"הכך עונים?!"

"ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם לא מתה אנוכי...ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלוקים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן" (בראשית ל א-ב)

"אמר לו הקב"ה(ליעקב): הכך עונים את המעיקות? חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה" (ב"ר עא)

יעקב הנו בחיר האבות, הוא האב שכל בניו בפנים. שלא כאברהם ויצחק שמחצית מצאצאיהם אינם יורשים את נקודת היהדות, יעקב זוכה לשנים עשר השבטים. חז"ל מלמדים שיעקב הנו "הבריח המבריח מן הקצה אל הקצה". היתה לו היכולת להכניס הביתה ארבע נשים, ושנים עשר בנים בעלי עוצמה. במסע חזרה לארץ ישראל, עם כל אשר לו, הוא בעצמו העביר את הנחל, "עשה עצמו כגשר העביר מכאן והניח כאן", וכשהתברר ששכח "פכים קטנים", דברים פעוטי ערך, חזר לקחתם (רש"י לב כד כה). יעקב הוא איש העמל והקושי, שום דבר לא בא לו בקלות, איש הפרטים, שהכיר כל בן על מעלותיו וחסרונותיו. אברהם איש החסד "אברהם אוהבי" שכולו אהבה לסובב, יצחק – איש במקומו, כולו יראה והתעלות, ויעקב- מידתו רחמים, מידת המציאות עצמה, המידה המשקפת את המציאות כפי שהיא, את האמת. "תתן אמת ליעקב" (מיכה ז כ).

באהבה, בנתינה, אין תמיד תחושה מדויקת של הזולת. אולי פשוט נהנה לתת? ברחמים יש הזדהות מלאה עם מה שחש הזולת באמת, עם כל המערכת הרגשית שלו. אהבה הולכת ובאה, יש בה עליות וירידות, "אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ" (שיר השירים) . הרחמים הם יותר בשליטה, אפשר ביתר קלות לעוררם. מראה ציפור שבורת כנף דיה לעורר רחמים. ברחמים יש את ראית המכלול. אין "הכל טוב" ואין "הכל רע", יש דיוק. גם וגם. ההתייחסות אמיתית, כפי שאנחנו באמת, עם כל הקושי והחסר, מתוך זיקה עמוקה אל הטוב, שאולי כרגע בהעלם. ברחמים אין אופוריה מתלהבת חיצונית, ואין טשטוש. ברחמים הצער הוא על הטוב שיש בבן או בת הזוג, טוב שיתכן וטרם התממש. הרחמים מתייחסים אל הרגע, ולכל מציאות האמת שלה באותו רגע, ועל הרגע הזה – צריך המון רחמים.

יחס ישיר אל השלילי עם כל הסערה והכאב מבלי להתייחס אל החיובי, גורמים למגננה ולהסתגרות. דווקא השתתפות והזדהות יוצרים מוטיבציה לשנות. הרחמים מעוררים את הזולת לרחם על עצמו ולגלות את הטוב שבו.

האישה יותר מהאיש נמצאת במציאות שבורה. יש לה יותר ביקורת על החיים מתוך החסרון והמצוקה. דרך האיש המרחם היא תופסת שיש תקווה, יש מציאות שלמה, העולם טוב. הוא זה שיגרום לה לחייך בתוך עולם של חסרונות.(לעיתים מתחלפים התפקידים והאישה היא המרחמת.)

יש לזכור, המרחם חייב לשמור על מקום נקי בנפש שם הוא אופטימי ובטוח בפתרון. אם הצער יכבוש אותו כליל לא יוכל לעודד ולעזור, וצריך להשרות ביטחון. אבל בלב פנימה, להזדהות לגמרי במאה אחוזים, לכאוב יחד.

רחל מקנאה. ציר חייה כמיהתה לבנים. הבית מלא בבנים שאינם שלה, והכאב עולה על גדותיו. במר ליבה היא מרגישה שחייה אינם חיים. יעקב איש המהות, חשב לסייע לה לשוב אל המגמה האלוקית המשגיחה על הכל. אין ספק שצדק, אך היה עליו בראש ובראשונה להזדהות עם כאבה. ברגע שאמר "אשר מנע ממך פרי בטן" התרחק, יצר חיץ. הרי ליעקב יש בנים ועתה נותרה היא לבד במצוקתה. היא פנתה אל יעקב מתוך סערת נפש, ולא ממקום אוביקטיבי. אל המקום הזה בנפשה היה צריך יעקב להתייחס. לאחר הזדהות כנה, השתתפות בנטל הכאב, משהוקל לה, ולו במעט, לאט לאט ניתן לעלות אל המקום בתודעה ששם אמת אוביקטיבית, הדוחפת למעשה מועיל. הקב"ה מקפיד עם צדיקים כחוט השערה ולכן נידון יעקב, אך המעניין הוא, שאמנו רחל בכל זאת קלטה את המסר. היא עושה כמעשה שרה, ונותנת את שפחתה בלהה ליעקב. רחל קוראת לילד בשם, שם היא מתנחמת חלקית, ורק ולאחר מכן "ויזכור אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה" (בראשית ל כב) .

הוא אשר נאמר: "טובים השנים מן האחד שאם יפול האחד חברו יקימנו" (קהלת ד ט, מדרש זוטא)

בסיס הבית הם הרחמים הללו הנשזרים כל הזמן, בכל מקום, ובכל מצב. הם הבונים בית יציב שיסודותיו עמוקים, ובניו איתנים. הם הם היוצרים בנין עדי עד, בנין בית ישראל.