מבחינה עקרונית אין לכך חשיבות , כי לכל אחד יש זכות לקרקע כלשהי , וכל ( או רוב ) הקרקעות נמצאות בשליטת המדינה . מה יכול להוות פיצוי הולם לקרקע ? בסעיף הקודם ראינו , שהבעלות על קרקע נותנת לאזרח חופש , בשתי דרכים עיקריות ( מקור פרנסה קבוע , ועסק עצמאי ); פיצוי הולם להלאמת הקרקע צריך להחזיר לאזרח את החופש בשני עניינים אלה : 1. מקור פרנסה קבוע - דמי שכירות קבועים כאמור , אדם שיש לו קרקע , יכול לעבוד בה ולהפיק ממנה את צרכי הקיום המינימליים ; כפיצוי על הלאמת הקרקע , המדינה צריכה לספק לכל אדם שרוצה בכך את אותם תנאים בדיוק - היא צריכה לספק לו מקום סמוך לביתו , שבו יוכל להיות במשך היום , ולקבל על כך שכר הולם . אם המדינה אינה מוצאת מקום שבו האדם יכול לעבוד ולהביא תועלת ( למשל ע " י עבודות ציבוריות יזומות ), היא עדיין חייבת לשלם לו שכר , גם אם הוא אינו מביא תועלת . קיצבת הבטחת ההכנסה של ימינו מהווה יישום מסויים של רעיון זה : אדם שאינו מוצא עבודה , יכול לבוא ללשכת התעסוקה , ו " בתמורה " לנוכחות בלשכת התעסוקה , הוא מקבל קיצבת הבטחת הכנסה ( אמנם היישום אינו מדוייק , כי האדם אינו חייב להיות בלשכה כל יום אלא רק לחתום פעם בשבוע ). הבטחת ההכנסה נחשבת בדרך - כלל כמעשה חסד שהמדינה עושה עם הנזקקים ; כפי שעולה מדברינו עד כאן , מתברר שקיצבה זו כלל אינה קשורה לחסד : זוהי חובה שמוטלת על המדינה מצד הצדק , לפצות את האנשים על כך ששללה מהם את האפשרות להתפרנס על הקרקע הפרטית שלהם . אולם , הבטחת ההכנסה נחשבת למנגנון שגורם נזק לכלכלה , ולכן במאמר זה ברצוני להציע הצעה אחרת . אדם שיש לו קרקע אינו חייב לעבוד בה - הוא יכול גם להשכיר אותה לאדם אחר תמורת תשלום . אם כך , אפשרות נוספת לתת פיצוי על הלאמת הקרקע היא , שהמדינה תשלם לכל אזרח 2 דמי - שכירות חודשיים קבועים - בהתאם למחיר השוק הממוצע של הקרקעות בארץ ישראל ( במונחים כלכליים מדובר על " דיבידנדה חברתית "; ע ' למשל בספר " כלכלת ישראל " מאת ד " ר יעקב קונדור , עמ ' 184 והלאה ; ניתן למצוא מקורות רבים באינטרנט ע " י חיפוש המחרוזת social dividend ). כדי לחשב את גובה הקצבה השנתית , יש לחשב , כמה היה צריך לשלם אדם , אילו היה רוצה לשכור את כל הקרקעות במדינת ישראל למשך שנה ; סכום זה יש לחלק במספר האזרחים , והתוצאה היא - גובה דמי - השכירות השנתית המגיעים לאזרח .
אפשרות אחרת היא לחשב , כמה היה צריך לשלם אדם , אילו היה רוצה לקנות את כל הקרקעות במדינת ישראל ; סכום זה יש לחלק ב - 49 ( כי ע " פ התורה , כל קנייה של קרקע היא רק ל - 49 שנים לכל היותר ), ואת התוצאה יש לחלק במספר האזרחים . למשל , אם הערך של כל הקרקעות במדינה הוא 1960 מיליארד ש " ח , אז דמי השכירות על כל הקרקעות במדינה הם 1960 / 49 = 40 מיליארד ש " ח ; אם יש 4 מיליון אזרחים , אז כל אזרח זכאי לדמי שכירות בסך 10 אלף ש " ח לשנה . תשלום זה יכול להחליף חלק מהקצבאות הניתנות בימינו מביטוח לאומי , ויש לו יתרונות כלכליים חשובים על - פני הקצבאות : - דמי האבטלה ניתנים רק לאנשים שאינם עובדים , וכך פוגעים במוטיבציה של אנשים לצאת לעבוד , שהרי , מי שייצא לעבוד עלול להפסיד כסף . מבחינה כלכלית הדבר שקול למס - הכנסה שולי גבוה מאד , קרוב ל 100%, ברמות השכר הנמוכות - מס בלתי - הגיוני בעליל ( ע ' בספר " כלכלת ישראל ", שם , עמ ' 160). לעומת זאת , דמי - השכירות שיש לשלם ע " פ הצעתי זו , יינתנו לכל אזרח במידה שווה , בין אם הוא עובד ובין אם לא . אנשים יוכלו לצאת לעבוד ולהרוויח יותר , בלי חשש שיפסידו את הקיצבה המינימלית שמגיעה להם . הבטחת ההכנסה ניתנת רק לאנשים שאינם מסוגלים לעבוד , וכך נותנת לאנשים מוטיבציה לרמות ולהציג את עצמם כחולים וחלשים , ומצד שני מחייבת הקמת מערכת ביורוקרטית לצורך בדיקת הזכאות לקיצבה . לעומת זאת , דמי - השכירות שאני מציע לשלם , יינתנו לכל אדם בשווה , וכך יחסכו חלק גדול מהביורוקרטיה של ביטוח לאומי . ניתן לטעון כנגד הצעה זו , שהיא מנוגדת לערך היהודי החשוב של חריצות , שכן בזמן התנ " ך אדם היה צריך לצאת לעבוד כדי שיהיה לו אוכל , ודמי השכירות לכאורה מאפשרים לכל אדם לחיות בלי לעבוד כלל . אולם , ערך החריצות אין משמעו שאדם חייב לעבוד אצל מישהו אחר ש " מספק " לו את העבודה וקובע את תנאי העבודה , אלא שהוא חייב לעבוד אצל עצמו ( ע ' למשל משלי כד 30-31: " עַל - שְׂדֵה אִישׁ - עָצֵל עָבַרְתִּי ; וְעַל - כֶּרֶם , אָדָם חֲסַר - לֵב . וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ , קִמְּשֹׂנִים -- כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים ; וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה " - העצל הוא אדם שאינו עובד בשדה ובכרם שלו ). אם המדינה אינה מאפשרת לאנשים לעבוד בשביל עצמם , בקרקע הפרטית שלהם - היא צריכה לפצות אותם על כך .
עוד ניתן לטעון , שההצעה תגרום לכך שאף אדם לא ירצה לעבוד . באמת ייתכן שיהיו מעטים שיחליטו להסתפק במועט ולא לעבוד כלל , אולם רוב האנשים בוודאי ירצו לעבוד כדי להרוויח יותר . והרי אנו רואים בעינינו שרוב העשירים ממשיכים לעבוד ולהרוויח כדי שיוכלו לחיות ברמת - חיים גבוהה , למרות שהחסכונות שלהם מספיקים בהחלט כדי לחיות בצמצום עד סוף ימיהם . כפי שחז " ל תיארו את טבע האדם - " יש לו מנה - רוצה מאתיים , יש לו מאתיים - רוצה ארבע - מאות ": ככל שלאדם יש יותר , הוא רוצה יותר . אך מעבר לשיקולים של מוטיבציה ויעילות , הסיבה העיקרית לתמיכה ברעיון זה היא החובה לתת פיצוי צודק והוגן לאנשים , על כך שהמדינה מונעת מהם להתפרנס באופן עצמאי על קרקע ששייכת להם . 2. עסק עצמאי - עידוד הקמת עסקים קטנים כאמור , אדם שיש לו קרקע הוא למעשה בעל - עסק עצמאי ; כפיצוי על הלאמת הקרקעות , המדינה צריכה להקל על אנשים להקים עסקים עצמאיים משלהם . כיום , רשויות המדינה מערימות קשיים רבים על מי שרוצה להקים עסק עצמאי : מיסים גבוהים , ביורוקרטיה ומגבלות חוקיות שונות . כשיש רווחים - מייד באים פקידי השומה ודורשים את חלקם ; אבל כשיש הפסדים - אף פקיד לא בא לעזור . כשחברה גדולה נקלעת לקשיים , היא מקבלת מענקים ממשלתיים ; כשחברה קטנה פושטת את הרגל זו בעיה שלה - עצמאי שפושט רגל אינו זכאי אפילו לדמי אבטלה ...
מכיוון שהקמת עסק היא ממילא עניין מסוכן למדי , רוב האנשים בכלל לא מעזים להתחיל , ומעדיפים לסבול כשכירים בתנאים גרועים . הנה כמה דברים שאפשר לעשות כדי לשפר את המצב , לפי סדר החשיבות :
א . פטור ממיסים לעסקים חדשים קטנים , למשך חצי שנה לפחות ( עסק קטן = שמעסיק רק את בעליו ואת בני משפחתו ).
ב . ייעוץ חינם לכל אדם שרוצה להקים עסק חדש - הן בתחום המשפטי והן בתחום העסקי . כיום יש מרכזים שמטרתם לטפח את היזמות ( מט " י ) ; ייתכן שצריך לשפר ולהרחיב את השירותים שהם מספקים . ג . קרקע קטנה בחינם באיזור מסחרי - תמורת ויתור על דמי השכירות מההצעה הקודמת ;
ד . הלוואה בלי ריבית , או השקעה בתנאי שותפות ( כמצוות התורה - ויקרא כה - " והחזקת בו ... וחי עמך , אל תיקח מאיתו נשך ותרבית ... ").
אם העסק ירוויח - המדינה תהיה שותפה מלאה ברווחים ( דרך מס הכנסה ); אם כך - ראוי והוגן שהמדינה תהיה שותפה מלאה כבר מהשלבים הראשונים של הקמת העסק .
התרגלנו לכלכלה של שכירים , כלכלה שבה רוב האנשים עובדים אצל מספר קטן של מעסיקים ; כלכלה זו מתאימה לעידן התעשייתי , שבו דרושים עובדים רבים שיעשו מספר קטן של עבודות שגרתיות . בעידן ההיי - טק , שבו יש חשיבות רבה יותר למחשבה האישית והיצירתית של כל אחד ואחד , ייתכן שאפשר לחזור לכלכלה של עצמאיים - כלכלה שבה רוב האנשים מחזיקים עסקים קטנים - כפי שהיה בזמן התנ " ך . השלכות על שוק העבודה כל אחת מההצעות הללו , אם תמומש , תשפיע באופן מיידי על שוק העבודה . העובדים לא יהיו עוד תלויים במעסיקיהם ; אם תנאי העבודה לא ימצאו חן בעיניהם , הם יוכלו תמיד לעזוב ולהתפרנס מדמי - השכירות שמגיעים להם , או להקים עסק עצמאי . כתוצאה מכך , יגדל הביקוש לעובדים ; בעלי - עסקים שירצו להרחיב את העסק שלהם , יצטרכו להציע לעובדיהם תנאים טובים ; לא יהיה צורך בחקיקה מיוחדת בנושא שכר מינימום או זכויות סוציאליות - כוחות השוק יעשו את העבודה . המדינה תוכל לצמצם את התערבותה בשוק העבודה , וכך בסופו של דבר כולם ייהנו מחופש - גם המעסיקים וגם העובדים . מימון גם מי שמזדהה עם ההצעות , בוודאי שואל את עצמו " מאיפה יבוא הכסף ?!". אפשרות אחת היא , לגבות דמי - שכירות מאנשים שמחזיקים בבעלותם קרקע , שערכה גבוה יותר מערכה של הקרקע שהיו מקבלים אילו היינו מחלקים את הקרקעות באופן שווה 3 . למשל , אם ערכן של כל הקרקעות במדינה הוא 1960 מיליארד ש " ח , ויש 4 מיליון אזרחים , אז כל אזרח שמחזיק בקרקע שערכה מעל 490 אלף ש " ח - יצטרך לשלם למדינה דמי - שכירות שגובהם ייקבע לפי ההפרש בין ערך הקרקע שלו לבין 490 אלף ש " ח 4 . מי שערך הקרקע שבבעלותו שווה לסכום זה , לא יצטרך לשלם דמי - שכירות , אך גם לא יקבל דמי - שכירות מהמדינה ; מי שערך הקרקע שבבעלותו נמוך מסכום זה , יקבל דמי - שכירות מהמדינה לפי ההפרש . מי שמרוויח הרבה מהקרקע שבבעלותו ( למשל , מי שמנצל משאבי טבע - מפעלי ים המלח , מים מינרליים , מלון ליד חוף הים ...) לא יתקשה לשלם את דמי - השכירות . אולם יש אנשים שיש להם קרקעות גדולות ויקרות , והם לא מרוויחים מהן ; למשל - חקלאים שמגדלים ואינם מצליחים לשווק את תוצרתם . אם המדינה תחייב אותם לשלם דמי שכירות , ייתכן שהם יחליטו לוותר על הקרקע ולחפש להם פרנסה אחרת . תגובתנו למצב זה תלויה בערכים שאנחנו מאמינים בהם : אם אנחנו חושבים שיש ערך לאומי לחקלאות ישראלית ( מסיבות אידיאולוגיות או מעשיות ), אז המשמעות היא שהחקלאות היא למעשה אינטרס של המדינה ; אם כך , המדינה צריכה לקחת לבעלותה את הקרקעות החקלאיות , ולהעסיק את החקלאים כפועלים שכירים . מצד שני , אם אנחנו לא מייחסים כל ערך לאומי לחקלאות , או שאנחנו מתנגדים להתערבות ממשלתית בתחום זה , אז באמת אין סיבה להמשיך לקיים חקלאות במקומות שבהם החקלאות אינה רווחית , ועדיף להשתמש בקרקע למטרות רווחיות יותר . במקרה זה אפשר , למשל , להשכיר את הקרקע לבעלי עסקים פרטיים , שישתמשו בהם לצורך הרחבת עסקיהם , וישלמו דמי שכירות לפי החשבון הנ " ל . מקור מימון נוסף יכול להיות גביית אגרות על שימוש בקרקע , ובפרט על נסיעה בכבישים . מי שנוסע בכביש , למעשה משתמש בקרקע למשך זמן הנסיעה , ולכן הוא צריך לשלם מעין " דמי שכירות " קטנים לפי משך הזמן הוא משתמש בכביש . בכל מקרה , המדינה כנראה תצטרך עדיין להחזיק בבעלותה חלק גדול מהקרקעות בארץ ישראל . לפיכך , רוב המימון ליישום ההצעות שהועלו למעלה צריך לבוא מתקציב המדינה , או ליתר דיוק - מתקציב המשרדים שמשתמשים בקרקעות . למשל : - משרד הביטחון משתמש בחלק גדול מהקרקעות בארץ ישראל לצורך בסיסים צבאיים ושטחי אימונים ; לפיכך , חלק מתקציב הביטחון צריך לכלול גם תשלום של דמי - שכירות על אותן קרקעות .
- משרד החקלאות עשוי להחליט שהוא רוצה להחזיק בבעלותו חלק מהקרקעות החקלאיות ( כנ " ל ); לפיכך , חלק מתקציב משרד החקלאות צריך לכלול גם תשלום של דמי - שכירות על אותן קרקעות .
- וכך גם לגבי שאר המשרדים , למשל - משרד התחבורה ( דמי - שכירות על הקרקעות שמתחת לכבישים ), משרד המשפטים ( דמי - שכירות על הקרקעות שמתחת לבתי - המשפט ), וכו '.
אם כך , יישום ההצעות יגרום להגדלת הוצאות המדינה , והמימון לכך צריך להיות מאותו מקור שממנו מממנים את הוצאות המדינה - מיסים . בכמה בדיוק יעלו המיסים ? כדי לתת סדר - גודל , הנה כמה מספרים ( מתוך הצעת התקציב , אתר משרד האוצר ): תקבולי המדינה ממסים בשנת 2005 היו קצת יותר מ - 160 מיליארד ש " ח , מתוכם כ - 75 מיליארד ש " ח מס הכנסה . הטבות המס (= זיכויים , ניכויים , ופטורים הניתנים למגזרים מסויימים או לסוגים מסויימים של פעילות כלכלית ) עלו לאוצר המדינה כ - 23 מיליארד ש " ח . נניח שגובה דמי - השכירות המגיעים לכל אדם , ע " פ החישוב בפרק 1 למעלה , יהיה 10 אלף ש " ח לשנה , ושהם יינתנו לכל אדם מגיל 25 ומעלה . מספר האנשים מגיל 25 ומעלה הוא כ - 4 מיליון ( אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ), אבל מתוכם בערך 2 מיליון כבר מקבלים קצבאות שונות מהמדינה או מביטוח לאומי - קצבאות שיהיה אפשר לבטל או לקצץ אם תתקבל ההצעה . לכן העלות הנוספת של דמי השכירות למדינה תהיה כ - 20 מיליארד ש " ח לשנה . אם לא רוצים לממן עלות זו ע " י קיצוצים בתחומים אחרים , ניתן לממן אותה ע " י ביטול חלק מהטבות המס ( למשל הטבת המס על רווחי הון - שעולה לאוצר המדינה כ - 13.5 מיליארד ש " ח ), וע " י הגדלת כל המסים בכ - 5%, או הגדלת מס ההכנסה בלבד בכ - 10%. גם אם תיבחר האפשרות האחרונה , המס השולי שישלמו העשירים ביותר יהיה נמוך מהמס השולי האפקטיבי שמשלם כיום כל אדם מובטל היוצא לעבודה ( כפי שהסברנו למעלה בהצעה 1). למעשה המיסים יעלו בשיעור קטן יותר - יש להפחית את דמי השכירות שישלמו האנשים הפרטיים שיחליטו להשאיר בבעלותם קרקעות יקרות ( למשל משום שהם משתמשים בהן באופן רווחי ), את ההכנסות מכבישי אגרה , ואת ההוצאות שייחסכו מהקיצוץ בביורוקרטיה של שירותי הרווחה . בנוסף לכך , כאמור למעלה , ההצעה תאפשר לצמצם את הפיקוח הממשלתי על שוק העבודה , ובכך תאפשר להגדיל את התוצר , כך שהתקבולים ממיסים יהיו גבוהים יותר גם ללא העלאה בשיעור המס השולי . מי שמתנגד באופן עקרוני לכל העלאה של המיסים , או להגדלת נטל המס על העשירים , צריך להציע דרך אחרת למימון הוצאות המדינה . השאלה " איך צריכה המדינה לממן את הוצאותיה " היא שאלה הראויה למאמר בפני עצמו . במאמר זה , הטענה המרכזית היא , שיש לפצות את כל האזרחים על הקרקע שהמדינה מונעת מהם לקבל ; פיצוי זה הוא חלק חיוני מהוצאות המדינה , בדיוק כמו כל פיצוי שהמדינה צריכה לשלם למי שנפגע מפעולותיה . צריך לממן פיצוי זה כמו שמממנים את כל שאר ההוצאות החיוניות של המדינה . סיכום בתחילת המאמר הצגנו שתי טענות מנוגדות לגבי התערבות הממשלה בשוק העבודה . הגענו למסקנה שיש דרך שלישית - דרך שמציעה פתרון לשתי הבעיות המנוגדות . הפתרון לבעיות בשוק העבודה אינו טמון בהתערבות ממשלתית נרחבת , אלא בהגדלת העצמאות והחירות של כל אזרח , ע " י תשלום דמי - שכירות קבועים או ע " י עידוד הקמת עסקים עצמאיים . ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על - פי תורת ישראל - את זה כולנו יודעים , ואנו גם משקיעים משאבים רבים כדי להילחם על עובדה זו ; אך תורת ישראל אינה מסתפקת בקביעה כללית זו , אלא קובעת גם שלכל אזרח ואזרח בישראל יש זכות על חלק מארץ ישראל ; ראוי שנצא למאבק ציבורי כדי שכל אזרח יקבל פיצוי הולם על זכות זו . ניתן לטעון שההצעה אינה משחזרת במדוייק את המצב שהיה בזמן התורה , ולכן אין בה תועלת . מי שטוען כך , ראוי שישאל את עצמו , האם המצב של היום , שבו רוב האזרחים אינם יכולים לחיות אלא - אם - כן ימצאו מישהו שיסכים " לספק להם תעסוקה ", כן מהווה שיחזור מדוייק של המצב בזמן התורה ? לעניות דעתי , מצב שבו המדינה מכירה בחירותו של כל אדם להתפרנס באופן עצמאי וללא תלות באנשים אחרים , דומה למצב המתואר בתורה הרבה יותר מהמצב הנוכחי . מאבק זה הוא , לעניות דעתי , המאבק הראוי ביותר לתואר " צדק חברתי ", משום שהוא אינו מדבר על חסד ורחמים או על עזרה לנזקקים , אלא על צדק - פיצוי הולם על זכות שמגיעה לכל אזרח ואזרח על - פי התורה . ______________________________________ 1 בעקבות ההחלטה של רשת " סופרפארם ", שלא לאפשר לקופאים לשבת בזמן המשמרת , פתחו הארגונים החברתיים במאבק על " זכות הישיבה "; בסופו של המאבק הושגה פשרה - רשת " סופרפארם " התחייבה לשים שטיח בעמדת הקופה , שהעמידה עליו נוחה יותר . לפני זמן - מה דיברתי עם שני קופאים בסניף של " סופרפארם " ושאלתי אותם מה דעתם על העניין - הם אמרו " השטיח סתם מפריע לנו , אנחנו מעדיפים לעמוד על הרצפה , זה יותר נוח ויותר יעיל מאשר לשבת או לעמוד על שטיח . הבעיה העיקרית שלנו עם " סופרפארם " היא שהמשכורת מגיעה רק באמצע החודש ; הנושא של הישיבה בכלל לא הטריד אותנו והמאבק סתם גרם לנו נזק "; ואם כך הדבר במאבק שנעשה ע " י גופים פרטיים - קל וחומר כשהמדינה מנסה להתערב . 2 המושג " אזרח " משמעו - אדם שיש לו זכויות ידועות בארץ (" זכויות אזרח "); בזמן התורה , רק בני - ישראל היו " אזרחים " בארץ ישראל ; בימינו , מדינת - ישראל החליטה להעניק זכויות - אזרח גם למיעוטים שאינם מעם ישראל ; יש אנשים החולקים על קביעה זו , אך זהו נושא שראוי למאמר נפרד . במאמר זה אשתמש במושג המקראי " אזרח ", מושג שכל קורא יכול לפרש על - פי השקפת עולמו . 3 בעבר היה נהוג מס רכוש בגובה 2.5% מערך הקרקע לשנה ; אך הוא הוטל , משום מה , רק על קרקעות שאינן בשימוש . המס בוטל החל מ - 1.1.2000, בעקבות לחץ של ראשי רשויות ערביות (לפרטים : http://www.shatil.org.il/site/static.asp?apd=29 & scd=115 & pd=204 ). ההצעה שלי שקולה להטלת מס רכוש בגובה של כ - 2% מערך הקרקע , על כל אדם שיש בבעלותו קרקעות שערכן גבוה מעל סף מסויים , בין אם הקרקעות בשימוש ובין אם לא . 4 אפשר לקבוע , שערך הקרקע יחושב פעם ב - 50 שנה ( ביובל ), כך שאדם שמפתח את הקרקע שלו ומעלה את ערכה - לא יצטרך לשלם מייד דמי - שכירות גבוהים יותר למדינה , אלא רק לאחר היובל
|
