חשבון נפש מאוחר

סיפורו של מאמר

באתר מנהיגות יהודית כאן :http://he.manhigut.org/content/view/1924/140 /

התפרסם מאמרו של חבר מנהיגות יהודית יעקב שץ "מפני חטאינו גלינו מארצינו" – המאמר ההוא הינו חלק מדיון כלכלי ארוך ומעמיק המתנהל באתר בכתובת הזו :http://he.manhigut.org/content/category/2/41/140 /

מאמר זה פורסם אחר כך גם במקור ראשון. באתר קיוונים הנמצא בכתובת הזו: http://www.kivunim.org.il/index.asp

פרסם מר דניאל דורון מאמר בשם "חשבון נפש מאוחר"
http://www.kivunim.org.il/article.asp?id=147

הדן במאמרו של יעקב שץ. בהסכמתו של אתר קיוונים, מוצג מאמר זה לפניכם.

כמו כן כדאי להוסיף שלהשלמת הדיון ראוי לעיין במאמר "ממלכתיות" הנמצא כאן
http://he.manhigut.org/content/view/1864/140 /

ובמאמר דו"ח דברת הנמצא כאן
http://he.manhigut.org/content/view/1602/140 /

אליצור סגל
עורך אתר מנהיגות יהודית

דו"ח שהתפרסם לא מכבר ע"י Transparency International (שקיפות בינ"ל) ואשר מדרג מדינות על פי מידת השחיתות הפושה בהן הוריד את ישראל למקום ה-28, מיד אחרי עומאן. הציון שניתן לישראל היה 6.3 נקודות מתוך 10, ירידה של 17% בהשוואה למקומה ב-2001.

הדו"ח פורסם זמן קצר לאחר עשרת ימי התשובה שבהם עורכים יהודים את חשבון הנפש המוסרי שלהם. ההאשמות שבדו"ח מחייבות אותנו להישיר מבט אל הניוון שאחז בנוהגים החברתיים שלנו, ניוון שיש בו סיכון פוטנציאלי.

הדו"ח עשוי כמובן להימצא לוקה בפגמים רבים, כמו רוב הסטטיסטיקות ההשוואתיות הבין-לאומיות. מאחר שהוא מבוסס על סקרים שבהם אזרחים מדרגים את השחיתות בארצותיהם באופן סובייקטיבי ולא על סמך בסיסי נתונים כמותיים, מסקנותיו מוטלות בספק; הן גם נראות כך בהתחשב בכך שצרפת, למשל, הידועה כבעלת רמת שחיתות גבוהה, מדורגת במקום ה-18.

עדיין, יש במבט בכותרות העיתונים המדווחות על מה שנראה כעליה במספר פרשות השחיתות בישראל, לרבות אלה שבמערכת אכיפת החוק, כדי להדאיג.

בניגוד לרושם המקובל, שחיתות הייתה כאן מאז ימיה הראשונים של הציונות, אם כי בדרגה פחותה. מדהים להיווכח שלמרות העובדה שציונות סוציאליסטית הייתה תמיד כרוכה בהוצאה ציבורית גדולה ע"י ביורוקרטיות, הייתה אז השחיתות מועטה יחסית. בחלקו, מכיוון שהאידיאולוגיה הסוציאליסטית ששלטה בציונות התייחסה לעשיית כסף בבוז והעלתה על נס אורח חיים ספרטני. בנוסף, המפעל הציוני היה עני יחסית והפיתויים לשחיתות היו פחות זמינים.

כל זה השתנה באופן קיצוני בעשורים האחרונים. אל השגשוג נלוו דחייה של הערכים הספרטניים. יותר ויותר ישראלים נחשפו אל הנוחות המתוקה של החיים המערביים עד כדי כך שאפילו בין חברי הכנסת החרדים נתן היום למצוא מי שמתהדרים בחליפות של גוצ'י.

אבל השינוי היותר מצוי ביכולתה של המדינה להעשיר אנשים. עד זרא. התקציב הממשלתי השנתי בישראל – 70 ביליון דולר (55% מן התל"ג) פירושו שהפוליטיקאים יכולים לסייע למקורביהם להשיג חוזים ממשלתיים שרווחים נאים בצידם. הממשלה שולטת ב-93% מן האדמות, בכל המים ובמשאבים אחרים, והשליטה ההדוקה שלה בפעילויות כלכליות אחרות מאפשרת לפוליטיקאים לחלק הטבות והעדפות, זכויות מונופוליסטיות וכל מיני "זכויות" דומות, רישיונות ליבוא ריווחי במיוחד (מכוניות, מכשירי חשמל וכד') ופטורים ממס. חיבה פוליטית יכולה לזכות אותך בפטורים מעלויות הנובעות מרגולציה, בגישה לעסקים רווחיים בעוד שחסמי כניסה והיטלים החלים על האחרים יגנו עליך מפני מתחרים.

למרבה האירוניה, מערכת החוק שלנו, המהוללת כל כך, תרמה גם היא מבלי דעת להתפשטות השחיתות. בתי משפט בלתי יעילים, השקועים עד צוואר בתוך רבבות תיקים שנגרמו ע"י רגולציית יתר, הופכים מפירי חוזים לחסינים למעשה. הגשת תביעה עולה לתובע הון עתק ונסחבת לפעמים עשור שנים. כאשר ניתן לבסוף פסק הדין – אי אפשר לאכוף אותו. משתלם אפוא להפר חוק או לרמות, במיוחד כאשר שופטים ישראלים רבים מְשקפים ערכים סוציאליסטיים שספגו בצעירותם, ונוטים להקל במקרים של הפרת זכויות קנייניות.

ישראל סובלת לא רק מרגולציה רבה, היא גם עמוסה בחוקים פולשניים ובלתי אכיפים (המועצמים ע"י משרד המשפטים, בית משפט עליון אקטיביסטי, ומחוקק להוט). התוצאה היא שהחוק הוא סלקטיבי ולא שוויוני; לפעמים מתוך כורח, לפעמים בגלל קרבה לשלטון.

עלייה בשחיתות, אם כן, היא נגזרת של מעורבות הממשלה בכלכלה; בישראל כמו ברוסיה, בצרפת או בכל ארץ אחרת. רק צמצום רדיקלי של תפקיד הממשלה במשק יכול להפחיתה במידה משמעותית.

למרבה האירוניה, מערכת החוק שלנו, המהוללת כל כך, תרמה גם היא מבלי דעת להתפשטות השחיתות