ארבעה סיפורים – מסקנה אחת

אליצור סגל

א –  סיפורו של משה פיגליין

זמן קצר לפני שפייצל חוסייני ימח שמו וזכרו התפגר היה לו עימות עם משה פיגליין.  העימות היה במועדון צוותא (השייך למפ"ם) בירושלים.

המארגנים היו אנשי שמאל  והוזמנו לעימות גם עיתונאים זרים כדי לחזות בשני המתגוששים.

המנחה ניסה בתחילה לארגן לחיצת ידיים בין פייצל חוסייני לבין משה פיגלין ומשה סרב באומרו שאינו לוחץ את ידו של מי שרוצה להשמידו (דבר שכמובן הוריד לו נקודות בעיני הקהל השמאלני רובו ככולו).

לאחר מכן הציג המנחה שאלה לשני המרואיינים ופייצל חוסייני השיב ראשון  וענה מה שענה.

כשהגיע  תורו של משה הוא פתח ואמר: יש לנו דבר משותף, שנינו אנשים מאמינים, נכון? כשחוסייני הנהן. משה הוציא  קוראן מהתיק ושאל: זה הספר הקדוש שלך? חוסייני הנהן. אבל משה לא הסתפק בכך וסחט ממנו הודאה בקול רם שאומנם זה הספר הקדוש שלו. ואז הוציא משה תנ"ך מהתיק ואמר: זה הספר הקדוש לי. מוסכם?    לאחר שכולם הסכימו הוא אמר לחוסייני: בספר הקדוש שלי ירושלים מוזכרת מאות פעמים בשמה ועוד מאות פעמים בכינויים שונים, ונתן שורה של דוגמאות מפסוקים מוסכם? לאחר שכולם הסכימו אמר: ועכשיו תראה לי אתה מקום אחד שירושלים מוזכרת בספר הקדוש לך!  חוסייני כמעט בלע את לשונו. לאחר שניות מספר של שתיקה ללא מענה שטף גל מחיאות כפיים את האולם.  למרות שהיה ברור שהעימות הסתיים המראיין שאל עוד שאלה אחת או שתים לצאת ידי חובה כדי לרכך את הרושם אבל היה ברור שמשה ניצח בנוק אאוט מוחלט.

לאחר מספר ימים יצא פייצל חוסייני לארצות המפרץ הפרסי ושם מת מהתקף לב.

כנראה שלעימות עם משה היה חלק בהתקף הלב שלו.

ב – סיפורו של עמרם מאירי איש התחזוקה של עפרה

כאשר סללו דרך בטחון בעפרה הוא עקב אחר הסלילה ובמהלכה פגש פלאח  אחד ששאל אותו: ממי קיבלתם רשות לסלול כאן? אמר לו תגיד אתה! אמר הפלאח: מערפאת? אמר לו: לא! אז ממי? אמר לו: שאל את אבא שלך מה כתוב בקוראן!

אחרי כמה ימים נפגשו שוב באותו אזור. שאל אותו עמרם: נו שאלת את אבא שלך מה כתוב בקוראן? אמר לו: אבא שלי לא יודע קוראן. שאלתי את החכם של הכפר. והוא אמר שהיהודי צודק. באמת כתב בקוראן שהיהודים יבואו לארץ ישראל והיא תהיה שלהם. אז הפלאח עם מוח הפאלח שלו שאל את החכם: אז אם כך על מה המלחמה? ענה לו הנ"ל בפילפולו כי רב: שאמנם היהודים יחזרו לארץ ישראל והיא תהיה שלהם אבל תפקידנו הוא להפריע להם.

ג – סיפורו של אפי איתם

זמן קצר לאחר שחרורו מצה"ל הוזמן אפי איתם לעפרה.

הוא סיפר שפעם נשלח לקורס השתלמות בארה"ב. במהלך הקורס נתנו לו חופש לכמה ימים  באזור נידח בארה"ב ששם אין חיות רעות, החיה הרעה היחידה היא דוב גריזלי - דוב ענק. שאל אותו מה אעשה אם יבוא דוב? ענה לו המדריך תעמוד ישר וזקוף ותגיד: זה המקום שלי דוב! לך מכאן! 

ובכן, ביום השני לשהותו שם בעוד הוא דג דגים להנאתו  יוצא לו מהיער דוב ענק שאם ישימו שלושה אפי איתם  אחד על השני יצא דוב קטן וחלש. טוב, אמרתי לעצמי הגעת לסוף הקרירה שלך תגיד שמע ישראל. אבל לפני כן תנסה להיות חייל ממושמע – נעמד זקוף ואמר בקול רם: זה המקום שלי דוב! לך מכאן!  והנה ראה זה פלא, הדוב הסתובב ריחרח  והלך לו משם. לאחר יומיים כשהגיע המדריך לאסוף אותי, שאלתי: תגיד טום מה העניין עם הדוב? למה הוא קם והלך? אמר לו המדריך: ברגע שעמדת זקוף והוא שמע אותך מדבר הוא הבין שאתה בכלל לא חיה ואז לא מתחילה אצלו המחשבה לתקוף אותך לכן הוא פשוט הלך.

ד – סיפורו של פרופ' יוסף בן שלמה –

בעקבות הסכמי אוסלו נערך ביוני 1995 באוקספורד מפגש סודי ביותר בין מתנחלים לבין פלשתינאים. את המפגש ארגן יוסי אלפר, איש המוסד לשעבר אשר כיהן כמנהל מרכז  יפה למחקרים אסטרטגיים באונברסיטת תל אביב. שם הצגתי את ההשקפה על הזכות המוסרית ההסטורית של העם היהודי על ארץ ישראל. לפני שנפרדנו אמר לי הפרופסור הפלשתינאי זיד סייע' שהשתתף בפגישה עם נציגי ישראל שאף ישראלי לפני לא העלה את הטיעןן שהעליתי אני. הישראלים, אמר לי נהגו תמיד לנמק את עמדותיהם בנוסח של "אני מסתכן סיכון בטחוני" מעולם לא אמרו: "אני מאבד את ארצי" ( נתיב שבו תשס"ג).

לארבעת הסיפורים מוסר השכל אחד.  הבעיה שלנו כאן איננה מלחמה או לא, וגם איננה בעיה ביטחונית. הבעיה נמצאת בתוך הראש הלאומי שלנו. ברגע שנעמוד זקוף ונגיד: זה המקום שלנו! לכו מכאן! זה יהיה הרגע שבו הסכסוך יסתיים. כל הייסורים והבלבולים שאנו עוברים מטרתם להוציא מאיתנו את ההצהרה החד משמעית הזו : זה המקום שלנו לכו מכאן!

אז מה עושים?

כמו תמיד לאחר קריאת מאמר  כזה או אחר שואלים הקוראים: "אז מה עושים"? 

התשובה היא: רק הליכוד יכול!

רק הלכוד מפלגת השלטון הלאומית הממנה את שרי הביטחון החוץ והאוצר יכול לעמוד ולומר בקול ברור בהיר וצלול בשם הרוב המכריע של העם היהודי שבארץ ובגולה: זו ארצינו!

כל נסיון להגיע למצב כזה דרך מפלגה סקטוריאלית נכשל בעבר וכנראה יכשל גם בעתיד.  ואולי בצדק.

וכאן שואלים רבים אבל, האם הליכוד ירצה?  ובכן, בפעילותינו הפוליטית בתוך הליכוד  שמענו לא פעם ולא פעמים מחברי ליכוד החל מותיקי האצ"ל והלח"י ועד בני עיירות הפיתוח: אתה חושב שאתה ימני? אני אעשה לך בי"ס לימניות!  אני אלמד אותך מה זה להיות ימני! ועל השאלה אז למה אתה בליכוד ולא באיחוד הלאומי? באה תמיד התשובה: קודם כל צריך להחזיק בשלטון גם אם הנבחרים הם אנשים שאנו מתנגדים לדרכם. כי פשוט אין אחרים, אלה המועמדים ואין אחרים מלבדם.

ובכן חברי ליכוד:  עכשיו יש אחרים! יש מי שאתם מסכימים לדרכם!  צרו קשר עם מנהיגות יהודית ותמכו במי שאתם מזדהים עמו, במי שחושב כמותכם במי  שמבטא את מה שאתם תמיד חושבים ואומרים.  אל תקטרו סתם! צרו קשר עם מנהיגות יהודית.

ומי שעדיין אינו חבר ליכוד: בליכוד נמצאים כל מיני פליטים מכל מיני מפלגות ימין. האם מישהו זוכר ששרון ראש הממשלה מטעם הליכוד החל את הקרירה הפוליט שלו במפלגה בת שני מנדטים שהיתה קרויה שלומציון? האם משיהו זוכר שצחי הנגבי היה פעם במפלגה שנקראה התחיה? האם מישהו זוכר שאהוד אולמרט היה במפלגה שנקראה המרכז העצמאי? ועוד כל מיני מפלגות ושברי מפלגות הגיע הזמן ללמוד מהלקח של אחרים שסללו לנו את הדרך:   התפקד עכשיו לליכוד!  עכשיו ולא מחר! כי לאחר שהליכוד נכווה במפקד הנוכחי שלו מכל מיני טרמפסיטים לא ישרים ולא רצויים לא יתאפשרו עוד התפקדויות של הרגע האחרון.  ובצדק!  יש להוכיח רצינות ונאמנות כדי להיות זכאי לקבוע את דרכו של הליכוד מפלגת השלטון של מדינת ישראל ובעצם של עם ישראל כולו.   

לכן אל תקטר ואל תילל סתם: התפקד עכשיו דרך מנהיגות יהודית!