ב"ה                                                                                 כ"ו שבט תשס"ג

"מנהיגות יהודית"  - סיכום תקופת הבחירות

מאת משה פייגלין

בדיוק לפני חצי שנה, החליט בית הדין של הליכוד כי יש לקיים בחירות חדשות למרכז המפלגה. החל מאותו רגע החל להתגלגל כדור שלג פוליטי שהועצם עם הקדמת הבחירות לכנסת. 'מנהיגות יהודית' אשר את פעילותה הפוליטית (בשונה מן הפעילויות הרעיוניות והחוץ פרלמנטריות) בחרה לבצע במסגרת הליכוד, נענתה לאתגר ומצאה עצמה בתוך מערכת התמודדויות קשה ביותר.

היו לנו הישגים מרשימים, היו לנו כישלונות צורבים, ושאלות רבות נותרו ללא מענה מספק בסערת ההתמודדות. בעיקר קשה היה להסביר את עמדתנו בזמן ההתמודדות לכנסת. בתוך מערבולת היצרים של מערכת הבחירות – לא ניתן היה להשמיע קולות של אמת ותבונה. מנהיגות יהודית קראה להצביע ליכוד, הותקפה על כך מכל עבר, והעדיפה לספוג את הביקורת ולהמתין למציאות שתאשש את הנחותיה. לא היה טעם לנסות ולשכנע את מי שנמצא בריצת 'אמוק' לשומקום. עכשיו כשהבחירות מאחורינו והנתונים פרוסים בפנינו, עלינו להישיר מבט במציאות על מנת להפיק לקחים נכונים לקראת האתגר הגדול הצפוי לנו.

מאמר זה הנו סיכום קצר של האירועים, וניסיון ראשון לניתוח ההישגים והכישלונות מנקודת מבט פוליטית. יש מקום לניתוח מעמיק הרבה יותר ברבדים העקרוניים המסתתרים מעבר לרבדים הפוליטיים. לדוגמה: מה גרם להתרסקות השמאל, למה התחזקות הימין נעצרה בליכוד ולא באה לידי ביטוי בחירות ובאיחוד הלאומי, למה ירידת ש"ס לא הביאה עליה מקבילה במפד"ל – ובכלל מה הם תהליכי העומק העוברים כיום על החברה הישראלית ומה הן שאלות היסוד איתן תתמודד ישראל בעשור הקרוב.

חשוב לזכור – הקטע הפוליטי במאבקה של תנועת מנהיגות יהודית, הוא קטע צר מתוך חזית רחבה בהרבה. המהפכה האמונית היא בראש וראשונה מהפכה תודעתית, ורק משתתממש זו, ניתן יהיה לבצע מהפך אמיתי בסדרי השלטון. אולם כאמור – ששת החודשים האחרונים הוקדשו בעיקר לעניין הפוליטי – (שגם הוא נדבך חשוב בפעילות) ועלינו להפיק מתקופה זו לקחים מדויקים ככל שרק ניתן.

*

על עובדה אחת לא ניתן להתווכח ביום שאחרי. הנחת היסוד של 'מנהיגות יהודית' על פיה 'הליכוד' הוא המגרש הפוליטי היחיד שבו נקבעת דרכה של המדינה – הוכחה מעל לכל ספק.

המפלגה הזו אשר הוכיחה כי קיימים בתוכה זרמים חזקים המתנגדים למדינה פלסטינית והסכמי אוסלו – הופקרה על ידי הציבור האמוני. כתוצאה מכך אנו מוצאים עצמנו כיום במצב בו התנגדות מוצהרת להמשך תהליכי הקריסה קיימת (אולי...) בשתי מפלגות בלבד – המפד"ל והאיחוד הלאומי – אשר אינן מהוות משקל כל שהוא מול 108 חכ"ים מן המפלגות האחרות. "האיחוד הלאומי", המפלגה הקרובה ביותר לליכוד מבחינה רעיונית, מוקצאת על ידי שרון מחמת מיאוס, והוא מודיע מראש שאין לו כל כוונה ללכת איתה לממשלת ימין יציבה. מצבה של המפד"ל אינו שונה בהרבה.

במקום לתפוס את מקומו במפלגת השלטון ולעצב דרכה ואת דמותה של המדינה – התבצר הציבור האמוני, בפינות ימניות ודתיות פרובינציאליות חסרות השפעה, והותיר את ה"יהלום" הזה – את מפלגת השלטון הלאומית הגדולה, שבויה ביד שרון והמנגנון המפוקפק באמצעותו השתלט על המפלגה והכתיב לה קו שמאלני.*

האיזון בין ימין ושמאל שבזכותו החדיר השמאל את תהליך אוסלו להוויה הישראלית – איזון זה חוסל בבחירות האחרונות. השמאל הפוליטי התרסק לרסיסים, אין יותר מפלגת שלטון ריאלית מלבד הליכוד. הכוון אליו תלך ישראל ייקבע אך ורק על ידי מפלגה זו ויש לה אין ספור אפשרויות פוליטיות לממש כל מדיניות שתחפוץ.

הגורם האמוני היחיד שנמצא כיום בתוך המגרש הרלוונטי הזה – הכוח היחיד הנאמן לעם לתורה ולארץ המסוגל היום לתפקד כגוש משמעותי אחד בתוך אותה מפלגת שלטון לאומית – הוא "מנהיגות יהודית". עובדה זו מטילה על שכמנו אחריות כבדה. אנו מוצאים עצמנו בצומת היסטורית הרת גורל לעמנו, מול מציאות בה אנו עומדים יחידים בתוך המגרש הרלוונטי.

כפי הנראה מזהים הכוחות השונים בזירה את הפוטנציאל הגלום ב"מנהיגות יהודית" ועושים כל שלאל ידם בכדי לחסלה.  עוצמת ההתקפות והכוון ממנו הגיעו, מעידים כאלף עדים על האמת הגדולה בה אנו אוחזים, והפוטנציאל הגדול הגלום ב 'מנהיגות יהודית'.

ההתקפות הגיעו משלושה כוונים בו זמנית:

• מפלגות הימין הקטנות ובראשן המפד"ל.
• השמאל ובראשו הפרקליטות התקשורת  וכמובן הבג"ץ.
• הנהגת הליכוד הנוכחית.

הימין והדתיים

קל להבין מדוע האיחוד הלאומי והמפד"ל חשו מאוימים מהאתגר שיצרה 'מנהיגות יהודית בליכוד'. המבנה המקובל של מפלגות סקטוריאליות קטנות הוא צינור החמצן של מפלגות אלו. אין זה משנה עד כמה הוכחה שוב ושוב כישלונה של תפיסה זו – ממסדים תמיד יילחמו על קיומם. מנהיגות יהודית אינה מתמודדת מול המפלגות הללו אלא מערערת את עצם התפיסה שהיא בסיס קיומן. רק כך ניתן להבין את המאמץ האדיר שהשקיעו המפד"ל וביטאונה (עיתון הצופה) בבליל הכפשה דמגוגי יום-יומי של 'מנהיגות יהודית' ושלי באופן אישי, על אף שמצדנו לא באה כל תגובה.

השמאל

מרגע שזיהה השמאל את כוחה העולה של 'מנהיגות יהודית בליכוד' – החלו להתפרסם בתקשורת (בעיקר ב'ידיעות אחרונות') שפע של מאמרי שיטנה נגד 'מנהיגות יהודית' ונגדי. הגל העכור הזה פסק לפרק זמן קצר כשנדמה היה לתקשורת שהתמודדותי לראשות הליכוד מסייעת בעקיפין לשרון (בדיעבד התברר כי ההיפך הוא הנכון). המתקפה התחדשה כמובן, מיד אחר נצחונו של שרון. התקשורת דאגה להסתיר אותי  ואת עמדותיה של 'מנהיגות יהודית' מעיני הציבור, והצליחה בכך – על אף האחוזים המפתיעים שהצלחנו להשיג בבחירות לראשות המפלגה (קיבלנו יותר קולות מחיים רמון במפלגת העבודה). לא רואיינתי בשום אמצעי תקשורת מרכזי במהלך ההתמודדות ולאחריה. שמי הוסתר במהלך ההתמודדות וברור שחיים יבין וחבריו זיהו היטב את ה"סכנה" ונערכו מראש לחסימת המסר של 'מנהיגות יהודית' בפני הציבור הרחב.

בהמשך הדרך – כשהתמודדתי על ייצוגה של 'מנהיגות יהודית' ברשימת הליכוד לכנסת, התעוררה מולנו זרוע אחרת של השמאל – זרוע ה"צדק".

בצעד שהפתיע רבים בישראל (ולא רק מהימין) קבע יו"ר ועדת הבחירות – השופט מישאל חשין – כי העברות שביצעתי בכדי לעצור את טירוף הדמים של אוסלו (הפגנות 'זו ארצנו') הן עברות שיש עמן קלון ופסל אותי מלהתמודד. בית המשפט העליון סמך את ידיו על החלטתו של השופט חשין ואישר אותה ברוב של עשרה שופטים מול אחד (אדמונד לוי). 

לא זה המקום לפרט ולהסביר שוב את גודל השערורייה בה מדובר. מספיק לצורך מאמר זה, אם נציין כי בכדי שבג"ץ יבצע מהלך אנטי דמוקרטי בוטה שכזה – מהלך שקומם את כל מומחי האקדמיה הישראלית (מפרופ' קרמניצר ועד פרופ' אמנון רובינשטין) שאינם חשודים חלילה באהדה ל'זו ארצנו', צריכה היתה להיות ל'חונטה' הזו סיבה טובה מאוד לערעור מעמדה המקצועי. אהרון ברק וחבורתו אינם טיפשים. הם מבינים היטב לאן חותרת 'מנהיגות יהודית' – ובדיוק כמו במקרה של מפלגות הימין והמפד"ל, ברור להם כי תופעת "מנהיגות יהודית" היא משהו אחר, לא עוד גורם ימני המשחק לפי הכללים, אלא תופעת מהותית המסכנת את עצם קיומם.

השמועות כאילו הבעיה היתה פרוצדורלית – אי מילוי טופס מתאים וכדומה – אין בהן ממש. לא היתה כל בעיה כזו. הבקשה המתאימה הוגשה בתוך פרק הזמן שקצב חשין עצמו, והפסילה היתה פסילה עקרונית בלבד.  ברור שלא הגשתי מלכתחילה בקשה לטיהור שמי משום שכל בר דעת מבין שה"קלון" האמור בחוק לא מתייחס לסוג העברות שעברתי – אולם בדיעבד, גם אם הייתי מגיש בקשה שכזו – התוצאה הייתה נותרת בעינה – כפי שהוכח בהמשך.

בדיעבד מסתבר כי "חבורת ברק" השיגה את מטרתה, שכן על פי תוצאות הבחירות, הייתי מוצא עצמי בתוך זמן קצר בכנסת הנוכחית. במקומי תיכנס איפה - פנינה רוזנבלום, והיא אשר תכסה על קלוני... לחשין כידוע אין שום בעיה עם קלון מן הסוג הזה.

אינני מיצר כלל על השארותי מחוץ לכנסת. החברות בכנסת אף פעם לא היתה עבורנו מטרה בפני עצמה ו"כל דעביד רחמנא לטב עביד". אולם  עלינו להבין היטב את התהליכים שעברנו בכדי שנוכל לנווט בצורה מדוייקת את המשך הדרך.

הנהגת הליכוד הנוכחית

המאבק הקשה מכל ציפה לנו מול הנהגת הליכוד הקיימת והמנגנון שיצרה. בעוד שחברי הליכוד מן השורה קיבלו את המסרים של 'מנהיגות יהודית' כמשב אידאולגי רענן, גורמים השולטים במנגנון המפלגה עשו כל שלעיל ידם (כולל עברות פליליות) בכדי להלחם במנהיגות יהודית.

למותר לציין כי את מה שהבינו המפד"ל והבג"ץ במשתמע – הבינו ה"חברים של עומרי" באופן הישיר ביותר. אילו היינו  ה"דתי מחמד" של הליכוד – סביר להניח שהיינו מתמקמים היטב ובקלות בתנועה. אך לא את מקומנו אנו מחפשים, אנו מבקשים שינוי כוון אמיתי – שינוי שאינו יכול להתקיים בכפיפה אחת עם סוג המנגנון שיצרו שרון ובנו. והתמודדותי על ראשות המפלגה לא הותירה ספק באשר לעצמאות הדרך – ומרגע שסר האיום של נתניהו, התמקדה המערכת כולה בחיסולה הפוליטי של 'מנהיגות יהודית'. בכדי להבין את עוצמת ההתנגדות יש להבין את הכוחות המניעים את שרון.

שרון עומד בראש מפלגה שהוא בז לה בכל נימי נפשו. התופעה של ראש מפלגה העומד מול מרכז מפלגתו, מרכז אשר קיבל זה עתה החלטה פה אחד – נגד מדינה פלסטינאית, והוא מצפצף ללא בושה על שולחיו, תופעה זו עוד לא נותחה כראוי.

שרון הבין – כפי הנראה אחר העינוי שעבר בעקבות מלחמת לבנון – כי בישראל מצוי השלטון בידי השמאל ומנגנוניו ולא בידי שלוחי הציבור. שרון לא ניחן מעולם בעורף אידאולוגי ואינטלקטואלי עצמאי. נהפוך הוא – שורשיו נטועים בכפר מל"ל, והכוחות האקטיוויים בתנועת העבודה הם שהובילוהו בדרך יישוב הארץ והמאבק על גבולה עד להקמת הליכוד**. עכשיו – כשנותר לבדו בהנהגה, שורשים אלה הם שמכוונים את דרכו. מחד, מאיים עליו השמאל  ב"מקל" איבוד השלטון  (ראה הדחתו מתפקיד שר הבטחון לאחר מלחמת לבנון) ומאידך מפתה אותו השמאל ב"גזר" התהילה והלגטימציה. אין אלו לחצים של מה בכך, עבור פוליטיקאי זקן, שבע מאבקים, וחסר חוט שדרה אידאולוגי משל עצמו.

בכדי לדלג מעל מפלגתו שלו ולחבור לשמאל  יצר שרון סביבו מנגנון שנאמנותו למנהיג חפה מכל "רבב" אידאולוגי. מנגנון זה הושתת על אנשים בעלי אוריינטאציה עבריינית. שרון מעדיף בשירותו דמויות בעלות אוריינטאציה שכזו על פני דמויות אידאולוגיות. אנשים מסוג זה  יבצעו כל פקודה מבלי לשאול שאלות – כל עוד הם מתוגמלים, ושרון-במעמדו הנוכחי- יכול לשלם (במשרות עמדות כח וכדומה). כך  אפף עצמו שרון בחבורה "עליזה" שכזו ואין זה המקום לפרט את שמות האנשים וקופות השרצים הכבדות שעל גביהן. ***

גישה זו הקרינה גם אל עבר ההתמודדות לכנסת. מעט מאוד אידאולוגיה היתה בהתמודדות ההיא – והרבה מאוד נאמנות למנהיג ויכולות מניפולטיוויות. "מנהיגות יהודית" יהודית יכולה להתברך בכך שהרבה בזכות נציגיה במרכז – שמרו הכוחות היותר אידאולוגיים ברשימת הליכוד – על מיקומם בצמרת הרשימה.

גורם אידאולוגי בלתי תלוי – שנכנס לליכוד מהווה 'אנטי–טזה' מוחלטת למבנה השלטון שיצר שרון במפלגה ומערער את המשך מנהיגותו. הצלחתה של 'מנהיגות יהודית' בבחירות למרכז הליכוד העצימה את החששות וכך מצאתי עצמי "מככב" בראש רשימות החיסול לקראת הבחירות לכנסת. המאבק נגדי כלל מסע הכפשות, מכתבי הטרדה שנשלחו אל ילדי, פרסומים שקריים שכללו זיוף חתימותיהם של ראשי מועצות, יצירת כותרות ראשיות בעיתונים הגדולים – ערב הבחירות הפנימיות – כאילו הסרתי את מועמדותי (רבים מחברי המרכז אכן הלכו שולל ולא הצביעו עבורי משום שחשבו שאינני מתמודד), כל זאת עוד בטרם דיברנו על מערכת הלחצים האדירה שהופעלה על כל הקבוצות אתם סיכמנו על הצבעה הדדית. להפתעתנו נמשך המאבק נגדנו גם לאחר בחירת הרשימה לכנסת. כזכור הצליח מאן דהו להוציא שיחת איום על לימור לבנת (?) ממשרדי מנהיגות יהודית ולגרור אותנו לחקירות משטרה מתוקשרות היטב. (סיפור חמור זה טרם הסתיים – אולם ברור כי הגורמים העברייניים עליהם מדובר עדיין חשים מאויימים על ידי מנהיגות יהודית וחרבותיהם לא הוחזרו לנדנם  עם תום הבחירות).

בסופו של דבר הצביעו עבורי כ 20% מחברי המרכז. היו אלה חברי מרכז לא מאורגנים (ה'דילים' פורקו בלחצים ופיתויים שונים) שהלכו אחר ליבם. מול עוצמת ההתנגדות המנגנונית, היה זה הישג בלתי מבוטל. שובצתי ברשימה הארצית (אחר המקומות המשוריינים) שני מקומות אחרי השר ריבלין, ולא הרחק מאהוד אולמרט. נציג 'מנהיגות יהודית' היה ראשון המשובצים ברשימה הארצית, שאינו חבר וותיק בליכוד.

אף על פי כן נתפס הדבר על ידי רבים ככשלון. רבים ציפו שההצלחה הגדולה בבחירות למרכז תחזור על עצמה, ומנהיגות יהודית תשבץ ברשימת הליכוד כמה וכמה שמות במקומות ריאליים. לא השגנו את המטרה הזו – ובמחיר שמירה על עצמאותנו ודרכנו האידאולוגית, כנראה שהיה זה בלתי אפשרי. היתה זו טעות חמורה מצדנו, לעורר ציפיות שכאלה בציבור, שכן עתה אנו מתמודדים עם תחושת כשלון, ואין זה משנה אם היא מוצדקת או לא.

עד כאן הכוחות שעמדו ומוסיפים לעמוד מולנו. ומה הלאה?

הכוחות הללו – לא רק שאינם מרפים את ידינו, הם מוכיחים לנו עד כמה אנו אוחזים את השור בקרניו, ואין לנו שום כוונה להרפות מאחיזה זו. אין לעם ישראל "מנהיגות יהודית" אחרת – בליכוד.

אנו עומדים היום ככח מוכר ועצמאי, בתוך מפלגת השלטון הלאומית הבלתי מעורערת. עם 130 חברי מרכז מגובשים (עוצמה חסרת תקדים במרכז הליכוד) , עם אידאולוגיה מוצקה, והנהגה מגובשת, "מנהיגות יהודית" היא הגורם היחיד אשר יש לו הפוטנציאל להניע תהליכים עומק אמוניים בליכוד, וממילא במערכת הפוליטית של ישראל.

כל זה אינו דבר של מה בכך, שאר הכוחות הנאמנים בפוליטיקה הישראלית, נותרו בעמדות חסרות השפעה ממשית, והכוחות הבריאים בחברה הישראלית, אותם רבבות שהצביעו ליכוד, שבויים כרגע בידי שרון והאוריינטציה השמאלנית המובהקת שלו. לא צפוי שבתקופה הקרובה תיווצר בתוך הליכוד אלטרנטיבה ממשית לדרכו המסוכנת של שרון – נהפוך הוא, אנו שומעים כבר את קולות ההתקרנפות וההשלמה עם מדינה פלסטינית, מצד חלק מן הבכירים שנחשבו עד זה לא מכבר לניצים שבחבורה.

עלינו לכלכל את צעדנו בתבונה, בזהירות, ובנחישות רבה. אנו עסוקים עכשיו בארגון מסודר של מערכות התנועה וחיסול החובות שנותרו מן התקופה הלחוצה שעברנו. ניהלנו שלוש מערכות בחירות בזו אחר זו (למרכז, לראשות הליכוד, ולרשימתו לכנסת). למותר לציין כי תקופה אינטנסיוית זו שאבה את כל כוחותינו ואמצעינו.

במקביל אנו בונים את מערכותינו הפנימיות והארגוניות. אנו מעוניינים שכל חבר יוכל להשתלב ולפעול באחד מערוצי הפעילות הקרובים לליבו. עלינו לזכור כי הפעילות הפוליטית – אינה אלה קצה הקרחון הבולט לעין של מהפכה רעיונית שלמה. אנו עסוקים כיום בניתוח והסקת מסקנות בכדי שפעילות פוליטית זו תימשך בצורה הממוקדת האמיתית והיעילה ביותר. השאלות העולות כוללות בין השאר:

• האם נכון היה להתמודד בכל המערכות – יש בתוכנו קולות הטוענים שצריך היה לוותר על ההתמודדות לראשות, אחרים טוענים שטעות היתה להתמודד הפעם לכנסת.
• האם היתה דרך יעילה יותר להפעלת התקשורת. לא הפעלנו יועצי תקשורת וייתכן שלא כל האשמה בחסימת המסר שלנו מוטלת לפתחו של "חיים יבין"...
• האם נכון היה לעשות 'דילים' – אולי היינו צריכים מלכתחילה לפעול רק בשכנוע ולהמנע מתמיכות הדדיות.

את כל השאלות הללו ורבות נוספות ננסה לברר בתקופה הקרובה, אולם במקביל לפעילות הפוליטית עלינו לחדש וליזום פעילות אינטלקטואלית ורעיונית. חידשנו את הופעתו של העלון 'לכתחילה'. שבת מנהיגות יהודית – שבת העיון שערכנו במלון אשל השומרון באריאל – הותירה טעם של עוד ועוד. ספרו של מוטי קרפל – "המהפכה האמונית", ספר המסכם בצורה מרשימה את משנתה של התנועה, מופץ בימים אלה ומעורר תגובות חיוביות. רבה העבודה ורבים האתגרים העומדים מולנו.

בכוונתנו – להגיע בשנים הקרובות אל כל חברי הליכוד וחברי מרכז הליכוד (מספרם יצטמצם מאוד לאחר שהמתפקדים הפיקטיויים יבטלו את הוראות הקבע). אנו מתכוונים להגיע אליהם באופן ישיר, על פילוחים שונים -  בדואר ,במפגשים אישיים, ובכל דרך אפשרית אחרת. מנסיוננו הקצר אנו יודעים כי ליבם איתנו. תקופה קשה עומדת בפתח, ועל רקע חוסר התוחלת של ההנהגה הקיימת, לא יקשה עלינו להסביר ולשכנע. יש לנו גישה אל הציבור הישראלי האותנטי ביותר המרוכז בעיקר במפלגתנו - מפלגת הליכוד. זהו האתגר האמיתי – להגיע אל הישראלי הלאומי, אל הגרעין הגדול של החברה הישראלית, המחובר לזהותו היהודית. עלינו לעקוף את החבורה הרעה שהשתלטה על התנועה הזו ולהגיע ישירות אל ליבם של החברים מן השורה.

עלינו:

א – לשמור את גרעין המתפקדים הקיים.
ב – לשכנע חברי ליכוד ומרכז ליכוד מן השורה.
ג -   לפקוד חברים נוספים בכל רחבי הארץ.

אם נצליח בכך – ננהיג בסופו של דבר את הליכוד ואת ישראל כולה. לא מסתמנת כיום בפוליטיקה הישראלית כל אלטרנטיבה אחרת ואסור לנו להרפות ידינו ממאבק חיוני זה.

******************